פעיל בארגון 'Climate Reality Project' שהקים אל גור, חבר בפורום האקלים הישראלי.
פרסום ראשון: 31/01/2023.עדכון אחרון: 29/03/2023.
ביטול עצמאותה של מערכת המשפט והכפפתה לגורמים פוליטיים מהווה מהלך עם משמעויות סביבתיות שצריכות להדיר שינה מעינינו. הסעיפים הבולטים מבחינת הגנה על בריאות האדם והטבע הם ביטול עילת הסבירות והפיכת היועמ”שים של משרדי הממשלה למשרות אמון. במצב כזה, כל תוכניות, הרסנית ככל שתהיה, תוכל לעבור באין מפריע.
אנו נוכחים לראות, כי לקידום פסקת ההתגברות משמעות ברורה: אם הכנסת תחליט לבטל את חוק אוויר נקי, כדי להקל על התעשייה, לא יהיה מי שיחסום אותה. לא סביר שיעשו את זה? כל עניינה של דמוקרטיה הוא לא להיות תלויים בחסדיו של איש אלא לפעול באמצעות עקרונות מוסכמים ומוסדות. השלמת המהלכים המשפטיים של הממשלה הנוכחית תפתח פתח למהלכים הרסניים עתידיים.
(מתוך הניוזלטר של גרינפיס, 16/3/2023).
אנחנו ממשיכים לקרוא גם היום לעצירת הפגיעה בשלטון החוק. ממשלה אשר הורסת את שלטון החוק, היא ממשלה המובילה בהכרח גם להרס הסביבה ולפגיעה בבריאות הציבור. אני קורא גם לשרה להגנת הסביבה, עידית סילמן, לקחת צד בעד שלטון החוק, נגד החלשת מערכת המשפט העצמאית ובעד זכויות האדם הסביבתיות. גם השרה סילמן חייבת להבין, שלא תוכל להגן על הסביבה לבדה, אל מול משרדי האוצר והאנרגיה, המעוניינים אך ורק בתפוקות קצרות טווח והעדפת אינטרסים כלכליים על פני בריאות הציבור והסביבה. השרה חייבת להבין, שרק בית משפט חזק יגן על האינטרסים של המשרד להגנת הסביבה, כנגד שרי הממשלה האחרים הפוגעים בסביבה, מעדיפים תחנות כוח פחמיות על פני קידום אנרגיה נקייה, מבטלים את המיסוי על הכלים החד פעמיים, מאפשרים הכנסת תשתיות הרסניות אל חופי הים ללא כל פיקוח סביבתי ועוד.
אם ההפיכה תעבור, הקיום הסביבתי שלנו, אוויר נקי, מים נקיים, חופי הים, נכסי הטבע, התשתיות ההכרחיות לשם קיום איכות חיים מינימלית – כל אלו, יעמדו בסכנה מתמדת!
המערכת המספקת לכולנו את ההגנה על צרכי החיים הללו, מפני עריצות הרוב ומפני אינטרסים צרים שאינם מיטיבים עם הציבור – היא מערכת משפט דמוקרטית, עצמאית וליברלית!
(מתוך הניוזלטר של ‘אדם טבע ודין’ 29/3/2023).
פעמים רבות פנו ארגוני הסביבה אל בתי המשפט כדי שיפרשו ויישמו את החוקים לצורך מניעת מפגעים סביבתיים ופגיעה בבריאות הציבור, בזמן שרשויות השלטון התעלמו.
ראשית, המהפכה צפויה לבטל את זכות העמידה של העותר הציבורי – אותה זכות שמאפשרת גם למי שלא נפגע באופן ישיר מהחלטה או מחדל של השלטון לפנות לבית המשפט. הדבר יביא לפגיעה אנושה ביכולתם של ארגוני הסביבה לשמש כפה לציבור, שפעמים רבות אינו מסוגל להתעמת עם הרשויות באופן ישיר.
שנית, חקיקת פסקת ההתגברות תאפשר לשלטון לחוקק מחדש כל חוק או תיקון לחוק שנפסל בבית המשפט. חקיקתה תאפשר פגיעה בחקיקה הסביבתית הקיימת, לדוגמה: חוק אוויר נקי, חוק מתקדם שהביא לשיפור של ממש באיכות האוויר בישראל מאז נחקק בשנת 2008.
שלישית, ביטולה של עילת הסבירות לא יאפשר עוד לבתי המשפט לבקר החלטות מנהליות בכלל, וכאלה הנוגעות לתחום הסביבה ובריאות הציבור בפרט. במקרים בהם מובן כי ההחלטה נגועה בחוסר סבירות קיצוני, מתערב בית המשפט ודואג כי אותה החלטה תבוטל או תשונה לטובת הציבור ובריאותו.
לבסוף, ההצעה להחליש את מעמדם של היועצים המשפטיים במשרדי הממשלה. אינספור פעמים עמדו היועצים המשפטיים כשומרי סף נגד הצעות של בעלי עניין לקדם חקיקה לטובתם האישית. יועץ משפטי עצמאי של משרד ממשלתי, שאינו מינוי פוליטי, יכול לעמוד איתן בפני לחצים אלה ולסכל מראש כל יוזמה קיצונית שתפגע במדיניות הראויה של משרדו. לעומתו, יועץ שיהיה חייב את משרתו לשר הממונה עליו, לא יעמוד בלחצים אלה ויחיש את הדרך לפגיעה בציבור כולו. אם יעמוד בדרכו של שר קל דעת או דורסני – יפוטר ואיתו יעזוב את המשרד גם הזיכרון הארגוני ארוך השנים. כל אלה מלמדים היטב על הרסנותה של המהפכה שעל הפרק גם ביחס לבריאותנו ולסביבה בה אנו חיים.
(מבוסס על טור דעה של יוני ספיר ומתן גרפינקל שפורסם ב’שקוף‘, 21/3/2023).
לשעבר אחראי על תחום התכנון במשרד הבריאות. ייצג את המשרד והשר במוסדות התכנון.
הדברים נאמרו בדיון בוועדת הצעירים בכנסת בתאריך 28/02/2023. פורסם בתאריך: 06/03/2023.
אני רוצה לקחת אותנו רגע למקום קצת אחר, לא פחות חשוב, שכמעט לא נמצא בשיח הציבורי.
החוף, המקום שכולנו אוהבים להגיע אליו לפיקניק, לקמפינג, סתם לשבת ולאכול אבטיח, לצפות בשקיעה.
האם ידעתם שהמדינה מקדמת תוכנית להקמה של מרינות חדשות, כמו זו שיש בתל אביב, או זו שבהרצליה ובאשקלון, מרינות חדשות לאורך חופי המדינה מצפון ועד דרום? מרינות שיהיו סגורות בשביל ולמען בעלי יאכטות, ולנו הציבור הרחב יהיה פחות חוף, פחות שטחים פתוחים, פחות אוויר לנשימה, פחות מקום לצאת ולהתאוורר. מה עם בריאות הנפש שלנו?
האם ידעתם שהמדינה מקדמת תוכנית לאתר כרייה וחציבה, אתר מזהם ביותר בסמוך לעיר ערד וממש מתחת לישוב הבדואי אל פורעה? מכרה פוספטים שיש חשש אמיתי שהכרייה בו תגרום למחלות נשימתיות חמורות אצל תושבי ערד ואל פורעה?
האם ידעתם שהמדינה מקדמת תוכניות להקמה של תחנות כוח חדשות ליד ערים גדולות כדוגמת ראש העין וכפר קאסם, תחנות כוח מזהמות שמתבססות על דלקים מזהמים – כן, גם גז מזהם – במקום לקדם אנרגיה ירוקה?
האם ידעתם שהמדינה רוצה לקדם הקמה של שדה תעופה חדש בלב אזור ירוק, בסמוך לריכוז אוכלוסייה גדול, שדה תעופה שעלול לגרום למפגעי רעש נוראיים, לחץ נפשי, השפעות פסיכולוגיות (תשאלו את תושבי בארות יצחק ומזור שנמצאים בסמוך לנתב”ג) וכל זה בעמק יזרעאל?
מי הם האנשים שיושבים בוועדות התכנון הארציות ומגיעים לוועדות הכנסת, ונלחמים לפעמים ממש בגופם עבור הציבור, נגד פיתוח דורסני, למען הבריאות שלנו ולמען הסביבה?
אלה הם הפקידים. עובדי המגזר הציבורי – יועצים משפטיים, מנהלי אגפים, מרכזי תחומים – אותם ‘פקידים’ הם אלה שלא מוכנים לקבל הכול כמובן מאליו אלא מבקשים לחקור וללמוד ולהבין ולפעמים לבקש להכין תסקיר השפעה על הסביבה או תסקיר השפעה על הבריאות.
וכל זה, לא בגלל שהם רוצים לעקב פיתוח אלא כי הם שומרי הסף.
ואז באה הממשלה הנוכחית ולמעשה במסגרת חוק ההסדרים הדורסני, שאני לא זוכר כמותו, מנסה להזיז ולמחוק את שומרי הסף, מנסה לצמצם בסמכויות המשרד להגנת הסביבה, לאפשר פיתוח מסבי בסביבה החופית, לאפשר חריגה בלילה מסופי הרעש, לאפשר לתחנות כוח לזהם יותר.
זו הרפורמה שאנחנו רוצים? רפורמה שתותיר את האזרחים בלי כתובת מול הדורסנות השלטונית?
מי אתם חושבים שיגן עליכם, עלינו, על הילדים שלנו, אחרי שהרפורמה המשפטית תעבור ואחרי שחוק ההסדרים יאושר?
התשובה היא: “אף אחד“.
מקור: נעם הירש, קטע הוידאו מדף הפייסבוק של נעם הירש.
פורסם בתאריך: 31/01/2023
נייר עמדה זה מייצג את עמדת ארגוני הסביבה ובריאות הציבור בישראל. מדובר בהתארגנות א-פוליטית הנעדרת כל זיקה מפלגתית. ארגוני הסביבה ובריאות הציבור, ותומכיהם הרבים מקרב הציבור, באים מכל קצוות הקשת הפוליטית, ומאוחדים סביב עניין אחד ויחיד למען הציבור הישראלי– קידום שמירת הטבע והסביבה ובריאות הציבור בישראל.
ארגוני הסביבה פועלים כחלק מן החברה האזרחית הישראלית בכללותה. שגשוגה של החברה האזרחית, ופועלה, בין היתר בשדה המשפטי, היא מאפיין בולט של כל מדינה דמוקרטית ומצליחה בעולם, אליה נרצה להידמות.
מתוך עיון בטיוטות החוק השונות שפורסמו לאחרונה, וביוזמות נוספות שאולי מתוכננות בהמשך הדרך, מתברר לנו כי השינויים המדוברים במערכת המשפטית צפויים לפגוע פגיעה חמורה ביכולת שלנו כארגוני חברה אזרחית לפעול למען האינטרס הסביבתי והבריאותי, וכמו כן בזכותו הבסיסית של הציבור לפעול כנגד מפגעים הפוגעים בבריאותו, באיכות חייו, בסביבתו ובטבע ממנו הוא נהנה.
פגיעה זו עלולה להיות חריפה במיוחד, לאור העובדה שמדובר בשורה של צעדים, אשר נזקם המצטבר גדול מסכום חלקיו.
לצערנו לא ראינו התייחסות רצינית להשלכות הרפורמה על החברה האזרחית ועל הכלים העומדים לרשות הציבור לשמור על סביבתו ובריאותו.
אנו מאמינים, כי משטר דמוקרטי נועד להיטיב עם תושבי המדינה, ולהגן על זכויותיהם הבסיסיות אל מול עוצמת השלטון, גם כאשר מדובר בשלטון אשר נבחר ברוב קולות. זאת, באמצעות קביעת נורמות וכללי משחק, אשר על אכיפתם אמון בית המשפט. שבירתם החדה של כללי משחק אלו, אשר התפתחו באופן אבולוציוני מאז קום המדינה, היא לא פחות מצונאמי חברתי, אשר מלוא השלכותיו אינן אפשריות לחיזוי. הרפורמה המשפטית שמבקשות הממשלה והכנסת להוביל בימים אלו ישאירו את שמירת הסביבה ובריאות הציבור חשופות לרבבות איומים ללא כללים ממשיים למנוע אותם או אפילו להעלותם לדיון ענייני אצל מקבלי החלטות. בהקשר הבריאותי והסביבתי, מדובר בנזק שאין להפריז בחומרתו.
מדינת ישראל היא מדינה צפופה אשר נתונה בלחצי פיתוח אדירים, נוכח שלל האינטרסים המתחרים על כל מטר רבוע של קרקע. לשימוש האנושי בקרקע לצרכי תשתיות, דיור, תחבורה, תיירות, תעשייה, ומסחר, יש מחיר סביבתי כבד, המחייב ניצול זהיר ומושכל של משאב הקרקע. הדברים מקבלים משנה תוקף, נוכח ההתמודדות הצפויה עם השלכות שינויי האקלים באזורנו, ועם משבר המגוון הביולוגי, הנובע מן הפעילות האנושית הגורמת להכחדה עולה וגוברת של מינים, להרס בתי גידול ולשינוי מערכות אקולוגיות שלמות.
הכלים המשפטיים בהם מוצע לפגוע, הינם אמצעים אשר מסייעים כיום לציבור במדינת ישראל לנשום אוויר פחות מזוהם; ליהנות מזכות הגישה לחופי רחצה, לטבע ולפארקים; מאפשרים פיקוח ובקרה על מפעלים מזהמים; הגנה על האינטרס הציבורי ושקיפות מידע סביבתי; מבטיחים מים ראויים לשתייה; הגנה על משאבי הטבע, שמירתם לדורות הבאים והגנה על שכבות מוחלשות תוך שאיפה לצדק סביבתי-אקלימי.
בעשורים האחרונים, התנועה הסביבתית האזרחית בישראל, בדומה לנעשה במדינות מערביות מתקדמות, השפיעה רבות על המדיניות הממשלתית ועל חקיקת הכנסת, ותרמה תרומה עצומה לשילוב השיקולים הסביבתיים במסגרת תהליכי קבלת ההחלטות. עמדותיהם של ארגוני הסביבה, שבעבר זכו לעיתים להתעלמות או לבוז, ניצבות כיום בלב הקונצנזוס המדעי והמקצועי ברחבי העולם.
יחד עם זאת, עדיין ניצב בפנינו אתגר גדול, היות ופעמים רבות צרכי השעה והלחצים הכלכליים קצרי הטווח נוטים לדחוק את השיקולים הסביבתיים ואת הצרכים ארוכי הטווח, לתחתית סדר העדיפויות, שהרי לסביבה אין קול משל עצמה. וזהו בדיוק תפקידם החיוני של ארגוני הסביבה בחברה הישראלית – לייצג את האינטרס הסביבתי גרידא, הנקי מאילוצים מוסדיים, מסחריים, ואחרים, ולוודא כי הוא מקבל את המשקל הראוי במסגרת המדיניות וקבלת ההחלטות.
חלק ניכר מן ההישגים הסביבתיים-בריאותיים בישראל, נולדו עקב פעילותם של ארגוני הגנת הסביבה ובריאות הציבור ופעילים סביבתיים, בשדה המשפטי. בתי המשפט, מכח דיני המשפט המינהלי, סייעו בפיתוח הנורמות הסביבתיות בקרב משרדי הממשלה, מוסדות התכנון והשלטון המקומי, ובכך נמנעו נזקים בלתי הפיכים רבים מספור.
הצעדים המוצעים כיום, צפויים להחליש את ההגנה על זכויות סביבה ובריאות; לשלול מהציבור את זכותו להעלות בפני בית המשפט טענות והשגות כנגד פעולות השלטון; למנוע מבתי המשפט לקיים ביקורת שיפוטית אפקטיבית; לצמצם עד ללא היכר את יכולתם של ארגוני החברה האזרחית, להגן על זכויות אדם ולקבל סעד אפקטיבי לתיקון עוולות סביבתיות.
זאת, כדלקמן:
בהקשר הסביבתי, עילת הסבירות מהווה כלי עבודה חיוני ומרכזי בעתירות סביבתיות. כאמור, החוק מעניק לרגולטורים השונים סמכויות ושיקול דעת, אך אין מדובר בשיקול דעת בלתי מוגבל. עילת הסבירות היא אמצעי שנועד לתחום את גבולות שיקול הדעת, ולמנוע שימוש שרירותי בכח השלטוני. הרי באופן תיאורטי, על דרך האבסורד, מה מונע מן הממשלה להחליט על הקמת מתחם פאבים בהר הבית, או על בניית “קניון צף” שישמיד את שמורת האלמוגים באילת? ברור, כי נדרש בלם משפטי אשר באמצעותו יוכל בית המשפט לבקר החלטות מסוג זה, ולוודא כי השלטון מבצע איזון נאות בין האינטרסים הציבוריים השונים. בפועל, הניסיון מלמד כי בתי המשפט מציבים רף גבוה לעותרים ואינם ממהרים להתערב בהחלטות, כך שקיים קושי לא מבוטל לזכות בעתירה על בסיס טענת חוסר סבירות. זאת, בין היתר בזכות העובדה שרשויות השלטון מודעות לכך שהן נתונות לביקורת ציבורית ושיפוטית, ומקפידות כיום הקפדה יתרה על כך שהחלטותיהן יוותרו בגדרו של מתחם הסבירות. לכן, ביטולה של עילת הסבירות תהווה צעד מרחיק לכת. ביטול עילת הסבירות יתן גושפנקה רשמית לרשויות לקבל החלטות שרירותיות ופוגעניות, בריאות הציבור והטבע הישראלי יהיה בין הנפגעים העיקריים. יתרה מכך, מדובר גם בפגיעה קשה ב”אזרח הקטן” – אותו אדם אשר הוחלט להקים ליד ביתו פרוייקט בניה פוגעני, לסלול כביש מיותר על שטחי הטבע והנופש המשמשים אותו ואת משפחתו וכו’.
מי שאומר לא לעילת הסבירות אומר, במילים אחרות (רשימה חלקית):
להרחבת זכות העמידה הייתה חשיבות מיוחדת בהקשר הסביבתי, שכן לטבע אין קול משל עצמו, ולרוב אין בנמצא אדם ספציפי שיכול להגיש, כנפגע ישיר, עתירה שתמנע הרס בתי גידול נדירים, ביתור של מסדרון אקולוגי, או פיתוח בחופים הציבוריים. במילים אחרות, “זכות העמידה” היא למעשה המפתח המעניק לארגוני הסביבה ולציבור את הגישה לערכאות המשפטיות, במקרים בהם השלטון פוגע באינטרס הסביבתי בניגוד לדין.
ארגוני הסביבה נאבקים יום יום בכוחות אדירים וחזקים – בעלי ההון, חברות אנרגיה מזהמות, המשפחות החזקות במשק, ולכן יכולתם של ארגוני ופעילי הסביבה לזכות ביומם בבתי המשפט מצמצמת את פערי הכוחות בין האינטרסים של המזהמים ובין האינטרס הסביבתי. מעמד זה הוכר בפסיקות רבות של בית המשפט העליון לאורך השנים, ובזכותו נרשמו הישגים משפטיים רבים לטובת הסביבה בישראל.
כך למשל, ההפרה שהתקיימה בתוכנית הבניה בחוף הכרמל מנעה את גישתו של הציבור בכללותו לחוף הים, ולא נגעה לעניינו של עותר ספציפי. בשל זכות העמידה של ארגוני הסביבה, בית המשפט העליון פסק כי זכות הציבור בחופים, גוברת על הזכות הקניינית של היזם (בג”ץ 1054/98).
צמצום זכות העמידה בחקיקה צפוי לצמצם את מרחב הפעולה המשפטי של החברה האזרחית בתחום הסביבתי: במקום לזכות בהכרעה עניינית בבתי המשפט, על סמך ראיות וטענות לגופו של עניין, הדיונים בעתירות כלל לא יתקיימו היות וההליכים יידחו על הסף, בשל העדר זכות עמידה.
לכן, מבחינה סביבתית מדובר במהלך פוגעני והרסני, אשר יעניק יתרון מובהק ובלתי הוגן לגופים בעלי אינטרס צר, על פני מי שמעוניין להגן על האינטרס הציבורי הרחב. כך, למשל, תישמר זכות העמידה של גורמים בעלי אינטרס כלכלי ומסחרי (קבלנים, תעשייה, מזהמים וכו’), אך קולם של אלה המבקשים להגן על הטבע ועל הסביבה יושתק.
בהקשר הסביבתי, מהלך זה צפוי להסב נזקים משמעותיים. הכלים המרכזיים לשמירה על הטבע ועל הסביבה בישראל הם החקיקה הסביבתית, והמנגנונים שהיא יצרה. קביעת הנורמות הסביבתיות בחקיקה יצרה זיקה ישירה בין הקפדה על שלטון החוק ומינהל תקין, ובין שמירה על האינטרס הסביבתי.
החשש המובהק בעניין זה הוא כי מינוי ייעוץ משפטי “מטעם” יאפשר פרשנות מוטה ומעוותת לחקיקה ולנורמות הסביבתיות, ויתיר לשלטון לפגוע בסביבה, בניגוד לדין, וכל זאת תוך קבלת “אור ירוק” מאותם יועצים בלתי עצמאיים שהשלטון מינה לעצמו (ואשר אותם ניתן להעביר מתפקידם במידה שאינם “מספקים את הסחורה”).
ויובהר- בעוד שהביקורת השיפוטית באה בדיעבד (ולפעמים שנים אחרי הפגיעה עד מתן פסק דין), היועצים המשפטיים הם הגורם היחיד שיכול למנוע את הפגיעה עוד לפני שקרתה, ולהתייחס לסיכונים הסביבתיים ולפגיעה בזכויות אדם סביבתיות בזמן אמת.
התוצאה הבלתי נמנעת של מהלך זה, היא התגברות ניכרת של יוזמות והחלטות אנטי-סביבתיות בממשלה, הרואה בעיקר את צרכי השעה והטווח הקצר.
ביטול דה פקטו של הביקורת השיפוטית החוקתית, לצד פסקת ההתגברות: מדובר בשינוי משטרי מהותי, אשר צפוי להחליש באופן ניכר את כוחו של בג”ץ, ולצמצם את המגבלות על יכולתו של השלטון לפגוע בזכויות יסוד – כמעט עד כדי ביטול עקיף של חוק יסוד כבוד האדם וחירותו.
הנפגעים הישירים מכך הם בעיקר קבוצות מוחלשות בחברה, ומיעוטים, שאינם מחזיקים בכח פוליטי ובית המשפט הוא מקור ההגנה המרכזי על זכויותיהם. כפועל יוצא מכך ייפגעו קשות גם ארגוני החברה האזרחית, העוסקים בהגנה על זכויות חוקתיות.
בשנת 2004, עסק בג”ץ במעמדה של הזכות לסביבה ראויה, במובן החוקתי. בית המשפט פסק, כי זכות זו אינה נכללת בין הזכויות המוגנות בחוק היסוד, אלא אם הדבר עולה לכדי פגיעה בכבוד האדם. החשש המרכזי בהקשר זה, הוא שהרפורמה המשפטית תאפשר לממשלה לנקוט בעתיד צעדים קיצוניים (למשל, צמצום ממשי של זכות ההתנגדות בתכנון), אשר כיום נמנעים בין היתר בזכות ההגנות החוקתיות הקיימות.
הליכים משפטיים בענייני סביבה הם לעיתים מורכבים ביותר, היות והם עוסקים בסוגיות מדעיות, תכנוניות ומקצועיות סבוכות. לכן, מבחינת האינטרס הסביבתי ישנה חשיבות עליונה למקצועיותם וכישוריהם של השופטים. בחירת שופטים בהתאם לזהותם הפוליטית, או כל שיקול אחר זולת מקצועיותם, צפוי לפגוע באינטרס הסביבתי. כיום, לאחר התיקונים שנעשו במנגנון בחירת השופטים, נוצר מנגנון מאוזן, אשר אינו נותן כח עודף לגורם זה או אחר – לא למערכת המשפטית ולא למגזר הפוליטי. על איזון זה יש לשמור מכל משמר, ולהימנע מפוליטיזציה מוחלטת של הליך בחירת השופטים.
השינויים המוצעים במערכת המשפט, צפויים לפגוע פגיעה חמורה בהגנה על בריאות הציבור, הטבע והסביבה בישראל. שינויים אלו מבטלים את מירב הכלים האפקטיבים הנמצאים ברשות החברה האזרחית לפעול למען האינטרס הציבורי, כלים כגון – ביקורת שיפוטית על החלטות מינהליות, לרבות מטעמי סבירות, מתן אפשרות להגיש עתירות ותביעות בעניינים סביבתיים, וכמובן הגבלה חוקתית של הכח השלטוני במיוחד במקום בו מדובר על הגנה על נכסי ציבור חיוניים כגון סביבה ובריאות.
ארגוני הסביבה ובריאות הציבור השכילו לקיים לאורך השנים שיח מכבד ופורה עם כלל ממשלות ישראל ולשתף פעולה עם חברי הכנסת מימין ומשמאל, מכל המפלגות והמגזרים. שמירת בריאות הציבור, הטבע והסביבה היא אינטרס כלל ישראלי המאחד ציבורים וקהלים שונים סביב מטרות משותפות. על כן נאמר כך: פגיעה באינטרס הסביבתי והבריאותי היא פגיעה בציבור הישראלי.
אנו קוראים לממשלת ישראל ולכנסת ישראל לפעול באופן שקול, ולהימנע מקידום שינויים כה דרמטיים באופן חפוז וללא שיח מעמיק. לצערנו השינויים מקודמים באופן שיפגע בשלל אינטרסים ציבוריים חשובים, אשר נוגעים לכל אדם בישראל, מכל המחנות הפוליטיים.
חיים וסביבה – ארגון גג של שוחרי איכות החיים והסביבה, ישראל בשביל אופניים, מגמה ירוקה, מדבר קיימא , מורים למען האקלים , מכון הערבה ללימודי הסביבה , מרחבי רחובות לקיימות, מרכז השל , עמותת התקווה (אל אמל) , עמותת קשת: קהילה, תרבות, סביבה, פוסיל פריי ישראל , צלול – עמותה לאיכות הסביבה , קיימא בגליל המערבי לחיים וסביבה , קליימט נט, קרן ירושלים ירוקה , שומרי הבית , שומרי טבע באר שבע , שומרים על בעלי הכנף , תחבורה – היום ומחר הארגון הישראלי לתחבורה בת-קימא, ECO-OCEAN, 2be-friendly , 15 דקות- ארגון צרכני תחבורה ציבורית בישראל , אדם טבע ודין , אחווה בכרם , אנו- עושים שינוי בע”מ , בר קיימא – התנועה לקיימות עברית, גינות קהילה בישראל , גרינפיס ים תיכון , הורים למען האקלים, החברה להגנת הטבע , המרד בהכחדה, המרכז הבין דתי לפיתוח בר קיימא, הפורום הישראלי לעירוניות, הפורום הישראלי לתזונה בת קיימא , המועצה הישראלית לבנייה ירוקה , הפורום להתחדשות עירונית , הצעד הטבעי ישראל בע”מ The Natural Step, הרשת הירוקה , ועד איגוד רופאי בריאות הציבור.
מקור: חיים וסביבה – ארגון גג של שוחרי איכות החיים והסביבה (ע״ר)
מנכ"ל אדם טבע ודין
פורסם בתאריך: 16/02/2023
המציאות הדמוקרטית כפי שאנו מכירים אותה כיום, המספקת הגנה על זכויות אדם סביבתיות, תשתנה ללא היכר אם ההפיכה המשטרית תעבור. גם הזכות הבסיסית לסביבה ראויה לכל אדם תירמס יחד עם זכויות האדם האחרות.
מקור: אדם טבע ודין (סרטון יוטיוב)
פורסם בתאריך: 28/02/2023
בוועדה לענייני צעירים בכנסת התקיים דיון בנושא השלכות הכוונה לבטל את עילת הסבירות על הגנת הסביבה ובריאות הציבור. עו”ד אביטל שטרנברג – ראש תחום ייעוץ וחקיקה, המחלקה למשפט ציבורי, משרד המשפטים אמרה: “החשש הוא שבאמת כלי מאוד משמעותי של ביקורת בין מראש ובין בדיעבד, יילקח, והסביבה עלולה להיפגע כמו גם נושאים אחרים. לצערנו אין חלופה אמיתית אחרת בין שלוש הרשויות לביקורת אמיתית על פעולות הרשויות ולכן ישנה חשיבות מאוד מאוד גדולה לעילה. ביטול עילת הסבירות, כפי שמוצע, ישלול אמצעי חיוני לביקורת על מעשה המנהל כמגן מפני קבלת החלטות שעלולות לפגוע בזכויות הפרט ובאינטרסים ציבוריים כבדי משקל כגון ההגנה על הסביבה ובריאות הציבור באופן שעלול להיות שרירותי ובלתי סביר באופן קיצוני ובכך ייפגעו קשות האיזונים והבלמים המתקיימים בין רשויות השלטון וזאת ללא כל הסדרה. לכן בין יתר הדברים אנחנו סבורים שאין מקום לבטל את עילת הסבירות וודאי שלא באופן גורף.
יו”ר הוועדה, ח”כ נעמה לזימי, דיברה על חשיבות הנושא: “הנושאים הללו לא מוארים ואין עליהם שיח מכוון. אנחנו מוצאים קשיים רבים להביא לפה נציגי משרדי ממשלה. ביטול עילת הסבירות, ריסוק בג”ץ והוצאת נציגי המשרד להגנת הסביבה מוועדות התכנון הן אסון גדול מאוד, לא רק לסביבה אלא לציבור, לטבע”. יו”ר הוועדה ציינה כי למרות שבוועדה ביקשו מהמשרד להגנת הסביבה לשלוח נציג תכנון ואת היועצת המשפטית של המשרד לדיון בוועדה בכנסת, מי שהגיע היה ראש אגף חוסן אקלימי שלא קשור ישירות לנושא הדיון. לדברי ח”כ לזימי, מדובר היה בהנחיה של מנכ”ל המשרד.
השרה לשעבר זנדברג הוסיפה כי “מערכת משפט חזקה, זכות עמידה ותפקיד החברה האזרחית הם כולם דברים שנפגעים באופן אנוש וקשה בהפיכה המשטרית שמתגבשת לנגד עינינו. הסביבה ובריאות הציבור בסכנה ברורה ומיידית. בהיעדר חקיקה מתקדמת, סבירות ההחלטה נוכחת בדיונים ובביהמ”ש ובדיונים במשרדי ממשלה. פעם חשבנו שהסביבה היא לדורות הבאים, אבל כבר בדור שלנו מתעצב עולם חדש שהוא חם יותר, מזוהם יותר ומסוכן יותר. ואין מי שיגן על הזכויות שלנו מלבד האינטרס הציבורי, כנסת חזקה, מערכת משפט חזקה. כל הדברים האלה נמצאים בסכנה ברורה ומיידית”.
בדיון השתתף גם ח”כ לשעבר פרופ’ אלון טל, שאמר: “עד עכשיו היינו מדינת ישראל מדינה עם שופטים ופסקי דין אמיצים. אוי לנו אם נחליט מתוך רפורמה שלא מובנת למה היא נחוצה, להסיר מאזרחי ישראל והמערכת האקולוגית, את האפשרות לדרוש התנהגות סבירה מאותם אנשים שאמורים לשמור על סביבתנו”. ח”כ יוראי להב הרצנו (יש עתיד) אמר כי “אנחנו רואים פה את השכבות של ההתקפה על מערכת המשפט, מעוז היכולת להגן על זכויות האדם. לא משנה מאיזה כיוון מסתכלים רואים פגיעה אנושה על הכל”.
בארגון “אדם טבע ודין” הבהירו כי עילת הסבירות היא אמצעי שנועד לתחום את גבולות שיקול הדעת השלטוני, באמצעות ביקורת שיפוטים ובכך למנוע פגיעה אנושה בזכויות אדם סביבתיות. בנייר עמדה ששלחו לקראת הדיון הזהירו כי “המציאות הדמוקרטית כפי שאנו מכירים אותה כיום, המספקת הגנה על זכויות אדם סביבתיות, תשתנה ללא היכר עם אישור רפורמת המשפט המוצעת על ידי הממשלה ה-37″. נציגת ה”אדם טבע ודין”, עו”ד בר רוזוב, סקרה שורה של פסקי דין שבהם בתי המשפט פסקו לטובת הסביבה על רקע עילת הסבירות. בין היתר, בית המשפט העליון קבע כי לא סביר לאשר את התוכנית להרחבת בז”ן בלי להתייחס לסוגייה הסביבתית. עוד הבהירה כי צמצום עילת הסבירות הוא פגיעה אנושה בשכבות החלשות ובזכויות אדם. “אסור לתת לזה לקרות. אנחנו הקול של הדורות הבאים”, אמרה עו”ד רוזוב. “עצמאותה של מערכת המשפט בעולם קובעת פעם אחר פעם שיש למדינה מחוייבות להגן על הדורות הבאים והצעירים. זה מה שקורה בשבדיה ובהולנד ובארצות הברית. ופה בישראל רוצים לבטל את זה. אסור לנו לתת להפיכה הזו לעבור”
מקור: בכיר במשרד להגנת הסביבה: “אסור שנושא האקלים והסביבה יהיה פוליטי”, אילנה קוריאל, ynet 28/02/2023
מנכ"ל אדם טבע ודין
פורסם בתאריך: 16/02/2023, תוספת בתאריך 29/03/2023
חוק ההסדרים אשר סעיפיו נידונים בימים אלו הוא סכנה אמיתית לבריאות הציבור ולדמוקרטיה.
בימים קודרים אלה, אחת הדרכים להבין עד כמה הדמוקרטיה הישראלית מצויה תחת איום היא חוק ההסדרים אשר יונח בקרוב על שולחן הכנסת.
חוק ההסדרים ההרסני מאיים לבטל את חוק אוויר נקי, תוך מתן יד חופשית לתחנות הכח לזהם תוך פגיעה משמעותית באוויר, בבריאות ובסביבה.על פי נוסח החוק, החברה הממשלתית האחראית לניהול מערכת החשמל (נגה) תהיה מוסמכת לאשר לתחנות כוח מזהמות, לרבות תחנות הכוח הפחמיות שכבר היו צריכות להיסגר, להמשיך ולפעול גם ללא היתר הפליטה של המשרד להגנת הסביבה מכוח חוק אוויר נקי. לחברה, יהיה כוח בלתי מוגבל הגובר על המשרד להגנת הסביבה, דבר שיגרום לפגיעה אנושה בחוק אויר נקי, חוק שחסך עשרות מיליארדים למשק מאז נכנס לתוקף.
פגיעה אנושה תיגרם גם לניסיונות להפחית פליטות של זיהום אוויר, לשפר את בריאות הציבור ולצמצם פליטות של גזי חממה. לפי החוק, פקיד היערות כבר לא יהוה מכשול לכריתת מאות אלפי עצים. בחוק מוצע כי פקיד היערות לא יוכל להוציא איסור על כריתת עצים ללא אישורו של מנכ”ל משרד האוצר ושל מנכ”ל המשרד הממשלתי שאחראי על אותו פרוייקט, כאשר בדרך כלל מדובר בפרויקטי תחבורה או אנרגיה. סעיף זה נועד להיטיב עם פרויקטי נדל”ן על חשבון פגיעה בסביבה בעידן של משבר אקלים, התחממות גלובלית ומחסור אדיר בעצים בישראל. מצער שאנחנו אלה שצריכים להסביר לממשלה את חשיבות העצים לחיים במדינה שסובלת ממחסור חמור בצל, התחממות קשה והיא מהראשונות להפגע ממשבר האקלים.
בנוסף, חוק ההסדרים מציע להוציא לידיים פרטיות את הייעוץ הסביבתי לפרויקטי תשתית גדולים מהמשרד להגנת הסביבה. זאת למרות שלמשרד יש את הידע והכלים הייחודיים לו בשל היותו משרד ממשלתי ולמרות שהוא בעל שיקולים סביבתיים רוחביים שלא יילקחו בחשבון על ידי יועצים פרטיים כמו הפחתת פליטות גזי חממה ופגיעה נרחבת בציבור.
בהערות שלנו לחוק התייחסנו לכך שיועצי המשרד להגנת הסביבה הם יועצים בלתי תלויים ולהבדיל מהיועצים הפרטיים שעשויים להימצא בניגוד עניינים, או ביחסי תלות מול מי ששוכר אותם: יועצי סביבה שהם עובדי מדינה, אמונים לשמור על האינטרס הסביבתי בעוד שיועץ סביבתי שאינו עובד מדינה עלול להימצא בניגוד עניינים באופן שיערוך תסקיר סביבתי “נוח” שיעלה בקנה אחד עם התכנית המקודמת והמשרד שמקדם את התכנית, שהזמין את שירותו של אותו יועץ.
חוק ההסדרים לוקח למעשה חקיקה בת עשרות שנים בישראל ומאפשר לבעלי תפקידים לעקוף אותה במקום לאכוף אותה. זהו חוק הרסני לזכויות האדם הסביבתיות של כל אחד מאיתנו.
חוק ההסדרים מכיל סעיפים בעייתיים רבים לסביבה. אחד הבעייתיים שבהם הוא החלשת כוחם של עובדי המשרד להגנת הסביבה, המשמשים גם כיועצים סביבתיים לפרויקטים, והם אלה הקובעים הנחיות לביצוע תסקירי השפעה על הסביבה. ההצעה בחוק ההסדרים להטיל הגבלות ופיקוח דרקוניים על מילוי תפקידו של המשרד להגנת הסביבה כמי שאחראי על תסקירי ההשפעה על הסביבה, היא לא פחות ממחפירה. על פי ההצעה, היועצים יאלצו לעמוד בזמנים בלתי אפשריים של שבוע לבדיקת תסקיר, שהוא לא פעם מסמך ענק ומורכב, ושבועיים להכנת חוות דעת סופית על התסקיר.
אם המשרד לא יעמוד בזמנים אלו ניתן יהיה להעביר את התפקיד ליועצים חיצוניים.
כל אלו מהווים פגיעה ישירה וגסה באינטרס הציבורי. על לוחות זמנים זהים לאלו אמר השופט חשין כבר לפי עשרים שנה שמשמעותם היא כתישה לפירורים של התסקיר. מדובר בתכניות שמימושן אורך שנים ארוכות, אבל הגבלות הזמנים מוטלות רק על בדיקת התסקיר, למרות חשיבותו. הדבר נכון לעשות היה להוסיף כוח אדם איכותי למשרד להגנת הסביבה לשם בדיקת התסקירים ובכך לתקן את הבעיה מהיסוד.
מקור: אדם טבע ודין
מבוסס על כתבה של אריק מירובסקי ב’גלובס’, 19/03/2023
בישיבה שקיימה המועצה הארצית לתכנון ולבנייה בתחילת חודש מרץ, הגיע המצב כמעט לפיצוץ. מה שגרם לפיצוץ הייתה ההחלטה הממשלתית להכניס שני חברים למועצה הארצית, וכן נציגים לוועדות המחוזיות צפון ודרום, מטעם המשרד להתיישבות ולמשימות לאומיות של השרה אורית סטרוק. כל זאת בהתאם להסכמים הקואליציוניים שבין הליכוד לסיעת הציונות הדתית, שאליה משתייכת סטרוק. השינוי אושר בוועדת השרים, וצריך עוד לעבור אישור בכנסת.
לפני השינוי, כוללת המועצה 32 חברים, מהם 12 נציגי ממשלה, 10 ראשי רשויות מקומיות, ארבעה נציגים נוספים שקשורים לממסד (נציגי הסוכנות היהודית ומינהל התכנון) ושישה אחרים בלתי תלויים, שבהם אנשי מקצוע. כלומר, הממשלה וגופים המקורבים לה מהווים כבר כעת מחצית מהרכב המועצה הארצית, בעוד שאנשי המקצוע מהווים פחות מחמישית. לאחר השינוי יגדל כוחה של הממשלה עוד יותר. השינוי המוצע כבר זכה לביקורת נרחבת מכיוונים רבים, מצד מרכז השלטון המקומי, ארגוני סביבה וחברה, ועוד.
חרף החופזה שבה מקודם התיקון לחוק, והעובדה שלציבור ניתנו כיומיים בלבד להגיש הערות, התקבלו למעלה מ־300 הערות מהציבור. רובן ככולן התנגדו להוספה של נציגי ממשלה למועצה הארצית.
בדיון שנערך במועצה בעניין השינוי המתוכנן ביקרו המשתתפים את הוספת נציגי הממשלה על חשבון יתר המגזרים. החשש המרכזי: יתכננו בצורה אינטנסיבית יחידות דיור רבות ללא התחשבות בגורמים חברתיים וסביבתיים.
בישיבה הוטחה ביקורת נוספת בממשלה. הטענה העיקרית הייתה כי השתלטות הדרג הפוליטי על גוף שאמור להיות תכנוני־מקצועי, לפחות ברובו, פוגעת במקצועיות המועצה, נותנת עדיפות לגופים מעודדי הפיתוח על אלה החברתיים והסביבתיים והופכת אותה לגוף מתמרץ בנייה יותר מאשר לגוף שאחראי לתכנון מתכלל.
ד”ר מירב אהרון־גוטמן מהטכניון, המכהנת במועצה כסוציולוגית, אומרת כי “הממשלה, בניגוד לחוק, מקבלת החלטות ללא היוועצות עם המועצה הארצית ולמעשה מייתרת את קיומה; מבחינה מהותית, החלטת הממשלה מפרה את האיזון הקיים במועצה ומגדילה את כוחה – הגדול ממילא – של הממשלה.
“יש כאן פגיעה במהות של ההליך התכנוני – שהוא שולחן עגול של מומחים שמביאים שיקולים מעולמות תוכן שונים. במציאות הקיימת עולמות שלמים מושתקים: אין תסקיר השפעה על החברה, אין תסקיר השפעה על הבריאות, נציגי החברה האזרחית הוצאו מהמועצה, ואפילו נציגת הממשלה המייצגת את המשרד לשירותים חברתיים לא קיבלה חברות. זאת אומרת הצעה זו היא בבחינת פגיעה דרמטית במוסדות התכנון”.
שמאי אסיף, שהיה מנהל מינהל התכנון בין 2004 ל־2010: “אני חושב שהמסגרת המאזנת של המועצה הארצית צריכה להישמר. הממשלה מנסה להחליש את הדרג המקצועי. נהוג לדבר על שומרי הסף המשפטיים, אבל נכון גם לגבי תחומים אחרים. כל כרסום יהיה בעייתי”.
מקור: מבוסס על כתבה של אריק מירובסקי ב’גלובס‘, 19/03/2023
מחקרים מהשנים האחרונות מצאו קשר בין מידת הדמוקרטיות של מדינה ובין המחויבות שלה להפחית פליטת גזי חממה – משטרים דמוקרטיים מחויבים יותר להילחם בשינויי אקלים, ומשטרים רודניים זונחים את התחום הזה ואף מדכאים בכוחניות פעילות של ארגוני סביבה.
ארגוני הסביבה בארץ חוששים שההפיכה המשטרית שהממשלה החדשה מקדמת רק תרחיק עוד יותר את היעדים הסביבתיים של ישראל. ההפיכה המשטרית עלולה לשתק את פעילותם של ארגוני הסביבה: “דמוקרטיה בריאה מזהה בחברה האזרחית חלק ממערך האיזונים והבלמים. אם הממשלה ‘יורדת מהפסים’, לארגונים יש בסיס מקצועי ומיומנות לייצר בלם. היום בית המשפט הוא המקום העיקרי שבו מאבקים סביבתיים יכולים לקבל סעד. אם בית המשפט יישלט על ידי הממשלה, לא יהיה מי שיעצור את הממשלה”.
באוקטובר 2015 התחלף השלטון בוורשה. מפלגת “החוק והצדק” כבשה את השלטון עם רוב ענק בפרלמנט, אחרי שמונה שנים באופוזיציה. חודשיים לאחר מכן החלה ההשתלטות על בית המשפט לחוקה. נשיא בית המשפט הוחלף במועמד נוח לשלטון, שהחל למנות שופטים באמצעות הוועדה למינוי שופטים, שנגדשה בפוליטיקאים מהמפלגה. הבליץ לא נעצר. מאז ועד היום העמיקה הממשלה את אחיזתה, לא רק במערכת המשפט, אלא גם בתקשורת ובפרט בשידור הציבורי. עיתונאים המתנגדים לנרטיב הממשלתי פוטרו, וארגוני חברה אזרחית החלו להיצבע בצבעי מרד.
הממשלה יכולה לדחוף בקלות חוקים ותקנות הפוגעים באקלים ובסביבה, והמכניזם של דיכוי ותביעת פעילים גורם לכך שלאקטיביסטים פשוט אין זמן לפקח על מצב הסביבה או לארגן הפגנות.
במהלך השנים חוקקה פולין חוקים נוספים שפגעו בסביבה. היא חוקקה למשל חוק שמאפשר לבעלי קרקעות לכרות עצים ללא אישור מקדים, שהוביל בתוך כחצי שנה לכריתת 3 מיליון עצים. אליו הצטרפו חוק שמגביל מאוד הקמת טורבינות רוח ומבצר את כוחה של תעשיית הפחם, צעדים שמאפשרים הקמת תשתיות תוך הקלות ורמיסה של תסקירי סביבה ועוד. פולין אף הטילה וטו על החלטת האיחוד האירופי להגיע לניטרליות אקלימית עד 2050.
רמת החשיפה בהונגריה לאוויר מזוהם היא מהגבוהות במדינות ה־OECD, כארבעה מתוך עשרה תושבים סובלים ממי שתייה באיכות ירודה, וכמעט שליש מהאוכלוסייה אינו מחובר למתקני טיהור שפכים. בסקירה שערך ארגון ה־OECD ב־2018 צוין כי “עלייה בפעילות התעשייתית וצריכת האנרגיה מגבירות את הלחץ על הסביבה בהונגריה. הפליטות עולות שוב לאחר ירידה של 35% מ־1990 ל־2015”. הידרדרות התנאים הסביבתיים בהונגריה לא הפריעה לממשלה לבטל ב־2010, עם עליית ויקטור אורבן לשלטון, את המשרד לאיכות הסביבה, והחקיקה האנטי־סביבתית מגיעה בשנים האחרונות בצרורות.
מקור: מבוסס על כתבה של שני אשכנזי, כלכליסט, 22/03/2023
עורך ועדות המומחים של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה
פורסם בתאריך: 28/03/2023
ביום ד’ שעבר פרסמה שני אשכנזי בכלכליסט כתבה מטלטלת על ההחלשה המשמעותית בכוחם ובהשפעתם של ארגוני סביבה במדינות בהן הדמוקרטיה נמצאת בדעיכה – דוגמת הונגריה, פולין ורוסיה.
פגיעה זו באה לידי ביטוי בין היתר בצמצום חופש המחאה וחופש הביטוי של ארגוני סביבה ופעיליהם, בהעמקת אחיזתה של הממשלה במערכת המשפט, ובצמצום עצמאותה של התקשורת.
כפי שגם אשכנזי מציינת בכתבתה, מחקרים מזהים באופן עקבי קשר מובהק בין קיומו של חופש פוליטי למדדים סביבתיים שונים.
התמה המחקרית הבוחנת את טיב היחסים בין מידת הדמוקרטיה של מנגנוני הממשל ומערכותיו לבין ביצועים במדדים סביבתיים שונים מכונה בדרך כלל דמוקרטיה סביבתית (Environmental Democracy). על פי תפיסת הדמוקרטיה הסביבתית, שלושה תנאים חיוניים צריכים להתקיים בכדי לוודא כי החלטות הנוגעות לניהול משאבי הטבע מתקבלות באופן הלוקח בחשבון את האינטרס הציבורי: (1) מעורבות ציבורית משמעותית בקבלת ההחלטות; (2) גישה חופשית למידע ונתונים הנוגעים לאיכות הסביבה ולסוגיות סביבתיות; (3) האפשרות להיתמך בבתי המשפט על מנת לאכוף חוקים סביבתיים ולתבוע פיצויים בגין נזקים סביבתיים. בהיעדרן של זכויות אלו, אין לציבור כלים להשפיע על החלטות הפוגעות בסביבה או בקהילה, לערער עליהן או לשנותן.
דמוקרטיה סביבתית איננה סוגה מחקרית שולית; ארגונים בינלאומיים משפיעים, דוגמת האו”ם וה-OECD, עושים שימוש בפרדיגמת הדמוקרטיה הסביבתית הן לניתוח מגמות סביבתיות במדינות החברות, והן כאמצעי לקידום מדיניות סביבתית מכלילה ומקיימת. מכון המשאבים העולמי (World Resource Institute) אף מפרסם את אינדקס הדמוקרטיה הסביבתית – כלי השוואתי למדידה ומיפוי של פוטנציאל ההשפעה של אזרחים במדינות שונות על המדיניות הציבורית הנוגעת לסביבתם הטבעית.
במסגרת גל החקיקה המקודם בימים אלו בישראל עלולים להיפגע אותם מנגנונים שאפשרו לפעילים ופעילות, חוקרים וחוקרות להשפיע על המדיניות הציבורית בישראל לטובת הציבור והסביבה. כך למשל בג”צ הוא שקבע בשנת 2010 כי על רשויות מוטלת חובה לבחון חלופות בטרם אישור תכניות בשטחים בעלי רגישות סביבתית (בג”צ 9409/05 אט”ד נ’ הות”ל); בעוד שבית המשפט המחוזי בחיפה חיזק את הפיקוח על פעולות הזרמת המים מהאגן הצפוני של ים המלח לאגן הדרומי על ידי חברת ים המלח באמצעות חיובה ברישיון הפקת מים מכוח חוק המים (עח”ק 14047-06-15).
שקיפות, אמון הציבור, ומערכת משפט עצמאית הם תנאים חיוניים לקיומה של סביבה בריאה וקהילות בריאות.
מקור: אקולוג – ניוזלטר של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה, 28/3/2023
מה ניתן ללמוד ממה שקרה בפולין ובהונגריה על השלכות ההפיכה המשטרית בישראל
בחלק הראשון – הסבר לגבי סעיפי הרפורמה המשפטית שהוצעה על ידי ממשלת בנימין נתניהו.
בחלק השני של הפוסט – סדרת הכתבות “דמוקרטיה – סוף” שהציגה את המציאות שנוצרה בפולין ובהונגריה בעקבות שינוי החוקים והשתלטות הקואליציה על כל הרשויות ועל כלי התקשורת במדינה. דב גיל-הר ואיתמר מאירי ליוו את הדמוקרטיות הדועכות בפולין ובהונגריה, עם קריצה לישראל ולמצב הפוליטי חברתי כאן. סדרת הכתבות שודרה בחדשות ‘כאן 11’
לקריאת הפוסט – לחצו כאן
בג״צ שומר על הסביבה!
בלי איזון ובלי בלמים, מי יגן על האקלים?
בלי חוקים ובלי בלמים, מי ישפוט מזהמים?
בלי רשות שופטת – הסביבה קורסת.
אם לא נוכל לעתור – מי על הסביבה ישמור?
אם אין חוק ואין משפט – מהטבע למי אכפת?
אין סביבה בלי דמוקרטיה / בלי דמוקרטיה אין סביבה.
ממשלה של מושחתים לא תפתור את האקלים!
שומרים על הבריאות, שומרים על הסביבה, דורשים דמוקרטיה ח ז ק ה
בג”צ שומר על האקלים, לא שוברים את הכלים.
לסביבה אין הגנה – בלי עילת הסבירות.
דור שלם דורש עתיד.
זה הזמן להתעורר הנושא הזה בוער.
ממשלת הזיהום על מלא מלא.
ממשלת הפקרת בריאות הציבור
מי ישמור על הסביבה?
בלי שומרי הסף אין בריאות!
לא לא לא נסכים, בלי פיקוח על חוק אקלים
במשטרים האפלים, הזיהום והחולי חוגגים
בלי בג״צ – אין סביבה
עבור עתיד ירוק – שומרים על שלטון חוק
בלי דמוקרטיה – אין אקלים
שומרים על הדמוקרטיה, שומרים על האקלים
שלטון החוק – בשביל עולם ירוק
דמוקרטיה – למען הסביבה
מי יגן מי יגן על חיות הבר? – לעצור את ההפיכה קדימה כבר
מי יגן על השטחים הפתוחים? – רוצים דורשים שופטים לא תלויים
לא לא נסכים כשלעתור אי אפשר
ממשלה של מושחתים תתעלם מהאקלים
הגנת בגצ = הגנת הסביבה = הגנת החיים
בלי בגצ – הסביבה תזוהם ותיהרס
שומרים על הזכויות, שומרים על הסביבה, שומרים על דמוקרטיה חזקה
כשהסביבה מוגנת, אני מוגנת
בריאות האדם והטבע נשמרים בבג”צ
התשובה לזיהום – דמוקרטיה; התשובה למשבר האקלים – דמוקרטיה
ריכז וערך: ערן שחורי, פעיל בנושאי סביבה ומשבר האקלים. מתנדב בארגון ‘Climate Reality Project’ שהקים אל גור.
שתפו ברשתות החברתיות:
קבל התראה מזדמנת לתיבת הדוא”ל
