אודות

שמי ערן שחורי, אני פעיל בארגון Climate Reality שהקים אל גור. אני מהנדס תעשייה וניהול בוגר הטכניון; מוסמך במינהל עסקים מאוניברסיטת תל אביב; מנהל פרויקטים; מנהל סיכונים; ואנליסט היי-טק לשעבר בבנק להשקעות.

בחודש מאי 2008 ביקר בארץ אל גור והציג בכנס לקוחות של חברת "נס טכנולוגיות" את המצגת "אמת מטרידה" שהפכה לסרט בשנת 2006. זו היתה הרצאה משנת חיים, כיוון שבמהלכה הבנתי שההתחממות הגלובלית, שרובנו לא היינו מודעים אליה באותה עת, כולל אני, מסכנת את העולם בו אנחנו חיים ואת קיום חלק מהאנושות, במתכונת שאנחנו מכירים, אלא אם נפעל להפחתת הגורמים להתחממות הגלובלית. סצינה שהשפיעה על מעשיי מאז היתה זו שבה אל גור פונה אל הצופים ומבקש מהם לחשוב על הילדים שלהם, שעתידים לשאול בעוד 40 שנה: "מה ההורים שלנו חשבו? למה הם לא התעוררו בזמן כשהיתה להם הזדמנות?"

בעקבות אותה הרצאה שיניתי חלק מאורח חיי (הפחתתי במידה משמעותית את צריכת הבשר; התחלתי להגיע לעבודה באופניים פעמיים בשבוע, ובאופן כללי ניסיתי להפחית צריכה). הפכתי לפעיל בקידום תחבורת אופניים בישראל במסגרת עמותת 'ישראל בשביל אופניים', בין השאר בניסיון לקדם את הצעת החוק לעידוד תחבורת אופניים, שמטרתו מתן פתרון "מדלת לדלת" לתחבורת אופניים (תשתיות; שילוב עם כלי תחבורה אחרים; מקלחות בעבודה; תמריצים ועוד), בין השאר מתוך מטרה שעובדים יוכלו להגיע למקומות העבודה שלהם באופניים.

בשנת 2013 השתתפתי בכנס של אל גור שנערך באיסטנבול, בו הוסמכתי כ-"Climate Reality Leader". בעקבות זאת ערכתי מספר הרצאות בעזרת המצגת שלו. מה שקראנו "התחממות גלובלית" הפך מאוחר יותר ל"שינוי אקלים" ואחר כך ל"משבר אקלים". לצערנו, רוב התחזיות של אל גור התממשו והדחיפות לביצוע שינויים רק הלכה והתעצמה, שכן חלק ממנהיגי העולם, והנשיא טראמפ בראשם, הכחישו במשך שנים את קיומה של התחממות גלובלית או נמנעו מפעולה נחרצת, שמחייבת, בין השאר, שינוי מדיניות בתחומים שונים ושינוי באורח החיים לו הורגלנו.

באותן שנים התקשורת כמעט שלא עסקה בהתחממות הגלובלית ונדרש מקור מידע. האתר הזה מחליף אתר קודם, שהוקם בשנת 2009, ואשר ריכז לאורך השנים מידע מאתרי אינטרנט (בעיקר מחו"ל) שעסקו בנושא. בשנים האחרונות, משהעולם החל להבין שמשבר אמיתי אכן עומד בפתח, החלו אמצעי התקשורת, ובכלל זה חלק מאמצעי התקשורת בישראל, לכסות את הנושא, חלקם באופן שוטף, רציני ומעמיק. לעומתם, מרבית רשתות הטלוויזיה בישראל (למעט כאן 11), מקדישים לכך מעט מאוד זמן. לאורך השנים הכעיסו אותי במיוחד חזאי מזג האוויר, שיכלו לנצל את זמן המסך שניתן להם בסוף כל מהדורת חדשות ולהיות הגורם שמתווך את המידע בדבר ההתחממות הגלובלית ומשבר האקלים לציבור הרחב. מרביתם העדיפו, מסיבותיהם שלהם, לספר לצופים על הטמפרטורות החזויות באותו יום או בהמשך השבוע, ולטעמי מרביתם בגדו בתפקידם ובציבור שצפה בהם.