פורסם בתאריך: 01/05/2026
ישראלי, ציוני, דמוקרט ליברל, מנהל סיכונים לשעבר, חבר לשעבר בפורום האקלים הישראלי.
הפודקאסט “המהפכה השלישית”, מבית “העין השביעית”, הוא סדרת תחקיר בת ארבעה פרקים החושפת את עלייתו והשפעתו של זרם “הקו”, תנועה דתית-משיחית החותרת להקמת מדינת הלכה בישראל. מטרת הפודקאסט היא להזהיר את הציבור מפני הסכנה שתנועה זו מציבה לישראל הדמוקרטית-ליברלית ולחשוף את אסטרטגיות הפעולה העמוקות שלה.
סדרת הפוסטים בנושא “המהפכה השלישית” מבוססת בעיקר, אך לא רק, על הפודקאסט “המהפכה השלישית”.
אם אין לכם סבלנות לקרוא את כל הפרקים – אתם יכולים לדלג לפרק הסיכום, שמכיל גם ציטוטים חשובים שהובאו בפודקאסט.
הפרק המסכם של סדרת הפודקאסטים “המהפכה השלישית” חוזר לרגע אחד בהיסטוריה של ישיבות “הקו” על מנת לחבר את הקווים: מה קרה ב-2019? מהי ההפיכה הדתית של הרב טאו?
כעת רואים את התמונה המלאה: איך חסידות הרב קוק משתלבת במאורעות הגדולים של מדינת ישראל בשנים האחרונות, מההפיכה המשטרית ועד למלחמת אוקטובר. מי היו השחקנים האמיתיים מאחורי הקלעים? איך מנסה “הקו” להשפיע על ההתנהלות? טביעות האצבע, מהמלחמה באיראן ועד המאבק להחזרת החטופים.
מדוע מכריזה החסידות ש”נגמר הסיפור” עם ביבי? מי הם “חמוריו של משיח” – מפורום קהלת, דרך הציבור החילוני ועד נתניהו עצמו? ומה הסיפור של דוד זיני בשב”כ? הפרק שמראה שלא מדובר בהיסטוריה אלא באקטואליה. זה מה שקורה עכשיו, בזמן אמת, ומעצב את העתיד שלנו.
הרב יהושוע שפירא (2020, קריית ארבע): הקלטה שבה הוא מסביר לחניכיו בפירוט כיצד לרסק את בג”ץ, לדלל את ועדת המינוי לשופטים, להפריד את היועמ”ש, להחיל חוק התגברות, ולנייד את הערבים מיהודה ושמרון- שנתיים לפני שמשהו מזה הפך לאג’נדה פוליטית פומבית. המנחים מציגים זאת כעדות מוחשית שהרפורמה המשפטית היא פרויקט ישיבתי, לא פרלמנטרי.
הרב של בא”ח מח”ל (ימים ספורים אחרי 7/10): הקלטה שבה הוא אומר שאם יוריד מהתמונה את ההרוגים והפצועים, זהו “החודש הכי שמח בחיים” שלו – כי עם ישראל “עולה כיתה” ועוד מעט ישיג את כל ארץ ישראל כולל לבנון. יאיר נהוראי מציג זאת כביטוי גולמי של ראיית שביעי באוקטובר כ”נס גאולי”.
הרב לבנון ו”המלחמה מחברת”: ציטוט שבו הוא אומר שהמלחמה היא כלי אלוהי לחיבור כל ישראל – כולל הטייסים ה”מנותקים” שלפני המלחמה אמרו לו “אתה לא אח שלי”. יאיר נהוראי מדגיש: “ביחד ננצח” אינו ביטוי של שוויון – הוא כלי של כפייה.
פורום קהלת: הרב בקשי, שתכנן את ארכיטקטורת הפגיעה במערכת המשפט בפורום קהלת, הוא איש של חסידות הרב קוק – ולא “סתם ליברטריאן”. כך יוצרים קשר ישיר בין המוסד ה”אקדמי” לבין הפרויקט הדתי.
יאיר מעיין ראש עיריית ערד: דוגמה לאסטרטגיית “גרעינים תורניים” – עיר שנכבשה בהדרגה, כשבתחילה ביקשו “פלורליזם” ולבסוף הפכה לדוגמה של כיבוש מוחלט. יאיר נהוראי: כשהם יהיו הרוב, הפלורליזם יוסר.
השימוש ב”ביחד ננצח” ככלי ניטרול: זהו ההיבט שנתקף בחריפות הגדולה ביותר בפרק הזה. נהוראי טוען שהסיסמה הזו היא “רעה חולה” – היא משתקת כל מאבק ליברלי בשעת מלחמה ומאפשרת לחסידות הרב קוק לפעול ללא אופוזיציה. “ביחד ננצח” אמיתי, הוא אומר, קיים רק סביב ערכים ליברלים – לא סביב שותפות אסטרטגית עם מי שרוצה לבטל אותם.
ניצול טרגדיות לאומיות לקידום האג’נדה הגאולית: הטענה שהשביעי באוקטובר נתפס “מבפנים” כ”נס גאולי”, ושהמחנה המשיחי מגייס את השיח “כל תושבי עזה הם עמלק”. ראיית הטרגדיה הישראלית כמנוף היא, מבחינת יאיר נהוראי, הביטוי המוסרי החמור ביותר של הזרם.
חוסר ההפרדה בין “גיבורים” לאידיאולוגיה: יאיר נהוראי מבקר בחריפות את אי-יכולתו של הציבור הליברלי “להחזיק מורכבות”: אדם יכול להיות גיבור קרבי ובו-זמנית נושא אידיאולוגיה שסותרת את הדמוקרטיה – ואנחנו, בגלל הכרת תודה, נמנעים מלראות זאת.
מדובר במלחמת דת, לא בסכסוך פוליטי: כל עוד הליברלים מנתחים את המצב כ”ימין מול שמאל” או “ממשלה מול אופוזיציה”, הם מחמיצים את המסגרת הנכונה. הצד השני אינו מנהל מאבק על תקציבים או מדיניות – הוא מנהל מאבק על גאולה לאומית-דתית. שינוי מסגרת זו משנה הכל.
הפלורליזם הוא חרב שמסתובבת: הפלורליזם הליברלי – האמון ש”כולם יכולים לחיות בצוותא” – מנוצל על ידי קבוצה שמטרתה להשמיד אותו ברגע שיהיה לה הרוב. אין “שיח משותף” עם מי שרואה בך “חמור של משיח בן יוסף”.
ממשלת נתניהו היא גם “חמור של המשיח”: יאיר נהוראי מדגיש ש”ביבי” אינו מנהיג הזרם המשיחי אלא כלי שלו. בחסידות הרב קוק כבר הוחלט ש”נגמר הסיפור” עמו – הוא סיים את תפקידו כ”משיח בן יוסף” (הביא מדינה ויציבות), ועכשיו תפקיד אנשי הדת להשלים את ההלכה כחוקת המדינה. לכן, אשליית “כשביבי ייפול הכל יתוקן” אינה נכונה – המנוע עמוק ממנו.
הגיוס החרדי הוא “סוף המדינה”, לא פתרון: נהוראי טוען, בניגוד לדיסקורס הרווח, שגיוס חרדים ליחידות נפרדות אינו פתרון – הוא יצירת מיליציות דתיות מובנות שיתנהלו לפי ערכים הלכתיים בתוך הצבא. האנלוגיה: “צבאות השם” של חב”ד.
הדרך קדימה – הפרדה, לא אינטגרציה: המסקנה המעשית של פרק הסיום היא ייחודית ומאתגרת: כיוון שהמצב כבר בלתי הפיך בחלקו, על הציבור החילוני-ליברלי ללמוד מהצד השני וליצור ישויות נפרדות (ערים, בתי ספר, יחידות צבאיות) – ולאחר שיגן על מובלעותיו, לשוב ולהילחם על ה”מרחב הציבורי” הכלל-ישראלי. מי שממתין לשיחות “שולחן עגול”, אומר נהוראי, כבר הפסיד.
לפרק הבא לחץ כאן
הפוסט נכתב ואוייר בסיוע כלי AI
שתפו ברשתות החברתיות:
קבל התראה מזדמנת לתיבת הדוא”ל
