
פורסם בתאריך: 01/05/2026
ישראלי, ציוני, דמוקרט ליברל, מנהל סיכונים לשעבר, חבר לשעבר בפורום האקלים הישראלי.
הפודקאסט “המהפכה השלישית”, מבית “העין השביעית”, הוא סדרת תחקיר בת ארבעה פרקים החושפת את עלייתו והשפעתו של זרם “הקו”, תנועה דתית-משיחית החותרת להקמת מדינת הלכה בישראל. מטרת הפודקאסט היא להזהיר את הציבור מפני הסכנה שתנועה זו מציבה לישראל הדמוקרטית-ליברלית ולחשוף את אסטרטגיות הפעולה העמוקות שלה.
סדרת הפוסטים בנושא “המהפכה השלישית” מבוססת בעיקר, אך לא רק, על הפודקאסט “המהפכה השלישית”.
אם אין לכם סבלנות לקרוא את כל הפרקים – אתם יכולים לדלג לפרק הסיכום, שמכיל גם ציטוטים חשובים שהובאו בפודקאסט.
בפרק הקודם התוודענו לתיאולוגיה של חסידות הרב קוק, מכנסת ישראל ועד זרע בהמה. בפרק הזה נרד לפרטים ונכיר את הפרקטיקה. מה חושבים רבני “הקו” על כל מי שאינו חסיד בחסידות הרב קוק, ואיך באמת עושים שינוי לאורה של אידיאולוגיה משיחית ותפיסת עולם קיצונית? נחשוף את “שיטת אלקנה”, תיאוריית ההשפעה של חסידות “הקו”.
כיצד מגייסים חסידים, איך בונים צבא מגויס ומה הדרך להשתלטות על מוקדי מפתח במדינה? התשובה נמצאת במכינות הקדם-צבאיות. מה שנתפס כמסגרת חינוכית לנוער נושר מהדת היה פלטפורמה לתוכנית מרחיקת לכת: “השליחות שלנו היא שהתורה תהיה החוקה של המדינה”. לא פחות.
מה חושבים מובילי התנועה על החברה והעולם שהם חייבים בו: חילונים? החילוני הוא האויב הכי גדול. סכין בגב האומה. דמוקרטיה? הקול של הצדיק גדול יותר. חופש בחירה? חקיקה דתית היא חובה הלכתית. זרמים אחרים ביהדות? לא מבינים את האמת האמיתית. רפורמים? זרם בנצרות. השמאל? משתפי פעולה עם האויב. ערבים? יש להם בעיות גנטיות. אנחנו עושים להם טובה. להט”ב? סוטים ומסריחים. נשים? בבית. הבעל ייצג אותן. צבא הגנה לישראל? צבא המשיח להשמדת עמלק.
הפרק מסתיים עם שיר שמסביר מדוע קמו המכינות הקדם-צבאיות.
יאיר נהוראי נסמך באופן כמעט בלעדי על הקלטות ופרסומים פנימיים ממכינת עלי:
הצביעות וההונאה כלפי החברה הישראלית: יאיר נהוראי תוקף בזעם את העובדה שהמכינות הללו זוכות לפרס ישראל, תקציבי עתק ותדמית של “מלח הארץ” שמחבר בין קצוות העם, בעוד שבחדרי חדרים הן מחנכות את הנוער לבוז עמוק לדמוקרטיה ולחילונים.
זיהום מוסריות צה”ל (“הצבא המשיחי”): המעבר מתפיסה של צבא הגנה מודרני ל”צבא השם”. התפיסה המשיחית שמייחלת למלחמות כהזדמנות להרחיב גבולות מותקפת כסכנה מוחשית ומידית לביטחון המדינה (הדגמת שיעורו של קשתיאל על החובה לכבוש את עזה ולבנון גם אם הם יגישו לישראל “פרחים וציורי לבבות”).
הפטרנליזם הכפייתי: התקיפה החריפה על ההצדקה הפסיכולוגית שכפייה דתית ואלימות כלפי חילונים ומיעוטים היא סוג של “אהבה” וטיפול רפואי בפגמים (החילוניות כ”מחלה”).
“רובה, מדים, נעליים וכומתה – בשיטתו של אלקנה” אלו מילות השיר ששרים במכינות הקדם צבאיות.
חז”ל מתארים מציאות שבה עם ישראל היה רחוק תודעתית מהמשכן בשילה, אך היה אדם אחד שהאמין שניתן לשנות את המציאות ולקרב את ישראל לאביהם שבשמיים.
אדם זה היה אלקנה. מפעל חיים של אדם אחד שרתם את משפחתו וביחד הצליחו לחולל מהפכה רוחנית כבירה. בתיאור של חז”ל על שיטת אלקנה, אנו מוצאים קריאות כיוון גם לדורנו.
מה היה הסוד של אלקנה?
דאגה למשפחה ורתימת המשפחה למשימה
“אלקנה עלה הוא ואשתו ובניו ובנותיו ואחיו ואחיותיו וכל קרוביו עמו וכל בני ביתו היה מעלה את הכל עמו, אמר, שלא ילמדו דרך עבודה זרה מן הכנענים ומן הפושעים ויעשו דבר שלא כתורה” (אליהו רבה ט). כאשר עוסקים בשליחות גדולה, עלולים להיסחף ולדאוג לכולם אך לשכוח מהבית ומהמשפחה, אך אלקנה מלמד אותנו שכאשר דואגים למצב הרוחני של האומה, יש לדאוג בו זמנית למצב הרוחני של המשפחה. וכן יש לרתום את המשפחה למשימה.
מפגש בלתי אמצעי עם העם
“דבר אחר למה מעלה את הכל עמו, כשהיו עולין בדרך ולנין ברחובה של עיר, מתקבצים האנשים לבד והנשים לבד, שכן האיש מדבר עם האיש, אשה עם האשה, גדול עם גדול, קטון עם קטון” (שם). ישנן סטיגמות רבות שנוצרות בתקשורת, אך כאשר יש מפגש בלתי אמצעי עם האחר, לפתע מגלים שהסטיגמות מתנפצות ויש הרבה במשותף בינינו. ובפרט כאשר מדובר במפגש עוצמתי של משפחה תורנית שלימה.
נאמנות להלכה בכל מצב
“מתקבצים האנשים לבד והנשים לבד” (שם). גם כאשר עוסקים במשימה חשובה להעמקת חיי התורה והמצוות בעם ישראל, צריך לשמור על גבולות ההלכה. מלבד החיוב העצמי בשמירת ההלכה שנכון בכל מצב, דווקא השמירה על ההלכה היא זו הנותנת את האותנטיות שמי שמדבר על קיום תורה ומצוות, חי כך בעצמו.
דוגמא אישית ורתימת העם
“והיתה המדינה מרגשת והיו שואלין להן להיכן תלכו, ואומרים אל בית האלקים שבשילה שמשם תצא תורה ומשם מצוות, ואתם למה לא תבואו עמנו ונלך ביחד, מיד עיניהם משגרות דמעות, אמרו להן נעלה עמכן, אמרו להן הין” (שם). התורה אינה שייכת רק לדתיים, אלא היא שייכת לכלל העם, ולכן כאשר רואים מסירות לשמירה על התורה והמצוות, הרי זה מעורר את הרצון מצד כל מי שעדיין לא שם, להיות שייך לחיים מיוחדים כאלה שהרי הוא באמת שייך לזה. הקריאה “למה לא תבואו עמנו ונלך ביחד” היא קריאה כל כך עדינה אך עוצמתית, היא קריאה שמגיעה מתוך המון ענווה אך מלאה בשליחות, זו קריאה של חיבור בין לבבות, זו קריאה של אמון ושותפות גורל. הקריאה הזאת מרטיטה את הלבבות שהרי כשאלקנה ומשפחתו אמרו “ואתם למה לא תבואו עמנו ונלך ביחד” התגובה מרגשת ביותר “מיד עיניהם משגרות דמעות”.
סבלנות לתהליך ואמון בעוצמה הנמצאת בעם
“עוד לשנה הבאה חמשה בתים, לשנה אחרת עשרה בתים, לשנה אחרת הרגישה כולה לעלות, והיו עולין הימינה כששים בתים, ובדרך שהיה עולה שנה זו לשנה אחרת אינו עולה אלא בדרך אחרת, אלקנה הכריע את ישראל לכף זכות וחינך אותם במצות, וזכו רבים על ידו” (שם). תהליך הגאולה היא קימעא קימעא (ירושלמי ברכות א, א), גם מלשון שלב אחרי שלב וגם מלשון קמע המורכבת מסתירות ומצירופים שונים ומשונים (ראה: הרצי”ה באור לנתיבתי ל”ב). ולכן אין להתייאש מקשיים וגם לא להיות קצר רוח, אלא תהליכים רוחניים לוקחים שנים. אך כל מאמץ הוא משמעותי ובסופו של דבר מתקדמים ביחד.
להט הרגש יהודי אינו נעלם
“והיתה המדינה מרגשת והיו שואלין להן להיכן תלכו…ואתם למה לא תבואו עמנו ונלך ביחד, מיד עיניהם משגרות דמעות…לשנה אחרת הרגישה כולה לעלות” (שם). הרגש היהודי תמיד נמצא, לפעמים צריך לעורר אותו, אך הניצוץ היהודי לעולם אינו נכבה. זהו אמון בגדלות של כל יהודי.
שני האָלֶ”פִים
‘שיטת אלקנה’ קיבלה משמעות עמוקה לדורנו על ידי הרב קוק “האמונה והאהבה הן תמיד מחוברות זו עם זו” (אורות עמ’ סט). הרב צבי יהודה היה אומר ש”בדורנו יש להרבות בשני האל”פים: אמונה ואהבה”. יש להאמין בדור המופלא הזה ויש לאהוב כל אדם מעם ישראל.
הרב אלי סדן
המחנה הליברלי אינו מבין מי עומד מולו: יאיר נהוראי מבהיר לקהל החילוני-ליברלי שהם לא מנהלים ויכוח מול פוליטיקאים רגילים או סתם מתנחלים, אלא מול תנועה פונדמנטליסטית, מאורגנת ויסודית, שרואה בזרם הליברלי את “האויב הכי גדול של היהדות” שחובה להכריעו.
מאבק המשילות הוא כיסוי למלחמת דת: כל המאבקים הפוליטיים של השנים האחרונות (חוקי היסוד, הפיכה משטרית, החלשת השב”כ ובית המשפט) הם למעשה יישום מעשי של אידיאולוגיית “הקו”. הליברלים נוטים להסתכל על זה כמאבק על משילות וסמכויות, בעוד שהיריב מתכנן הקמת תיאוקרטיה.
מיליטריזם ודו-קיום הם אשליה: הקהל החילוני, שמתפעל לעיתים מ”אחוות הלוחמים” ומהשירות הקרבי של בני הציונות הדתית, חייב להבין שבעיני הזרם המשיחי השירות בצה”ל הוא רק כלי שרת להפיכה. השותפות בטנק אינה מעידה על שותפות בחזון החברתי או הכרה בלגיטימיות של החייל החילוני, האישה הלוחמת, או ההומו שלצדם.
לפרק הבא לחץ כאן
הפוסט נכתב ואוייר בסיוע כלי AI
שתפו ברשתות החברתיות:
קבל התראה מזדמנת לתיבת הדוא”ל