תאריך פרסום: 2/3/2013 (עודכן 7/7/2021)
יוצרים: חגית גרובגלס ורותם אברוצקי
במאי עריכה: אייל טוויזר
הצטרפו אלינו ל”אחרינו המבול?” – מסע תיעודי מרתק בן עשרה פרקים חובטים ומטלטלים, שהפקתו נמשכה קרוב לארבע שנים!. יוצרי “אחרינו המבול?” רותם אברוצקי וחגית גרובגלס ביקשו לבחון את מערכת היחסים הסבוכה והטעונה בינינו – בני האדם החיים בחברת המונים עירונית ומודרנית לבין סביבת חיינו על כדור הארץ.
הסדרה החדשה והמקורית, מבית היוצר של מחלקת התעודה בחטיבת התוכניות בערוץ הראשון, חושפת את הקשר החזק והמשמעותי שבין “תרבות הצריכה” – התרבות המשמעותית והדומיננטית במדינות העשירות והמפותחות, לבין המשבר הסביבתי הקשה המחריף מדי שנה. משבר קשה להבחנה ב”עין בלתי מזוינת” – אם למשל מביטים בים, תמיד הוא כחול ויפה אף שהוא גוסס מבחינה אקולוגית.
בכל אחד מעשרת הפרקים הקצביים והעשירים במומחים, גילויים, מידע מפתיע ובצילומים מרהיבים מהארץ ומהעולם, “אחרינו המבול?” ממפה ומשרטטת את הקשרים הגלויים והסמויים בין מגוון הבעיות השונות מהן מורכב המשבר הסביבתי:
סוגיות אלה ועוד רבות אחרות נבחנות דרך נקודת מבט ביקורתית שמבקשת לחדד את הדילמות הגדולות ולבחון דרכים מעשיות להתמודדות פוליטית ומעשית עם המשבר הסביבתי.
האומנם אחרינו המבול? אם נמשיך להתעלם מהמשבר הסביבתי בארץ ובעולם ולהדחיק את סיבותיו ותוצאותיו ההרסניות אז כן…אחרינו המבול! שכן אין לנו כדור ארץ אחר לחיות בו, לא לנו ולא לדורות הבאים אחרינו!
יוצרים: רותם אברוצקי וחגית גרובלס, עורך: אייל טויזר
הסדרה “אחרינו המבול?” שודרה במוצ”ש החל מתאריך 16.3.13 בשעה 20:30 בערוץ הראשון.
ראו קישורים ל-10 פרקי הסדרה בהמשך.
"אחרינו המבול?" – תקצירי הפרקים + קישור לצפייה ישירה
פרק ראשון: “סיר הבשר וכוס החלב”
כשהפרה גועה, הטמפרטורה עולה!
בשנת 2006 פרסם ארגון החקלאות והמזון של האו”ם, דו”ח מיוחד שחשף את ההשלכות הקשות של משק החי על כדור הארץ ומשבר האקלים. כלי התקשורת המרכזיים בארץ ובעולם התעלמו מהדו”ח וממצאיו המטרידים ובכך תרמו את תרומתם “הצנועה” להשתקת הדיון הציבורי בסוגיה קריטית לחיינו. הפרק הראשון של “אחרינו המבול?”, “סיר הבשר וכוס החלב”, שובר את קשר השתיקה ומעניק תרגום טלוויזיוני חד ונהיר לדו”ח המודחק כמו גם לנתונים היבשים שמוזכרים בו. למשל העובדה שנכון להיום, תעשיית משק החי (בעיקר לגידול פרות, חזירים וכבשים) אחראית לכ-20% מסך פליטות גזי החממה בעולם. גזים שמטפסים עד לקצה האטמוספרה והופכים שם למעין שכבת בידוד המונעת מחום כדור הארץ להיפלט לחלל וכתוצאה מכך מאיצים ומעצימים את התחממות כדור הארץ. כלומר להמסה מוגברת של קרחונים, לעליית מפלס פני הים וטמפרטורת המים, לתנודות אקלימיות חדות: סופות, סערות או החרפת הבצורת באזורים מדבריים ובכך לאפקט דומינו של בעיות הגורמות למה שמכונה משבר האקלים.
קישור לפרק המלא ביוטיוב – פרק ראשון
פרק שני: “התרגיל הגדול של תעשיית המזון“
הצד האפל והנסתר של תעשיית המזון העולמית
רוב המזון שאנו אוכלים, מיוצר במפעלים עתירי טכנולוגיה. מה אנחנו יודעים על המזון הזה?
מתי ומדוע הפסקנו לאכול מזון פשוט וטבעי ובמקומו עברנו למזון מתועש עתיר מלחים וסוכרים שלעיתים גם עבר הנדסה גנטית בלי שמישהו הסביר לנו את ההשלכות הבריאותיות והמוסריות הקשורות בכך ובלי שמישהו טרח לשאול אותנו האם אנחנו מעוניינים להשתתף בניסוי? גם בפרק השני של “אחרינו המבול?”, מרביתם של כלי התקשורת המסורתיים נמנעים מלהציף דיון ציבורי משמעותי בשינויים הגדולים והמשמעותיים שמתרחשים ממש מתחת לאפינו ויש להם השפעה מכרעת על בריאותינו. (נזכיר כי הפרק הראשון בסדרה עסק בהשפעת גידול חלבונים מן החי על כדור הארץ המתחמם שלנו),
“התרגיל הגדול של תעשיית המזון” חושף את גלגולו של המזון החל מהמהפכה התעשייתית ועד לימינו אנו, חושף את האינטרסים הכלכליים של תעשיית המזון וסכנותיו ומציע דרך אחרת וכלים מעשיים שבאמצעותם נוכל לברור את המזון שאנחנו מכניסים לפינו.
קישור לפרק המלא ביוטיוב – פרק שני
פרק שלישי: “הר הזבל”
תיק האשפה נפתח
כל דבר שאינו נחוץ עוד, הופך באחת לאשפה, לפסולת! שאריות מזון, שקיות פלסטיק, בגדים ישנים, מיכלי התרסיסים שהתרוקנו, אריזות ריקות, מכשירי חשמל שסיימו את דרכם, מנורות שרופות, פסולת גינה, פסולת בנין או הסלון הישן שהוחלף בחדש. בזכות מכונית פלאים המכונה “אוטו-זבל” רוב האשפה שאנחנו מייצרים נעלמת לנו מהעין, אבל…לא מהחיים! “הר הזבל” – הפרק השלישי בסדרה “אחרינו המבול?” חושף את הכמויות הבלתי נתפשות של האשפה והפסולת הביתית והתעשייתית שנוצרת בשל תרבות הצריכה במדינות העשירות והמפותחות שישראל נמנית עליהן. האומנם מדובר בגזירת גורל או בשיטה אומללה שמשיקולים כלכליים צרים וקצרי מועד מתעלמת מההשלכות האקולוגיות שהר האשפה טומן בקרבו: גזי חממה קטלניים שנפלטים ממטמנות האשפה, זיהום מקורות המים, דלדול משאבים טבעיים ופגיעה בבעלי חיים ובשטחים פתוחים.
קישור לפרק המלא ביוטיוב – פרק שלישי
פרק רביעי: “החומר החזק ביותר ביקום”
משבר האנרגיה כבר כאן
כל פרט, כל דבר שסובב אותנו הוא תוצאה של צריכת אנרגיה! מים זורמים בברזים, מלפפון ירוק ושאר ירקות על הצלחת, הבגדים שאנחנו לובשים וכמובן מכשירי החשמל, המחשבים והטלפונים החכמים שמקיפים את חיינו המודרניים. מדי שנה בשנה ובמיוחד בשל הגידול באוכלוסיה והעלייה המתמדת ברמת החיים, אנחנו צורכים עוד ועוד חשמל שרובו ככולו מיוצר בטכנולוגיה מיושנת, באמצעות דלק מאובנים, פחם או גז שבעת שריפתם פולטים גזי חממה המוסיפים להתחממות כדור הארץ. אם לא די בכך, מקורות האנרגיה ובארות הנפט הולכים ומתמעטים ומחירם מאמיר. להיגמל מאנרגיה… אנחנו לא ממש מסוגלים ובעצם גם לא צריכים. לעומת זאת יש בהחלט צורך להתייעל ולבצע יותר פעולות בפחות ופחות חשמל וגם לייצר חשמל ירוק, כזה שלא מסתמך על משאבי טבע מתכלים או אנרגיה גרעינית שיצורה כרוך במידה לא מבוטלת של סיכונים בעת תקלה. הפרק הרביעי של הסדרה “אחרינו המבול?” – “החומר החזק ביותר ביקום”, מציג את האתגר הגדול שניצב לפני האנושות בתחום האנרגיה. ישראל הקטנה שלנו, חושף הפרק, היא מעצמה של מחקר ופיתוח, אולם במבחן המציאות האנרגטית של ישראל, אין לכך זכר וחבל.
קישור לפרק המלא ביוטיוב – פרק רביעי
פרק חמישי: “קול הנחלים“
למרות הגשמים העזים: אין מים וזו לא המצאה ישראלית
מים הם התנאי השני לקיומנו אחרי האוויר ומה אנחנו יודעים עליהם פרט לקלישאות נפוצות? לדבר על מים זה לדבר על פוליטיקה ברמה הכי גבוהה שאפשר! למי יש? למי אין? מי מקבל כמה ולמה? והכי חשוב: לדבר על מים זה לדבר על אנשים, או על מעשים של אנשים, אפילו כשאנחנו מדברים על הטבע לכאורה. פחות מאחוז אחד מסך כל המים שיש על כדור הארץ, נחשבים זכים וראויים לשתייה והשילוב הקטלני של שינויי אקלים, ירידה ביבולי הגשם, גידול חד באוכלוסייה, עליה ברמת החיים ובלא מעט אזורים בעולם גם סכסוכים ומלחמות על השליטה במקורות המים, יוצרים את אחד המשברים הסביבתיים הקשים ביותר! השיח התקשורתי והפוליטי בישראל מנותק מההקשר הגלובלי ומעט הדיון הציבורי שמתקיים אצלנו מתמקד בתעריפי המים, במפלס הכינרת ובבירוקרטיה. הנחלים והטבע נשכחים, כך גם הטיפול בשפכים שנתפס משני ולא חשוב. הפרק החמישי של “אחרינו המבול?” – “קול הנחלים” מציג את משבר המים באור שונה מהמקובל ומציע להתייחס למים כאל משאב יקר ונדיר שיש לנהוג בו באחריות וביעילות על בסיס קבוע ולא כמבצע חד פעמי לתקופת הקיץ.
קישור לפרק המלא ביוטיוב – פרק חמישי
פרק שישי: “ים של דמעות”
מנוע האקלים של כדור הארץ מקרטע
71% משטח כדור הארץ שלנו מכוסים במים: אלה האוקיינוסים והימים, זהו מנוע האקלים של כוכב הלכת שלנו וכעת הוא מקרטע. המערכת האקולוגית שמפעילה אותו גוססת ואל תתנו למראה המרהיב לבלבל אתכם, כי הים תמיד כחול ויפה, גם כשמימיו חומציים ומזוהמים. האלמוגים תמיד מרהיבים, גם כשהם מתים. החיים החלו מן המים ואנחנו בני האדם, שמשחר ההיסטוריה חיים מסביב לים ומתפרנסים מכל הטוב שהוא שפע עלינו, חשבנו שהכחול הגדול הזה הוא אין סופי, שהוא נצחי. שלעולם הוא יהיה שם בשבילנו. הזרמנו לתוכו אשפה שאינה מתכלה, שפכים ורעלים. העברנו מיני בעלי חיים, אצות, צדפות וצמחים מצד אחד של כדור הארץ לצידו השני ושאבנו משאבים ודגים מן הים ככל שחכתנו התארכה, ככל שאוניותינו גדלו ולוויינינו שבשמים ידעו לאתר בעבורנו עוד ועוד להקות דגים. בפרק השישי של הסדרה – “ים של דמעות” נחשפים מחדלי האדם בים הגדול – הפרנו את האיזון האקולוגי ופגענו במערכת המרכזית אחרי יערות הגשם לקיבוע פחמן דו חמצני וייצור חמצן. עכשיו צריך לשאת בתוצאות וזה הזמן להשיב בחזרה לים את שלקחנו ממנו ולסייע לו להשתקם.
קישור לפרק המלא ביוטיוב – פרק שישי
פרק שביעי: “החוליה החלשה”
ראיתי ציפור רבת יופי, אבל זה היה מזמן…
שיכרון הכוח וחטא היוהרה גורמים לנו להתעלם לעיתים קרובות מקיומם של בעלי החיים ומזכויותיהם. כנראה ששכחנו את המסר ובעיקר את הלקח מהסיפור האגדי על נוח והמבול. שכחנו שגם כשקשה וצריך לשרוד, חובה לדאוג גם לבעלי החיים, לכולם! ומן ההגות והרהורי הלב שברומו של עולם, הישר למבחן הוופלה, השמפו או קרם הפנים שמכילים שמן שהופק מדקלים שניטעו במקום היער בדרום מזרח אסיה, שהיה פעם לביתם של הנמרים וקופי האורנגאוטן שנאלצו לפנות את הגנים שלהם מהשטח הכבוש לטובת מטעי הדקלים וכעת מצויים בסכנת הכחדה מידית. אם הסיפור הזה נשמע לכם רחוק מדי אז בואו נשוב לגבולות המזרח התיכון. ראיתם פעם פרס חותך את השמים? אוזניה שנוחתת לארוחת צהריים לרגלי המצדה? אולי ראיתם ברדלס לוגם ממי הירדן? את הזאב ממכמש?? או הנמר מבית חורון? לא? ננסה אחרת! ראיתם פעם חביתה בלי לדמיין 4 תרנגולות דחוסות בתוך כלוב שגודלו כגודל נייר משרדי? לא? סימן שאתם חייבים לצפות בפרק השביעי של “אחרינו המבול?” – “החוליה החלשה”.
קישור לפרק המלא ביוטיוב – פרק שביעי
פרק שמיני: “העיר בירוק”
כאן גרים בכיף: שוחרי הסביבה
האתוס הציוני של פעם, בדומה למיתוס המופרך אודות שוחרי הסביבה ומחבקי העצים, מציבים את החיים במרחב הפתוח… בטבע, כאידיאל נשגב, כהתרסה ערכית נגד החיים הריקניים והדקדנטיים שבעיר. אולם מיתוס ואתוס לחוד ומציאות לחוד! בעידן המודרני שבו מרבית בני האדם חיים בעיר שמספקת להם קורת גג, פרנסה, השכלה, חברה חופשית ומרחב פתוח למימוש עצמי… הגיע הזמן לעדכן מעט את האתוס ובמיוחד כשאנו חיים באחת המדינות הקטנות והצפופות ביותר בין המדינות המפותחות. בלקסיקון החדש אין יותר מקום למושגים מכובסים כמו כיבוש ה”שממה” ותחת זאת חלה חובה מוסרית לאיזון נאות בין הפיתוח לפָּתוח! הפרק השמיני של “אחרינו המבול?” – “העיר בירוק” מציג את החזון שניסחה התנועה הסביבתית שנולדה וצמחה בעיר הגדולה: בנייה ידידותית לסביבה שמפחיתה את עלויות האנרגיה, דיור בר-השגה, מִחְזור אשפה, חיסכון במים, טיהור שפכים עד לרמת מי שתייה ואיך לא, תחבורה ציבורית מפותחת ושבילי רכיבה לאופניים בצידה.
קישור לפרק המלא ביוטיוב – פרק שמיני
פרק תשיעי: “רשות הרבים פינת נחלת הכלל”
המקום שבו ההפרטה הופכת לפשע סביבתי
באוויר, בים וביבשה! אם תרצו אפילו במרחבי הרוח, החיים הציבוריים, הטכנולוגיה או הביוטכנולוגיה המודרנית… מרחבים אדירים השיכים בו בזמן לכולם ולאיש לא! מרחבים שצבעם לא תמיד ברור, אפור משהו, מטושטש – תלוי במתבונן! שפת הנחל, חוף הים, חופי הכינרת, שפת המכתש במצפה רמון וכמובן האינטרנט. ברוכים הבאים לנחלת הכלל! מרחב אדיר שאפשר לומר עליו שהוא ציבורי, שפעם… כשעוד לא בטוח שהבינו כמה הוא גדול וכמה איומים יש עליו, קראו לו בשם התמים משהו: “רשות הרבים”. הפרק התשיעי של “אחרינו המבול?” – “רשות הרבים פינת נחלת הכלל” עוקב אחרי המאבק הבלתי-מתפשר של התנועה הסביבתית נגד הניסיונות החוזרים והנשנים של פקידי ממשל ופוליטיקאים המועלים באמון הציבור לסייע בידיהם של בעלי אינטרס להפוך את נחלת הכלל לנחלה פרטית למימוש תועלתם והנאתם.
קישור לפרק המלא ביוטיוב – פרק תשיעי
פרק עשירי: “משחקים במספרים”
נכון, אני לכלכתי אבל אתה תשלם
עם תום הצגת המשבר הסביבתי על היבטיו השונים, מגיע הפרק העשירי והאחרון של “אחרינו המבול”. הפרק מתאר בהרחבה את התיאוריה הרעיונית-כלכלית שהביאה עלינו את המשבר הסביבתי עד לרמתו הנוכחית: פגיעה מתמדת בסביבתנו, באיכות חיינו, בבריאותינו ובעיקר בעתידם של הדורות הבאים אחרינו. במהלך הפרק מוצגות הסתירות הפנימיות של התיאוריה ומוסרת המסכה הנוצצת שמסתירה את הפנים האמיתיות שמאחורי “תרבות הצריכה”, התרבות המשמעותית והדומיננטית במדינות העשירות והמפותחות. תרבות שמתיימרת לספק צרכים רגשיים באמצעים חומריים תוך התעלמות מכך שבניגוד לרעיון המופשט שניצב מאחורי התיאוריה, יש גם יש גבול לצמיחה, שכן אין צמיחה בלא קשר לייצור הניזון ממשאבים ממשיים וחומריים. אך אלה, בכל מקרה, סופיים ומוגבלים במסגרת כדור הארץ.
קישור לפרק המלא ביוטיוב – פרק עשירי
ההצעה במסגרת חוק ההסדרים לבטל את החובה להקים ועדות איכות סביבה ברשויות המקומיות תגרום לפגיעה קשה ביכולת של הרשויות לטפל בבעיות הסביבתיות המורכבות הנוגעות לחיי היומיום של התושבים. ועדות אלו מהוות כלי מרכזי להבטחת תכנון עירוני בר קיימא, שמירה על הסביבה, וטיפול במפגעים סביבתיים בזמן אמת.
במסגרת חוק ההסדרים, משרד האוצר רוצה לקחת חצי מתקציב הקרן לשטחים פתוחים, כדי לממן תהליכי פיתוח אינטנסיביים בערים. את מה שעד עכשיו מימנו יזמים- עכשיו הטבע ישלם.
If an Israeli attack on Iran’s oil facilities were to occur, the consequences could be far-reaching, not only in terms of security and international politics but also from an environmental perspective. Oil facilities are sensitive and vulnerable assets; an attack on them could lead to massive ecological disasters, as evidenced by past oil spills.
אם תתרחש תקיפה ישראלית על מתקני הנפט של איראן, ההשלכות עשויות להיות מרחיקות לכת, לא רק מבחינת הביטחון והפוליטיקה הבינלאומית, אלא גם מנקודת המבט הסביבתית. מתקני נפט הם נכסים רגישים ופגיעים; פגיעה בהם עשויה לגרום לאסונות אקולוגיים רחבי היקף, כפי שניתן ללמוד מדוגמאות של דליפות נפט מהעבר.
An open letter to Greta Thunberg. Israeli environmental NGOs and climate justice activists, are deeply disappointed and shocked by Gteta Thunberg one-sided position in her social media postings in which she expressed support for Gaza, without mentioning Hamas’s horrendous massacre of innocent Israeli civilians- Jews, Muslims and Christians alike.
קבל התראה מזדמנת לתיבת הדוא”ל