פורסם בתאריך: 26/01/2026
פעיל בארגון 'Climate Reality Project' שהקים אל גור, חבר לשעבר בפורום האקלים הישראלי.
יותר מ-200 מיליון אמריקאים קופאים השבוע בגל קור ארקטי אכזרי, עם טמפרטורות שצונחות עשרות מעלות מתחת לאפס. אבל הנה הפרדוקס המדהים: ייתכן שהאשמה היא דווקא ההתחממות הגלובלית. איך ייתכן שעולם חם יותר מייצר חורפים קיצוניים וקרים יותר? התשובה טמונה בריקוד מסוכן של רוחות, 50 ק”מ מעל הקוטב הצפוני.
שיקגו, מינוס 25 מעלות צלזיוס. במדינת מונטנה, טמפרטורת הרוח צונחת ל-40 מעלות מתחת לאפס, רמה מסוכנת שגורמת לכוויית קור תוך דקות ספורות. אפילו בדאלאס, טקסס, התושבים מתעוררים למעטה דק של קרח על המכוניות. בסוף השבוע הזה, יותר מ-200 מיליון אמריקאים, כשני שלישים מהמדינה, נמצאים תחת אזהרות מזג אוויר קיצוני. זה לא סתם “חורף”, זוהי פלישה אגרסיבית של אוויר ארקטי קפוא שיורד דרומה ומקפיא כל מה שבדרכו.
הסיפור הזה מתחיל אלפי קילומטרים צפונה משם, במקום הכי פחות צפוי. באופן אירוני, גל הקור הקיצוני הזה הוא סימפטום של עולם שהולך ומתחמם. ברוכים הבאים לפרדוקס הגדול של שינוי האקלים.
מה שארה”ב חווה כעת אינו סופה רגילה. זהו אירוע מטאורולוגי המכונה “פלישה ארקטית”. דמיינו שמישהו פתח את דלת המקפיא הענק של כדור הארץ – הקוטב הצפוני – וכל האוויר הקפוא נשפך החוצה. האוויר הזה, שבדרך כלל נשאר “כלוא” באזורים הצפוניים ביותר של כדור הארץ, הצליח לפרוץ את הגבולות הטבעיים שלו ולזרום דרומה, עמוק לתוך יבשת צפון אמריקה.
התוצאה היא צניחה דרמטית בטמפרטורות, לעיתים 15-20 מעלות מתחת לממוצע העונתי. בתי ספר נסגרים, טיסות מבוטלות, והרשויות מזהירות את התושבים להישאר בבתים. זהו אירוע קיצוני שמאתגר את התשתיות ואת שגרת החיים, ומעלה שאלה מתבקשת: איך זה קורה, ולמה זה מרגיש כאילו זה קורה יותר ויותר?
הסבר למפת הטמפרטורות: בצפון אמריקה (ארה”ב וקנדה): באזורים מסוימים, בעיקר במרכז ובמזרח היבשת, הטמפרטורות היו נמוכות בשיעור של עד 41.1°C- מתחת לממוצע ההיסטורי של 1979-2000. זוהי תוצאה ישירה של חדירת האוויר הארקטי דרומה עקב שיבוש המערבולת הקוטבית.
באזור הארקטי והקוטב הצפוני: בניגוד לקור העז ביבשת, באזור הארקטי עצמו נרשמו אנומליות חיוביות (חום) קיצוניות. הנתונים הצביעו על טמפרטורות הגבוהות בלמעלה מ-28°C מהממוצע של 1979-2000. במקרים קיצוניים של התחממות סטרטוספירית פתאומית, האנומליה באזור הקוטב יכולה להגיע אף ל-34°C מעל הממוצע.
הנתונים מראים את הניגוד הדרמטי (הפרדוקס) שמובא בפוסט הזה: בזמן שאזורים מיושבים בדרום חווים קור חסר תקדים (אנומליה שלילית של כ-40 מעלות), האזור הארקטי חווה חום יוצא דופן (אנומליה חיובית של כ-30 מעלות). ה”דלת הפתוחה” של המקרר הארקטי גרמה לאוויר הקר לברוח דרומה, מה שהשאיר את ה”מקרר” עצמו (הארקטי) חם בהרבה מהרגיל.
כדי להבין את המנגנון, עלינו להרים את הראש לשמיים, לגובה של כ-30 עד 50 קילומטר. שם, בשכבת הסטרטוספירה, מתקיימת בכל חורף תופעה מרהיבה בשם “המערבולת הקוטבית” (Polar Vortex)*.
אל תתנו לשם להטעות אתכם. המערבולת הקוטבית היא תופעה טבעית וחיונית. דמיינו אותה כמו סביבון ענק ויציב של רוחות חזקות שמסתובב מעל הקוטב הצפוני. תפקידה הוא לשמש כגדר, חומה של רוח, ששומרת על האוויר הקר והצפוף ביותר בעולם כלוא באזור הארקטי. כל עוד הסביבון הזה יציב וחזק, החורפים בקווי הרוחב המתונים (כמו באירופה וברוב ארה”ב) נוטים להיות מתונים יחסית.
אבל לפעמים, הסביבון הזה חוטף “מכה”. גלי אנרגיה אטמוספיריים שעולים מלמטה יכולים לערער אותו, לגרום לו להאט, להתנדנד, להימתח ואפילו להתפצל לשניים. כשהמערבולת נחלשת, ה”גדר” נפרצת.
כאן נכנס שחקן נוסף למשחק: “זרם הסילון” (Jet Stream). זהו נהר אדיר של רוחות מהירות בגובה רב, שזורם ממערב למזרח ומפריד בין האוויר הקר שבצפון לאוויר החם שבדרום. כאשר המערבולת הקוטבית יציבה, היא שומרת על זרם הסילון חזק וזורם במסלול ישר יחסית. אך כשהמערבולת מתערערת, זרם הסילון נחלש ומתחיל להתפתל כמו נחש. הפיתולים העמוקים האלה הם הבעיה: פיתול אחד יכול למשוך אוויר חם צפונה, בעוד פיתול אחר פותח “דלת” רחבה לאוויר הארקטי הקפוא לחדור דרומה. זה בדיוק מה שקורה עכשיו מעל צפון אמריקה.
כאן אנחנו מגיעים ללב הפרדוקס. איך עולם שהולך ומתחמם מייצר גלי קור כל כך קיצוניים? התשובה טמונה בעובדה שכדור הארץ לא מתחמם באופן אחיד. הקוטב הצפוני מתחמם בקצב מהיר פי שניים עד ארבעה משאר כדור הארץ, תופעה המכונה “הגברה ארקטית” (Arctic Amplification).
למה? חשבו על מכונית לבנה מול מכונית שחורה ביום שמש. איזו מכונית מתחממת יותר? קרח ים לבן ובוהק מחזיר את רוב קרינת השמש לחלל (כמו מכונית לבנה). אבל כשהקרח נמס, הוא חושף את מי האוקיינוס הכהים שמתחתיו. המים הכהים בולעים את חום השמש (כמו מכונית שחורה) ומאיצים את ההתחממות עוד יותר. זהו משוב חיובי הרסני.
ההתחממות המואצת הזו בקוטב מקטינה את הפרש הטמפרטורות בין האזור הארקטי הקר לאזורים הדרומיים יותר, החמים יותר. ומה מניע את זרם הסילון? בדיוק הפרש הטמפרטורות הזה! כשההפרש קטן, המנוע של זרם הסילון נחלש. זרם סילון חלש יותר הוא זרם סילון מפותל יותר, שנוטה “להיתקע” במקום למשך ימים ארוכים. התוצאה: יותר הזדמנויות לפלישות ארקטיות ארוכות ועוצמתיות, בדיוק כמו זו שאנו רואים כעת.
במילים אחרות, ההתחממות בקוטב לא מבטלת את הקור, היא פשוט “משחררת” אותו מהכלא הארקטי שלו ודוחפת אותו למקומות שבהם אנחנו חיים.
השאלה המתבקשת היא האם גלי הקור האלה הפכו שכיחים יותר. התשובה מורכבת. בממוצע, החורפים שלנו אכן נעשים חמים יותר, ויש פחות ימי קור באופן כללי. עם זאת, מחקרים מצביעים על כך שהאופי של מזג האוויר החורפי משתנה. אנחנו חווים פחות “קור מתון” ויותר אירועי קיצון “תקועים” – בין אם זה גל חום חורפי חריג, או גל קור ארקטי עמוק שנשאר איתנו למשך שבוע ויותר.
אירועים כמו “מערבולת הקוטב” של 2014, גל הקור של 2019, והקפאון הקטלני בטקסס ב-2021, הם כולם דוגמאות לדפוס הזה. המדענים עדיין חוקרים את מלוא היקף הקשר, אבל הראיות המצטברות מצביעות על כך שההתחממות המואצת באזור הארקטי משחקת תפקיד מפתח בשיבוש היציבות האטמוספירית.
גל הקור של ינואר 2026 הוא תזכורת רבת עוצמה לכך שהתחממות גלובלית היא לא תהליך פשוט ולינארי. זו לא שמיכה חמה שנפרסת באופן אחיד על פני כל העולם. זהו שיבוש עמוק של מערכת מורכבת ומקושרת. שינוי דרמטי באזור אחד – הקוטב הצפוני – יכול לגרום להשפעות מפתיעות וקיצוניות אלפי קילומטרים משם.
הפרדוקס הארקטי מלמד אותנו שהמאבק בשינוי האקלים אינו רק כדי למנוע גלי חום, אלא כדי לשמור על היציבות של המערכת כולה – המערכת שמאפשרת לנו לחיות בעולם עם מזג אוויר צפוי ומתון יחסית. בפעם הבאה שתרעדו מקור בגל קור קיצוני, זכרו שהסיפור מתחיל בקוטב צפוני חם מתמיד.
הפוסט נכתב ואוייר בסיוע כלי AI
שתפו ברשתות החברתיות:
קבל התראה מזדמנת לתיבת הדוא”ל
