פורסם בתאריך: 23/01/2026
פעיל בארגון 'Climate Reality Project' שהקים אל גור, חבר לשעבר בפורום האקלים הישראלי.
בימים אלה מתגבשת החלטה שתציב את ישראל בחזית הכחשת משבר האקלים העולמי – לצד קומץ מדינות כושלות ובניגוד לאינטרס הלאומי הבסיסי ביותר. משרד החוץ והשרה להגנת הסביבה עידית סילמן מקדמים פרישה מהסכם פריז, ההסכם הבינלאומי המרכזי למאבק בהתחממות הגלובלית – והכל בשביל לרצות את ידידנו הפוליטי לרגע, דונלד טראמפ.
ראש הממשלה בנימין נתניהו בוועידת האקלים הבינלאומית בבריטניה, 12 בדצמבר 2020: “ישראל מחויבת לחלוטין למעבר מדלקים פוסיליים לאנרגיה מתחדשת עד לשנת 2050”
דברי ראש הממשלה בנימין נתניהו שהוקלטו מראש ושודרו בוועידה: “אני מודה לראש הממשלה בוריס ג’ונסון ולצוותו על אירוח פסגת האקלים החשובה הזו. בדומה לבריטניה, ישראל מחויבת לחלוטין למעבר מדלקים פוסיליים לאנרגיה מתחדשת עד לשנת 2050.
חמש שנים מאוחר יותר, ינואר 2026: משרד החוץ והשרה עידית סילמן מקדמים את פרישת ישראל מאמנת האקלים של האו”ם.
המניע אינו סוד: לפי דיווחים, מדובר בדרישה אמריקאית להצטרף לטראמפ, מכחיש אקלים ידוע, בפרישה מהמסגרת הבינלאומית. הדיונים מואצים לקראת נסיעת ראש הממשלה לארה”ב, כאשר המטרה היא להעביר המלצה לאישורו של נתניהו.
אם ישראל תפרוש, היא תצטרף לרשימה מביישת: איראן, לוב, תימן – המדינות היחידות שלא אישרו את ההסכם. ישראל תהיה המדינה הראשונה והיחידה (למעט ארה”ב של טראמפ) שפורשת באופן פעיל מבין 195 החברות באמנה.
הבידוד הדיפלומטי
פרישה מאמנת האקלים תנתק את ישראל מהמאמץ הבינלאומי להתמודד עם האתגר הגדול ביותר שעומד בפני האנושות. למהלך זה משמעות מדינית ודיפלומטית כבדת משקל – הוא יפגע במעמדה של ישראל בהליכים משפטיים בינלאומיים וישלים את בידודה הגובר.
המחיר הכלכלי
לישראל יש ידע וטכנולוגיות רבות להציע בתחום האקלים, אך כדי להמשיך לפתחן נדרש מימון מקרנות בינלאומיות – קרנות הפועלות לקידום הסכם פריז. פרישה תנתק את ישראל ממאגדים מחקריים בינלאומיים המבוססים על אמנות אלו.
יישום טכנולוגיות קליימטק ישראליות בעולם כולו – בתחומי אנרגיה, חקלאות, תחבורה והייטק – יפגע קשות ללא השתתפות בהסכמים ובתקציבים הבינלאומיים. נסיגה מההסכם תשפיע על הסכמי סחר בינלאומיים הכוללים דרישות סביבתיות, והתחרותיות של המשק הישראלי תקטן.
הפרישה תבטל מסגרת שמחייבת השקעות בפרויקטים נקיים, ותפקיר את ישראל חסרת מוכנות מול נזקים הולכים ומחמירים. הנזקים הצפויים כוללים מס גבולות אירופאי (CBAM) שיפגע ב-30% מהיצוא הישראלי (היעדר רגולציית אקלים תואמת בישראל תחשוף את היצואנים למס זה ולפגיעה בתחרותיות, זינוק בעלויות ביטוח, ופגיעה בדירוג האשראי של המדינה.
קריסת המנגנון המחייב
בישראל טרם נחקק חוק אקלים. בשלוש הממשלות האחרונות נוסחו הצעות חוק, אך כולן נבלמו. בהיעדר חוק, הסכם פריז שימש כעוגן משפטי מחייב היחיד. פרישה תפרק את המנגנון, תאפשר חסימה מוחלטת של כל מדיניות אקלימית, ותערער את המחויבות של המדינה לדווח על התקדמותה לציבור.
פרישה גם תיתן לממשלה לגיטימציה להמשיך להשקיע בתחנות כוח מונעות גז עם גיבוי פחמי מזהם, ולעכב יישום אנרגיה סולארית ותחבורה חשמלית.
המחיר האנושי
המשמעות המיידית: פגיעה בבריאות הציבור. כבר כיום **זיהום אוויר גובה את חייהם של מעל 5,000 אזרחי ישראל מדי שנה**. ללא מחויבות אקלימית, המצב רק יחמיר.
יתר על כן, ישראל מתחממת בקצב כמעט כפול מהממוצע העולמי. הקיץ והחורף האחרונים הם הוכחה חיה. משבר האקלים הוא איום ביטחוני ממשי על מדינת ישראל, וכדי להתמודד עם השלכותיו נדרש שיתוף פעולה בינלאומי.
הסכם פריז דורש להגביל התחממות ל-1.5-2 מעלות, באמצעות הפחתה של 50% בפליטות עד 2030. ישראל? כושלת בכל מדד:
– בשנה שעברה ישראל לא הגישה תוכנית הפחתת פליטות לאו”ם
– ייצור חשמל מאנרגיה נקייה: 15.3% (2023) מול יעד של 20%
– היעד החדש ל-2035: 35% – נמוך משמעותית מהמקובל במדינות מפותחות, שחלקן כבר עוברות את הרף הזה היום
– משרד האוצר חוסם באופן עקבי כל התקדמות
עידית סילמן, שאמורה להגן על הסביבה, מיהרה להכריז בפני בוחרי הפריימריז בליכוד שהנחתה לבחון את הפרישה מאמנת האקלים. זאת לאחר שרק לאחרונה התגאתה בכך שעצרה השקעות בתחום האקלים.
הנימוק שלה? “ישראל לא תיתן יד לגופי או”ם המנצלים את שיח האקלים כדי להסית נגד מדינת ישראל.” זוהי התנהלות חסרת תקדים עבור שרה להגנת הסביבה – אנשי המקצוע במשרדה מתנגדים נחרצות, אך סילמן, שנדחקת בסקרים לסוף רשימת הליכוד, רואה בכך הזדמנות פוליטית.
המציאות המדעית ברורה וחד-משמעית:
– אירועי אקלים קיצוניים מתרבים ומתעצמים בכל רחבי העולם
– פליטת גזי חממה מדלקים פוסיליים מובילה להתחממות מסוכנת
– ללא פעולה מיידית, המחיר יהיה כבד פי כמה
לעומת זאת, טראמפ מכנה את משבר האקלים “הונאה” ו”העוקץ הגדול בהיסטוריה”, מבטל סבסוד לרכבים חשמליים ולפרויקטי רוח, ומקדם הגדלת ייצור נפט ופחם. וישראל? בוחרת ללכת בעקבותיו.
נסיגה מהמחויבות הבינלאומית בתחום האקלים תפגע בשיתוף הפעולה של ישראל בזירה הבינלאומית, בחוסן הלאומי, בבריאות הציבור, בכלכלה – ובזכויות של הדורות הבאים. שמירה על מחויבות אקלימית בינלאומית היא אינטרס ישראלי מובהק. פרישה מההסכם תגביר את הסיכונים והאיומים על אזרחי ישראל.
כאשר פוליטיקה גוברת על מדע, כאשר “נאמנות” לטראמפ חשובה יותר מאחריות כלפי אזרחי ישראל ודורות העתיד – המחיר משלמים כולנו.
זהו לא רק כישלון מדיניות. זו בחירה מודעת בידידות פוליטית זמנית על פני עתיד המדינה. בעניין הזה, אסור לישראל ללכת אחרי טראמפ.
פורום האקלים הישראלי הוקם ביוזמת ובחסות נשיא המדינה
21.1.2026
ג’ שבט ה’תשפ”ו
לכבוד
גדעון סער, שר החוץ
עידית סילמן, השרה להגנת הסביבה
עמדת פורום האקלים הישראלי – קריאה לדחות רעיונות הפרישה מה-UNFCCC
שלום רב,
פורום האקלים הישראלי מקבל בדאגה גדולה את הפרסומים על דיון בדבר אפשרות יציאה של מדינת ישראל מאמנת המסגרת להתמודדות עם שינוי האקלים (ה-UNFCCC). אנו קוראים לממשלת ישראל להודיע מיד על דחיית הרעיון המסוכן הזה.
נסיגה של מדינת ישראל מהסכמי המסגרת של האומות המאוחדות תהיה מהלך בעל משמעות מרחיקת לכת, החורג בהרבה משאלות סביבתיות בלבד. מדובר בהחלטה העלולה להשפיע ישירות על מעמדה הבינלאומי של ישראל, על חוסנה הכלכלי והביטחוני, ועל יכולתה להיערך לאיומים מתהווים באזור המאופיין ברגישות אקלימית, ביטחונית וגיאו-פוליטית גבוהה. אמנת המסגרת משמשת כיום תשתית מרכזית למסגרות כלכליות, פיננסיות ודיפלומטיות, וכן בסיס לשיתופי פעולה מדעיים, טכנולוגיים ואזוריים החיוניים לחוסן הלאומי של ישראל.
ישראל פועלת בסביבה רגישה במיוחד לשינויי אקלים, המאופיינת במחסור כרוני במים, בעלייה בתדירות גלי חום קיצוניים, בשריפות ובהצפות, ובהשלכות ישירות על בריאות הציבור. שינויי אקלים מגבירים לחצים כלכליים וחברתיים במדינות האזור, עלולים להעמיק חוסר יציבות, להחריף סיכוני הגירה, ולהשפיע בעקיפין על האיומים הביטחוניים על ישראל. ללא הסכמי המסגרת- תשחל יכולת ההיערכות הלאומית לאיומים אלו, תפגע הגישה למקורות מימון ולשיתופי פעולה אזוריים, ותצטמצם יכולתה של ישראל לחזק חוסן אזרחי וביטחוני לאורך זמן.
בהיבט התעשייתי והטכנולוגי, מדובר על פגיעה באחד ממנועי הצמיחה האסטרטגיים של ישראל– תעשיות הקלינטק, טכנולוגיות המים והאנרגיה המתחדשת. תחומים אלה נשענים במידה רבה על שיתופי פעולה בינלאומיים, על מימון ייעודי ועל גישה לשווקים ולתוכניות מחקר. ההחלטה על פרישה עלולה לצמצם השקעות, לפגוע בנגישות לפרויקטים ולמסגרות מימון גלובליות, ולהחליש את מעמדה של ישראל כמרכז חדשנות מוביל בתחומים הללו.
בהיבט הכלכלי-פיננסי, גופי דירוג אשראי, בנקים בינלאומיים ומשקיעים מוסדיים משלבים כיום סיכוני אקלים והיערכות מדינתית בהערכת יציבותן של מדינות. פרישה מהסכמים עלולה להיתפס כחוסר היערכות לאיומים (הצפות, עומסי חום, מחסור במים ועוד) – ולהביא להערות שליליות מגופי דירוג, לעלייה בעלות החוב הממשלתי ולהתייקרות מקורות המימון בתחומי התשתיות, הבריאות והביטחון.
בהיבט הבינלאומי, פרישה מהסכמי המסגרת, אם תהיה, תציב את ישראל מחוץ לקונצנזוס הרחב של מדינות ה-OECD ורוב מדינות העולם, ותפגע באמינותה כשותפה אסטרטגית אחראית בזירה הבינלאומית. מהלך כזה עלול לצמצם שיתופי פעולה עם שותפות מרכזיות בתחומי אנרגיה, ביטחון, מחקר וטכנולוגיה, ולהחליש את יכולתה של ישראל להשפיע על סדר היום האזורי והעולמי בסוגיות הנוגעות ישירות לאינטרס הלאומי.
פרישה מהאמנה תהיה, לפיכך, שגיאה קשה, מהלך פזיז ומסוכן שייעשה בלי לבצע הערכת סיכון בסיסית הלוקחת בחשבון את ההשלכות העצומות. מדינת ישראל מתאוששת ממלחמה מתמשכת, ועומדת בפני אתגרים קשים- ביטחוניים, חברתיים ואקלימיים. אין זאת העת לקלות דעת שתפגע בחוסן של מדינת ישראל וביכולתה להתמודד עם אחד האתגרים המערכתיים המשמעותיים ביותר של העשורים הקרובים. המשך המחויבות להסכמי המסגרת הבינלאומיים הוא אינטרס לאומי מובהק, חיוני לשמירה על החיים והבריאות של אזרחי המדינה וחוסנה, יציבותה ושגשוגה של ישראל.
בברכה,
ד”ר דב חנין, יו”ר
פורום האקלים הישראלי
ד”ר נטע גלנור,
מנהלת פורום האקלים הישראלי
שתפו ברשתות החברתיות:
קבל התראה מזדמנת לתיבת הדוא”ל
