מה תענו לתומכי הרפורמה המשפטית של לוין, רוטמן, נתניהו, פורום קהלת והמפלגות החרדיות שהוצגה בחודש ינואר 2023 וגרמה ליציאת המונים לרחובות? מהם הטיעונים העיקריים של תומכי הרפורמה וכיצד תפריכו אותם? האם ייתכן שיוזמי הרפורמה משקרים לכם כדי לקדם אותה?
הפוסט מיועד למתנגדי הרפורמה כמו גם לאנשי ימין תומכי הרפורמה, שתומכים בה מבלי להבין מדוע הם תומכים בה. אחרי שתקראו את הטיעונים נגד הרפורמה, ואת ההסטוריה הארוכה של הניסיון לחוקק חוקה, וההסטוריה הארוכה של חוק ‘כבוד האדם וחרותו’ וחוק ‘חופש העיסוק’ תבינו שמישהו “עבד” עליכם, ו”המהפכה החוקתית” אינה יוזמה של השופט אהרון ברק כמו שמנסים “למכור לכם”, אלא שהדברים נעשו בכוונת מכוון, על ידי הכנסת. אל תתנו ליוזמי הרפורמה המשפטית לעבוד עליכם שהם עושים רפורמה עבורכם ובשבילכם.
באנו לעשות סדר – ריכזנו טיעונים, תשובות מנומקות, ציטוטים ממקורות שונים, תמרורי האזהרה מפולין והונגריה, והאזהרות משמיעים השופטים הפולנים.
לקינוח – ריכזנו מספר סרטונים שהופקו במהלך המחאה.
מנהל סיכונים, פעיל בנושא משבר האקלים והמשבר האקולוגי, חבר בפורום האקלים הישראלי שהוקם ביוזמת הנשיא יצחק הרצוג. בעת הזו - מפנה משאבי זמן רבים לעיסוק במחאה נגד הההפיכה המשטרית ונגד הנסיון להפוך את מדינת ישראל לדיקטטורה דתית-משיחית.
עדכון אחרון: 29/05/2023.
עדכונים אחרונים:
עדכון מתאריך 29/05/2023 – הוספנו את הראיון שנתן דן מרידור ששודר בתכנית “פגישה עם רוני ובן” בערוץ ‘כאן 11’. בין השאר, דן מרידור מספר לרוני קובן איך הוא עצמו הוביל את המהפיכה המשפטית מטעם הליכוד.
עדכון מתאריך 22/04/2022 – הוספנו את הסרטון “בנימין נתניהו, ויקטור אורבן, סיפור אהבה”.
עדכון מתאריך 19/04/2023 – נוסף סרטון של רן הרנבו על “הפרוטוקול ההונגרי” – ב-2010 עלה ויקטור אורבן בפעם השניה לשלטון בהונגריה. מה שקרה שם מאז צריך להטריד כל ישראלי.
עדכון מתאריך 01/04/2023 – נוסף סרטון “הם תכננו הכל” על הביקורים של מארגני הרפורמה המשפטית (אנשים של נתניו, ושל לוין, ושל רוטמן, ופורום קהלת נוסעים להשתלמויות בהונגריה ובפולין כדי ללמוד כיצד לבצע הפיכה משטרית בשיטת הסלמי).
לפני כן הוספנו סרטונים של יו”ר פורום קהלת, משה קופל, שמסגירים שהמטרה היא הפיכה משטרית; הוספנו צילום החלטה של החלטות ועידת הליכוד משנת 1993 בנושא חוק וממשל, והוספנו צילום של מספר סעיפים רלבנטיים בחוקת הליכוד.
כדי לא לאפשר כוח בלתי מוגבל לשלטון, הדמוקרטיה מבוססת על 3 רשויות מופרדות.
הפרדת רשויות הינה הבסיס לדמוקרטיה: מחוקקת (כנסת), מבצעת (ממשלה), רשות שופטת (בית המשפט).
אלא שבישראל יש בפועל 2 רשויות – הממשלה (הרשות המבצעת) שולטת על הכנסת (הרשות המחוקקת). הרשות היחידה שיכולה לבקר את השלטון היא השופטת. אם הרפורמה תצא לדרך היא תבטל את הרשות היחידה שיכולה לבקר את השלטון, ונישאר עם רשות אחת שהיא השלטון. ללא רסן ועם כוח בלתי מוגבל. זו ההגדרה של דיקטטורה. וככה ישראל תעבור מדמוקרטיה לדיקטטורה.
יריב לוין אומר את זה:
ומן הצד השני, גם פרופ’ יניב רוזנאי, ממרכז רובינשטיין לאתגרים חוקתיים אומר את זה ומזהיר מפני זה:
יום לאחר השהיית הרפורמה על ידי נתניהו, התראיין יו״ר פורום קהלת, משה קופל, לערוץ הימין השמרני של יהדות ארה״ב. הראיון הוא לא פחות ממדהים:
▪️חייבים להעניש את הטייסים
▪️ההסתדרות פורעת חוק
▪️לשמאל יש נשק והוא סוגר איתו את המדינה
▪️עוד לפני ההפיכה, הממשלה צריכה לקחת פה שליטה!
“What we need to do now, is get the institutions in this country under control…”
קופל הוא לא פוליטיקאי אלא ראש ״מכון מחקר״ שמקורות המימון שלו אינם ברורים.
הדיבור, לעומת זאת, הוא של בעל הבית.
מקור: תקוה, יוטיוב
יו”ר פורום קהלת, משה קופל, מודה בקולו: “אנחנו עובדים על הרפורמה הזאת 11 שנה! עשינו מעט התקדמות עם איילת שקד אבל לוין ורוטמן כבר היו מעוניינים ממש! הדתיים עושים יותר ילדים ולכן הרפורמה הזאת תקרה. אם לא עכשיו אז עוד שנתיים, ארבע או חמש!”
אנשי פורום קהלת עומדים מאחורי ההפיכה המשפטית. עכשיו זה ברור כשמש.
ביניהם לבין ההפיכה המשטרית עומד רק כוח אחד: אנחנו
מקור: תקוה, יוטיוב
השופטים נבחרים בוועדה לבחירת שופטים שבה לא רק שאינם רוב אלא שהם 1/3 מההרכב. הוועדה הוקמה ב-1953, בעקבות חקיקת חוק השופטים. הרכב הוועדה נועד להפחתת לחצים פוליטיים בבחירה והיא מונה:
2 שרים – שר המשפטים ושר נוסף.
2 חברי כנסת (שנבחרים ע״י הכנסת).
2 חברי לשכת עורכי הדין (שנבחרים בבחירות חשאיות על ידי המועצה הארצית של הלשכה).
1 נשיא בית המשפט העליון.
2 שופטים מבית המשפט העליון (שמתחלפים כל 3 שנים).
מאז הקמתה, שלושה שרי משפטים עשו שינויים מהותיים בתחום:
⇐ השר דניאל פרידמן בלם את המינויים בפועל לעליון (שהיו פעם מסלול ישיר למינוי קבע).
⇐ השרה איילת שקד גיבשה רוב בוועדה כדי להעביר את המינויים שלה בכל הערכאות.
⇐ השר גדעון סער תיקן את החוק וכעת הרוב בוועדה למינוי שופטים לעליון הוא 7 מתוך 9 חברי הוועדה.
באף מדינה דמוקרטית אין את כל המאפיינית שב״רפורמת לוין״. הנה טבלה שמייצגת את שקר ה”ככה זה גם בעולם”.
את הטבלה הכינו מומחים למשפט חוקתי ובינלאומי מכמה פקולטות למשפטים: פרופ’ יניב רוזנאי וד”ר אדם שנער (אוניברסיטת רייכמן), פרופ’ אליאב ליבליך (אונ’ ת”א), ד”ר תמר הוסטובסקי (הקריה האקדמית אונו) וד”ר נדיב מרדכי (המכון הישראלי לדמוקרטיה).
לדוגמא:
מספרים לנו שפסקת התגברות יש גם בקנדה, אלא שהיא מתונה בהרבה מזו שמוצעת כאן. למשל, הפרלמנט לא יוכל לחוקק מחדש חוק שנפסל בגלל פגיעה מהותית בזכויות אדם.
פסילת חוק ברוב של 80% מהשופטים כמוצע אצלנו – זה קיים בצ’ילה, זה קיים באל־סלבדור (פסילה בהסכמה של כל ההשופטים), אבל אלו לא הדמוקרטיות שאליהן אנו רוצים להידמות.
העולם מכיר במינוי שופטים בידי פוליטיקאים, אבל לצד בלמים ואיזונים.
בארה”ב המינוי פוליטי רק כאשר יש זהות בין הנשיא לבין הרוב בסנאט. כשהסנאט בשליטת האופוזיציה, נדרש משא ומתן. ההצעה הישראלית מקנה לממשלה ולקואליציה רוב אוטומטי קבוע בוועדה לבחירת שופטים. נתניהו ושאר הנאשמים הבכירים יוכלו לבחור את השופטים שידונו בהם ובערעוריהם.
פסק דין דובס הוא דוגמה לגיוון האמריקאי שמגביל אפילו את בית המשפט העליון. בית המשפט הטראמפיסטי החשוך הסיר את הגנת החוקה מההפלות, אבל המדינות הליברליות התירו אותן בחוקיהן. בישראל לא תהיה ההגנה הזו – לא מפני חוק דורסני ולא מפני פסיקה דורסנית.
גם בקנדה הפוליטיקאים בוחרים את השופטים, אבל הבחירה נעשית מתוך מאגר מועמדים שנבנה בידי מערכת מקצועית. בחלק מהפרובינציות יש חובה למנות מתוכו, ובאחרות זהו נוהג שלרוב מכבדים אותו.
בבריטניה מצהיר בית המשפט בפסק דינו על אי התאמה בין חוק פוגעני לבין האמנה האירופית לזכויות אדם שמדינות רבות כפופות לה. זה כמובן לא חל על ישראל שאינה כפופה לשום בית משפט בינלאומי.
להצהרה כזו של בית המשפט הבריטי יש משמעות של ביטול חוק, בגלל התרבות הפוליטית שמתקנת את החוק בהתאם לפסיקה. מתקנת, לא מתגברת.
ישראל היא מדינה שהשסעים הפנימיים בה כה קשים, עד שמתחייבת רשות שופטת עצמאית שתוכל לבטל חקיקה פוגענית, בין מימין ובין משמאל.
הטיעונים דלעיל מאתר ריסטארט-ישראל
גם אם בג״ץ לא יכול לפסול חוק, הכנסת הבאה תוכל פשוט לשנות את החוק.
זה נכון, אבל הסתמכות על מנגנון הבחירות לוקה בשני פגמים:
כשאין הגנה על שיטת הבחירות, הקואליציה יכולה לערוך בשיטת הבחירות שינויים משמעותיים כך שבפועל לא ניתן יהיה להחליף את הממשלה. למשל, שינוי שיטת המימון כך שרק מפלגות הקואליציה יקבלו מימון לבחירות. או שינוי ההגדרה של מי יכול להצביע (איסור על אסירים להצביע, איסור על תושבי חו״ל להצביע, וכדומה). יש עוד דוגמאות אבל העקרון ברור: ברגע שנותנים לקואליציה להיות הגורם היחיד ששומר על שיטת המשטר, אין לה תמריץ שלא לעוות את השיטה באופן שיסייע לה לשמר את כוחה בבחירות. במצב כזה, הבחירות לא יכולות להיות כלי אפקטיבי לפיקוח על הקואליציה.
בעיה נוספת בטענה הזאת, היא שיש חוקים שגם אם אפשר לחוקק אותם, זה יכול להיות מאוד בעייתי גם באופן זמני, כמו למשל חוקים גזעניים. חוקה או חוקי יסוד מאפשרים למנוע מלכתחילה חקיקה מזיקה שכזו, ולו רק לפרקי זמן קצרים יחסית.
השופטים היום ממנים את עצמם, מדובר בחונטה סגורה.
בוועדה למינוי שופטים 9 חברים, מתוכם 3 שופטים. למינוי נדרש רוב של 7 חברי ועדה, מה שדורש מפוליטיקאים הסכמה עם חלק מאנשי המקצוע או מאנשי המקצוע הסכמה עם חלק מהפוליטיקאים.
לשופטים אין רוב בוועדה והם לא יכולים למנות את עצמם.
ישנה טענה שעורכי הדין בוועדה מוטים להצביע ביחד עם השופטים שכן הם יופיעו מול אותם שופטים בבית המשפט.
דוגמא טובה למגבלות כוחם של השופטים בוועדה הוא מינויו של שופט ביהמ״ש העליון יוסף אלרון לוועדה. השופט אלרון מונה לבית המשפט העליון על אף ששופטי בית המשפט לא רצו לכתחילה במינויו ואף צוטטו מתבטאים כי הוא ״לא קורץ מהחומר ממנו בנויים שופטי בית המשפט העליון״. על אף התנגדותם החריפה למינוי, הצביעו לבסוף שופטי בית המשפט החברים בוועדה למינוי שופטים בעד מינויו, וזאת כחלק מהפשרה שהושגה ביחס לכלל המינויים.
בית המשפט העליון לא מגוון ולא מייצג את מכלול הזהויות המרכיבות את החברה הישראלית.
בבית המשפט מכהנים 15 שופטים ושופטות. שמונה גברים ושבע נשים, חמישה שופטים בוגרי מערכת החינוך הדתית, שלושה חובשי כיפה או כיסוי ראש, שלושה שופטים ממוצא שאינו ״אשכנזי״, שני שופטים המתגוררים כיום בהתנחלות ושופט ערבי-מוסלמי אחד. מדובר בקבוצה מגוונת מאוד המייצגת רבים מהציבורים בישראל.
בנוסף, כדאי במיוחד לבחון את הרכב בית המשפט על ציר הזמן, ולשים לב לשינויים שנערכו לאורך השנים בוועדה למינוי שופטים. כך, בשנת 2017 נבחרו השופטים דוד מינץ, יוסף אלרון ויעל וילנר – שלושתם בעלי אוריינטציה שמרנית מובהקת, שניים מתוכם חובשי כיפה/כיסוי ראש ואחד ממוצא מזרחי. במהלך שנת 2018 מונו השופטים עופר גרוסקופף, ואלכס שטיין – בעוד השופט גרוסקופף נחשב לשופט הממוקם בצד הליברלי של המפה, השופט שטיין נחשב לשמרן. בשנת 2022 מונו השופטים גילה כנפי-שטייניץ, חאלד כבוב, יחיאל מאיר כשר ורות רונן. השופטת גילה כנפי-שטייניץ היא ממוצא מזרחי ונחשבת לשופטת שמרנית, השופט כבוב ממוצא ערבי-מוסלמי ואילו עמדותיו של השופט כשר אינן ידועות. המינוי היחיד שנחשב למינוי ליברלי הוא של השופטת רונן. אם כן, ניתן לראות כי בכל סבבי המינויים האחרונים לבית המשפט העליון, מונו שופטים ברקעים ודעות מגוונים המייצגים את כל חלקי החברה הישראלית.
היום אין שום גורם שמאזן/מרסן את בג״ץ, והכוח שלו הוא בלתי מוגבל.
תפקידו של בית המשפט הוא לפרש את החוק, לא לקבוע אותו. במקרה בו בית המשפט סבור כי פעולה או החלטה של אחת מהרשויות נעשתה בניגוד לחוק – הוא יכול רק לתת הוראות שמטרתן למנוע את אי החוקיות. מכאן שכוחו של בית המשפט תמיד יהיה מרוסן – בית המשפט לא יכול להחליט מלכתחילה על ביצוע מדיניות מסוימת או על חקיקת חוק.
הבעיה בטענה שכוחו של בג”ץ בלתי מוגבל מעבר לכך שהיא לא מדוייקת, היא שנעשה בטענה זו שימוש כדי להציג אלטרנטיבה אחת במקום הקיים, והיא שהקואליציה, אשר מוגדרת כ-61 ח”כ, היא זו שצריכה להיות בעלת כוח בלתי מוגבל.
יש מקום להגביר את הדיאלוג שבין הרשויות השונות, ולהקנות לרשות המחוקקת כלים נרחבים יותר לתגובה לרשות השופטת. יש לאפשר פסקת התגברות, הניתנת לשימוש במקרים מסוימים ותחת תנאים מיוחדים.
בדמוקרטיה הרוב קובע. יש לשנות את מבנה המערכות השלטוניות כך שיישקפו את רצון העם כפי שבא לידי ביטוי בבחירות האחרונות.
הדמוקרטיה משמעה, בין השאר, שהרוב קובע – אבל יש לה מובנים נוספים. למשל, אחד מכללי היסוד של הדמוקרטיה הוא שכולם כפופים לחוק, כולל שליטי המדינה. המשמעות היא שעל הממשלה והכנסת לפעול בהתאם לחוקי המדינה. במצב הזה עלולה להתעורר בעיה: איך ניתן לגרום לכך שגם השליטים ישמרו על החוק? הרי הם השליטים, ובסופו של יום אין דבר שיימנע מהם לעשות כרצונם. כדי להתמודד, בין השאר, עם הבעיה הזאת, קיים בדמוקרטיה כלל נוסף – הפרדת רשויות.
המשמעות של עקרון הפרדת הרשויות הוא פיצול הסמכויות השלטוניות למספר רשויות. אחת הרשויות הללו היא הרשות השופטת. הסמכות המוקנית לרשות השופטת היא לפרש את החוק, ובמקרים בהם היא סבורה כי אחת הרשויות האחרות פעלה שלא כחוק – לתת הוראות כדי למנוע את היעדר החוקיות של הפעולה. מכאן שלמרות שעקרון ״הרוב קובע״ הוא יסודי וחשוב מאוד בדמוקרטיה, ישנם עקרונות אחרים שיכולים לגבור עליו במקרים מסויימים, וזאת כדי לשמר את המבנה הדמוקרטי. לרוב, הדרך למנוע פגיעה בעקרון הפרדת הרשויות ובעקרון שלטון החוק היא באמצעות כינונה של חוקה המגנה על עקרונות אלה. העובדה שאין חוקה מלאה למדינת ישראל, אינה גורעת מהחשיבות שבשמירת עקרונות אלה, ובצורך להמשיך לשמר אותם.
גם אם בג״ץ לא יוכל לפסול חוקי יסוד בעקבות הרפורמה, הוא עדיין יוכל לפסול חוקים רגילים.
הטענה נכונה אבל משמיטה את העובדה שאין מה שימנע הגדרה של כל חוק כ״חוק יסוד״. כל שנדרש כדי להפוך חוק רגיל ל״חוק יסוד״ הוא שימוש בצמד המילים ״חוק יסוד״ בכותרת החוק ו-61 ח״כים שיצביעו בעדו. בכך תמנע כל ביקורת שיפוטית על החוק, ובג״ץ לעולם לא יוכל לבחון את החוק הזה. בתנאים האלה, כל חוק – אבסורדי, מסוכן, מגוחך או אלים ככל שתרצו – יוכל להכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. גם אם אנו מאמינים שהקואליציה הנוכחית לא תנצל כוח זה לרעה זה לא אומר שהקואליציה הבאה (או זו שתבוא לאחריה) לא תנצל זאת לרעה. אין סיבה לתת כוח בלתי מוגבל שכזה לאף קבוצה במדינה.
ישראל היא המדינה היחידה בעולם המערבי בה הממשלה לא ממנה את שופטי בית המשפט העליון.
העובדות שונות. למעשה, המדינה היחידה במערב בה הממשלה היא שממנה לבדה את שופטי בית המשפט העליון היא פולין. בכל יתר מדינות המערב קיימים הסדרים שונים המבטיחים כי שופטים יתמנו בהסכמה רחבה של נציגי הציבור (למשל, באישורם של מספר בתי נבחרים, ברוב גבוה מרוב קואליציוני רגיל, באמצעות וועדות איתור ייעודיות וכדו׳).
שיטת הסניוריטי אינה טובה. היא מביאה למינויים של שופטים שאינם בהכרח השופטים הטובים ביותר לנשיאות, ואינה מאפשרת קידומם של שופטים טובים.
שיטת הסניוריטי טובה כדי לצמצם את השיקולים הזרים שעשויים להשפיע על פסיקות השופטים למינימום האפשרי. מינוי לנשיאות בית המשפט על בסיס בחירה של הוועדה למינוי שופטים, תביא לכך ששופט שירצה להתקדם ולהתמנות לנשיאות יהיה חייב להתנהל בדרך שתרצה את חברי הוועדה. מצב זה ייפגע כמובן בעצמאות השיפוטית של השופטים, ועלול להביא לפסיקות המונעות ממניעים אישיים. אמנם, שיטת הסניוריטי מביאה לכך שנשיאי בית המשפט העליון אינם נבחרים על סמך תפקודם, ולכן ייתכן ויתמנו לנשיאות שופטים שאינם אידיאלים לתפקיד. ואולם הפגיעה בעצמאות השיפוטית שתגרם מיישום החלופות הקיימות לשיטה הסניוריטי, חמורה בהרבה מהפגיעה הנגרמת משיטה זאת.
הרפורמה היא מה שרוב העם רוצה והצביע עבורו.
מערכת הבחירות האחרונה נגעה בעיקרה ליוקר המחיה ולמצב הבטחוני, מערכת המשפט היתה בה לנושא שולי בלבד. הליכוד כלל לא פרסם מצע לבחירות, ולכן קשה לומר שמצביעי הליכוד הצביעו בעד הרפורמה כשהצביעו לליכוד. כשבוחנים את ההיסטוריה של חקיקת חוקי היסוד, ניתן לראות כי מאז קום המדינה ועד היום חוקי היסוד נחקקו בשיח ותוך הסכמה בין מפלגות האופוזיציה והקואליציה. הסיבה לכך היא שעל אף שאין צורך ״חוקי״ ברוב מיוחד כדי לחוקק חוקי יסוד – הרי שברור שכשעוסקים בחוקת המדינה – בשאלות הנוגעות לזהות שלנו כעם וכאזרחי המדינה – אין מקום להחלטות חד צדדיות שידירו את קבוצות האוכלוסיה המיוצגות בידי האופוזיציה. כך למשל, חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, נחקק בעת שהליכוד היה בשלטון אך רק לאחר משא ומתן ממושך והסכמת מפלגת העבודה, שעמדה בשעתו בראשות האופוזיציה.
היועמ״שים מונעים משרים לקדם מדיניות, במקום לסייע להם לממש אותה.
תפקידם של היועמ״שים הוא לסייע לשרים לממש את מדיניותם בדרך חוקית. כבר היום, מוטלת על היועמ״שים החובה למצוא את הדרכים לאפשר לשרים לממש את המדיניות שלהם בצורה חוקית. היועמ״שים מחוייבים למדיניות השרים, ומחוייבים לאפשר אותה. במקרים החריגים בהם לא ניתן לקיים את מדיניות השר באופן שעולה בקנה אחד עם החוק, על היועמ״שים להציע לשר פתרונות שיכללו את הפגיעה הקלה ביותר במדיניות השר – אך לא יסתרו את החוק.
האם לאחר החקיקה בית המשפט העליון יוכל לפסול חוקי יסוד?
בית המשפט העליון לא יוכל לפסול חוקי יסוד אלא רק לפרש אותם. חוקי היסוד יהיו מוגנים מכל ביקורת שיפוטית.
זה אומר שניתן יהיה להגדיר כל חוק כ״חוק יסוד״ ולמנוע מבית המשפט התערבות בו?
בדיוק כך. משמעות הדברים היא שרוב קואליציוני רגיל יוכל לחוקק חוקים שבית המשפט לא יוכל לבקר. אם הקואליציה תחליט לחוקק את ״חוק יסוד: צביעת שיער לשחור לכל הג׳ינג׳ים״ לא יהיה דבר שיוכל לעצור אותה. בית המשפט העליון יהיה מנוע לחלוטין מלבקר את תוכן חוק היסוד.
האם יהיה משהו שיגביל את הקואליציה מלחוקק חוקים אנטי-דמוקרטיים? ומה אם יחליטו לשנות את שיטת הבחירות בישראל?
לא יהיה שום דבר שיגביל את הקואליציה. הקואליציה תוכל לערוך שינויים בשיטת הבחירות בישראל ברוב קואליציוני רגיל (למעט נושאים ספציפיים שנדרש רוב גדול יותר כדי לשנות אותם). כבר כיום הקואליציה יכולה לעשות זאת, אך כיום ניתן לעתור לבג”ץ על כך.
אבל תמיד ניתן יהיה לתקן את הדברים בבחירות. אם העם לא יהיה מרוצה מהתוצאות הוא יוכל פשוט להחליף את נבחרי הציבור. האם זאת לא המשמעות של דמוקרטיה?
ברגע שאין הגנה על שיטת הבחירות, הקואליציה יכולה לערוך בה שינויים משמעותיים כך שלא ניתן יהיה להחליף אותה. למשל, שינוי שיטת המימון כך שרק מפלגות הקואליציה יזכו למימון ממשלתי לבחירות. או שינוי הגדרות הכשירות להצביע בבחירות (איסור על אסירים להצביע, איסור על תושבי מחו״ל להצביע וכדו׳) כך שרק קבוצות אוכלוסייה שתומכות בקואליציה יוכלו להשתתף בבחירות. ישנן עוד דוגמאות רבות, אבל העיקרון ברור- ברגע שנותנים לקואליציה להיות הגורם היחיד ששומר על שיטת המשטר, אין לה כל תמריץ שלא לעוות את השיטה באופן שיסייע לה לשמר את כוחה בבחירות. במצב כזה, הבחירות מפסיקות להיות כלי אפקטיבי לפיקוח על הקואליציה.
הטיעונים דלעיל מהאתר דמוקרטיה 2023 – מערכת המשפט בישראל.
״לנו אין חוקה חזקה ושלמה. יש לנו חוקי יסוד חלשים. אין לנו גם קונגרס וגם סנאט. אין נשיא שיכול להטיל וטו על חקיקה. אין לנו בתי משפט בינלאומיים מעלינו.
לנו יש רק את בית המשפט העליון. רק הוא. רק הוא יכול להגן עלינו מפני הכוח של השלטון. ואת זה בדיוק רוצים לקחת לנו״
אבל למה ללכת רחוק? שמחה רוטמן עצמו, האיש שמקדם במהירות את עקרונות ״הרפורמה המשפטית״, מסביר את מטרותיה, והן אינן שיפור המצב של האזרח מול התורים בבתי המשפט, לא התייעלות ולא תיקון בעיות שנתגלעו עם השנים. המטרה של ״הרפורמה״ היא כוח בלתי מוגבל לקואליציה (ששולטת כידוע בכנסת):
״לכנסת מגיע מעמד שהיא יכולה לחוקק מה שהיא רוצה ולא צריכה להיות עליה ביקורת״
ובמילותיו של השופט והיועמ״ש לשעבר יהודה ויינשטין:
״זו לא רפורמה. זה פוגרום״
מקור: חדשות 13
הסברי “רפורמת לוין״ כוללים קביעות שמאפיינים דיקטטוריים יחזקו את הדמוקרטיה, ולצדם סילופים המוצגים כעובדות.
מומחים למשפט בדקו ומצאו כי אין מדינה דמוקרטית בה יש את כל המאפיינים שבתוכנית של לוין – כמו שראינו למעלה. הנה הדברים גם על פי ניתוח הפרשן המשפטי של ערוץ 13, ברוך קרא:
כדי להכשיר את פסקת ההתגברות, לוין ורוטמן מהדהדים שני שקרים: אהרן ברק יצר את המהפכה החוקתית ושחברי הכנסת ב-92′ לא ידעו שהם מעניקים לביהמ”ש סמכות לפסול חוקים. הפרוטוקולים מוכיחים שהיה דיון ער בעניין בוועדת חוקה וגם במליאת הכנסת בדיוק נושא זה.
להלן ההוכחות בכתבה של ברוך קרא באתר ‘וואלה’:
יש שני שקרים מפורסמים, הקשורים זה בזה, שרוטמן ושר המשפטים יריב לוין מהדהדים תוך כדי זריעת ההרס והחורבן בדמוקרטיה הישראלית:
השקר הראשון מספר כי “המהפכה החוקתית” היא פרי יצירתו של נשיא בית המשפט העליון בדימוס, אהרן ברק, ולפיכך תוכניתם תהווה מהפכת נגד ותחזיר עטרה ליושנה.
השקר השני הוא שחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, שהיווה את הבסיס לאותה מהפכה, נחקק במחטף, ומבלי שחברי הכנסת הבינו שהחוק הזה מעניק סמכות לבית המשפט העליון לבטל בעתיד חוקים של הכנסת.
הפרוטוקולים של הכנסת מוכיחים שהיה דיון ער בעניין בוועדת חוקה וגם במליאת הכנסת בדיוק נושא זה.
להלן ההוכחות בכתבה המלאה של ברוך קרא ב’וואלה’ – לקריאת הכתבה לחץ כאן.
בעקבות פרסום המאמר ודברי ביקורת שהועלו כנגדו, כתב ברוך קרא את הדברים הבאים בחשבון הטוויטר שלו:
כל כך הרבה שטויות נכתבו כאן בעקבות המאמר שלי מיום חמישי שמוכיח את השקר הגדול לפיו הח״כים ב-92׳ לא ידעו שהם מעניקים לבית המשפט העליון סמכות לבטל חוקים. אסתפק כרגע בנאומו של דן מרידור מיד אחר חקיקת החוק, שלוש שנים לפני פסק דין בנק המזרחי של שמגר וברק.
אומר מרידור: ״כך קיבלה הכנסת את חוק יסוד: כבוד האדם וחרותו ואת חוק יסוד: חופש העיסוק… זוהי מהפכה קונסטיטוציונית של ממש… מעתה תהיינה זכויות אלה מוגנות אף נגד חקיקה שרירותית של הכנסת עצמה… זו הפעם הכנסת, בסמכותה כממשיכת האסיפה המכוננת, המחוקקת חוקי יסוד, הגבילה את כוחה של הכנסת כמחוקקת ראשית ואסרה עליה לפגוע בזכויות המוגנות״. הדברים נאמרו בטקס השבעת שופטים במשכן נשיאי ישראל.
מי משתמש בביטוי ״מהפכה״? שר המשפטים של הליכוד, דן מרידור.
אם הח״כים היו חושבים שעבדו עליהם, האם לא יכלו להפוך במהרה את הקערה על פיה ולהחזיר המצב לקדמותו? ברור שלא עשו זאת כי כפי שכתבתי כבר, כל ניסוח חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו מתכתב עם האפשרות לפסול חוקים ובראש ובראשונה – סעיף שמירת דינים (אשר משמעותו שלא ניתן לפסול כל חוק שהיה קיים לפני שחוקקו את כבוד האדם וחירותו). הח״כים אמרו במפורש: לבטל אחורה אי אפשר, קדימה אפשר. הדברים ברורים, אבל מהדהדי השקרים לא נחים. זה בסדר, גם אנחנו לא.
חיזוק לדברים אלו ניתן למצוא גם בדבריו של ח”כ דן מרידור, בדיון על הצעת חוק-יסוד: חופש העיסוק (קריאה שנייה וקריאה שלישית) שנערך בתאריך 9/3/1994
“אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מתוך שלא לשמה בא לשמה. אני רוצה לפתוח בדברי ברכה לסיעת ש”ס ולראש הממשלה. אני חושב שלא מתוך כוונה, אבל לפי התוצאה, היום אנחנו עושים צעד חשוב מאוד במהפך הקונסטיטוציוני שישראל החלה לעבור לפני שנתיים.
בגלל התעקשותה של סיעת ש”ס והסכמתו של ראש הממשלה, הפעם מסמיכה הכנסת, לא ברוב קטן, אלא ברוב גדול של כמעט שני-שלישים מחבריה, את בית-המשפט העליון לפסול חוקים של הכנסת. לולא יוזמתה של סיעת ש”ס ולולא הסכמתו של ראש הממשלה – שניהם ידועים בהערכתם את מסורת המשפט הישראלי ואת חשיבותו של בית-המשפט – לולא מעשיהם אלה היינו ממשיכים לשמוע טענות, שהיתה תאונה בשנת 1992, שבחשאי העבירו חוקים שמקפחים את זכות הכנסת.
אני רוצה לברך את היוזמים, את סיעת ש”ס ואת ראש הממשלה, שהפעם ברוב גדול הכנסת מגבילה את עצמה ומעבירה לבית-המשפט העליון את הסמכות לפסול את חוקיה כאשר הם נוגדים עקרונות יסוד של השיטה שלנו, והפעם מדובר בעיקר בחופש העיסוק.
מקור: פרוטוקול הדיון באתר הכנסת.
אהרון ברק במילותיו הוא על השקר הזה, בראיון לדנה וייס מערוץ 12:
כרגיל מכונת השקרים עובדת בהצלחה.
— avichai bulkowstein (@avik54) January 8, 2023
"המהפכה" התחוקתית של ברק לא היתה ולא נבראה.זאת הכנסת אשר חוקקה את חוק יסוד כבוד האדם וחרותו.
הכנסת ולא ברק.החוק עבר ברוב של 32 ובהמשך(ואת זה לא מספרים המקטרגים) תמכו בו 67!ח"כים כולל מהאופוזיציה והמפד"ל.שקר שחוזרים עליו שוב ושוב מתקבע כאמת. pic.twitter.com/Q124LH3uuh
פגישה עם רוני קובן עונה 7 | פרק 13 – דן מרידור
דן מרידור מספר לרוני קובן איך הוא עצמו הוביל את המהפיכה המשפטית מטעם הליכוד
סדרה ב-5 פרקים מאת משה רדמן
בואו נדבר על השקר הגדול ביותר של מובילי המהפכה המשטרית רוטמן ולוין ואביעד בקשי ורפי ביטון וגדי טאוב ושאר אלו שמנסים לשנות כאן את שיטת המשטר בתירוצים של עאלק, רפורמה משפטית או כל מיני מילים מכובסות אחרות.
הם טוענים שוב ושוב שכל הרעיון הזה שבית המשפט יכול לבקר את פעילות הכנסת, מה שנקרא ביקורת שיפוטית ולפסול חוקים שלא עולים בקנה אחד עם חוקי יסוד, הוא רעיון הזוי. מהלך שנעשה באישון לילה, בגניבה. מהלך שנעשה בוקר אחד בשנת 95 ביוזמתו של אהרון ברק, שהיה נשיא בית המשפט העליון. ככה הם מציגים את זה, ושהכנסת לא הייתה מודעת לזה, לא הייתה מוכנה לזה, לא התכוונה לזה ואחר כך הם בונים על זה עוד קומות של טיעונים. אבל זה טיעון ליבה, והוא טיעון שיקרי.
האם באמת בוקר אחד התעורר הנשיא בדימוס אהרון ברק והחליט במסגרת פסק דין בנק המזרחי, שהוא פסק דין מאוד מפורסם שניתן ב-1995, שלבית המשפט יש יכולת לפסול חוקים, ושחוקי היסוד שחוקקו ב-92 – “חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו” ו”חוק יסוד: חופש העיסוק”, הם, הלכה למעשה, מעין חוקה שהכנסת צריכה לחוקק בהתאם לה, משמע – כשמחוקקים חוק צריכים לבחון אותו אל מול שני החוקים האלה.
סדרה של חמישה סרטונים קצרים שבסופם תבינו את כל האירוע הזה שנקרא המהפכה החוקתית ותראו בבירור ובצורה שלא משתמעת לשתי פנים, ששום רוטמן לא יוכל לערבב אתכם, שממש לא הייתה כאן קפריזה של אהרון ברק, אלא רצון הכנסת ובמיוחד רצון הימין שהתממש בחוקים האלה.
צפו בפרקי הסדרה (סה”כ כ-50 דקות):
מקור: משה רדמן, יוטיוב
מקור: משה רדמן, יוטיוב
מקור: משה רדמן, יוטיוב
מקור: משה רדמן, יוטיוב
מקור: משה רדמן, יוטיוב
ולא ע”י השופט אהרון ברק, כפי שטוענים רוטמן ולוין
מי דחף לחוקה מהרגע הראשון? בגין. ימין! הוא כתב כבר ב-1950 את הדבר הבא: “אנחנו רוצים בחוק אשר יעמוד מעל הממשלה, ואפילו מעל הרשות המחוקקת. זהו דבר החוקה ומשום כך נילחם למען חקיקת חוקת יסוד למדינת ישראל”. ב-1956 הוא עמד על דוכן הנואמים בכנסת ודחף את הקואליציה לקדם חוקה. בין היתר הוא אמר שם: “ריכוז כל הסמכויות – התחיקתית (משמע חקיקת חוקים), המבצעת, והמשפטית, באותן הידיים, בין אם הן ידיו של איש אחד, בין שהן ידיים של מעטים ובין שהן ידיים של רבים, בין שהוא בא בירושה ובין כתוצאה של מינוי עצמי ובין בעקבות בחירות – בכל המקרים, בכל המקרים האלה, ריכוז כזה, אפשר לציינו, בצדק, עצם ההגדרה של עריצות.”
במילים אחרות, בגין רצה חוקי יסוד. הוא רצה הגנה על זכויות אדם.
זה אותו בגין שכתב ב-1951 גם כך: “עליונות המשפט תתבטא בכך שלחבר שופטים בלתי תלויים תוענק לא רק הסמכות לקבוע במקרה של תלונה את חוקיותה או צדקתה של פעולה מטעם מוסדות השלטון, אלא גם הסמכות לחרוץ משפט במקרה של קובלנה האם החוקים המתקבלים על ידי בית הנבחרים מתאימים לחוקי היסוד או סותרים את זכויות האדם שנקבעו בו.”
כבר בדיון הראשון של ועדת החוקה בהצעת החוק של ח”כ אמנון רובינשטיין על חוק כבוד האדם וחירותו, ב-1.7.91 עלתה סוגיה של הביקורת השיפוטית ודיברו ספציפית על היכולת של בית המשפט לפסול חוקים. אוריאל לין, שהיה יו”ר ועדת החוקה, איש ליכוד, בתשובה לשאלה על פסילת חוקים, אמר: “כל בית משפט יוכל לקבוע שהוראת חוק לא תקפה משום שהיא פוגעת בזכויות היסוד שנקבעו בחוק זה (חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו). זה המצב המשפטי לפי ההצעה שלפנינו”. ניתן לקרוא את דבריו בפרוטוקולים.
הם גם המשיכו לדון בנושא הביקורת השיפוטית. מי שקורא את הפרוטוקולים. לא מאמין איך רוטמן ולוין מרשים לעצמם להוציא שקרים מהפה שכאילו אף אחד לא ידע. חבר הכנסת יצחק לוי מהמפד”ל העיר על הנושא של פסילת חוקים על ידי בית המשפט ואמר: “אם חוק נישואין וגירושין יעמוד מול החוק הזה (מול חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו), אפשר יהיה לטעון שהוא לא הולם מדינה דמוקרטית. העניין הזה יעלה להרכב של תשעה שופטים, וזה יקעקע דברים שאנחנו רואים בהם יסודות של מדינה יהודית, אף כי הינה מדינת חוק חילונית”. הוא בעצם הביא את הרעיון של ההיגד “מדינה יהודית ודמוקרטית” ולא רק “דמוקרטית” כמו שהיה בהצעות המקוריות. בדיון אחרי זה כבר הגיעו איתו להסכמות, כי הכל היה בשיח והכל היה בהסכמות, וכולם ידעו, אז הכניסו את המושג “יהודית ודמוקרטית” ולא רק דמוקרטית כמו שתיכננו במקור. גם סעיף שמירת דינים, שזה בעצם אומר שכל חוק שהיה קיים לפני שחוקקו את כבוד האדם וחירותו, החוק לא יהיה תקף עליו, גם הסעיף הזה נידון ארוכות. למה דיברו עליו? כי פחדו: “יפסלו חוקים אחורה”. אז אמרו “אוקי, כל החוקים אחורה, לא יגעו בהם.”
אחרי הוועדה זה עבר לכנסת וגם בכנסת היה דיון ב-10.12.1991. מיקי איתן מהליכוד אמר שם בכנסת, בזמן הדיון בקריאה הראשונה: “סעיף 7,…” (הוא התייחס לחוק כבוד האדם וחירותו, לסעיף 7) “…אומר שמהיום והלאה כל חוק שהכנסת תחוקק, ניתן יהיה לפסול אותו בנימוק שהחוק הזה פוגע בחוק יסוד ומי שיטען את זה, יילך לבית המשפט הגבוה לצדק או לבית משפט שתפקידו יהיה לפסול את החוקים שאנחנו מחוקקים”. הוא אומר את זה שחור על גבי לבן, כפי שרשום בפרוטוקולים. כולם הבינו טוב טוב גם בוועדה וגם בקריאה הראשונה ואחר כך גם בשנייה ובשלישית (תיכף נראה), שמעבירים כאן חקיקה שתאפשר פסילת חוקים, ושמדובר הלכה למעשה בחוקה.
מה שראינו עד עכשיו זה שמדינת ישראל רצתה חוקה מאז יום הקמתה, ושמי שדחף לחוקה, ובפרט לנושא של חוקי יסוד שקשורים לזכויות אדם זה הליכוד וחירות והמפלגה הליברלית וכל אנשי הימין לדורותיהם, כמעט, ולאחר מכן המשיכו את דרכם דן מרידור ואחרים.
בדיון נוסף שנערך במליאה סביב חוק כבוד האדם וחירותו ב-24.12.91, חבר הכנסת אליקים העצני ממפלגת התחיה, שהיתה מפלגת ימין מלא, מלא, מלא, (סוג של ציונות דתית, או עוצמה יהודית של היום) אמר: “מכפיפים מעכשיו ואילך, בתחומים המרכזיים האלה, כל חקיקה של הכנסת לבג”צ, על פי לשון החוק הזה. זה לא היה עד עכשיו. אנחנו בעצם מתחילים מהלך של חוקה כתובה. חוקה כתובה זה לא דבר פשוט וצריך לדעת מה אנחנו עושים פה. זה מהלך ראשון לקראת חוקה כתובה”. ח”כ אמנון רובינשטיין (שיזם את החוק) בהמשך הדיון אמר שההצעה היא תחילתו של תהליך חיבור חוקה למדינה בפרק החשוב ביותר שלה, כי זה זכויות האדם.
ב-3.3.1992 עבר חוק יסוד חופש העיסוק בקריאה שנייה ושלישית. יום אחרי שהוא עבר, ח”כ אמנון רובינשטיין אמר בראיון לעיתון הארץ את הדבר הבא: “בפעם הראשונה חוקקה הכנסת חוק יסוד המגן על זכויות האדם. זכות האדם לעיסוק ולפרנסה” (הוא מתייחס לחוק חופש העיסוק) “בפעם הראשונה מעמידה הכנסת זכויות אדם מעל לחקיקה הרגילה ומאפשרת לבתי המשפט לבדוק את חוקיותו של חוק לאורו של חוק היסוד”.
גם זאב סגל, הפרשן המשפטי הבכיר של ‘ידיעות אחרונות’, העיתון הנפוץ במדינה, כתב יומיים אחרי חקיקת חוק יסוד חופש העיסוק טור בידיעות אחרונות. הכותרת הייתה “מהפך חוקתי”. לא ביטוי שברק המציא, זאב סגל כתב את זה. ובתוכו הוא כתב “נפתח לבתי המשפט פתח לקבוע כי חקיקה מקבילה מסוימת בטלה. זהו פתח נדיר משום האפשרות של בית המשפט לבטל חקיקה של הכנסת” . ככה שגם מי שמשקר וטוען שהוא איכשהו לא הבין בוועדות ובשיחות ובדיונים ואצל השר ובמליאה, הייתה ההצבעה ב 3.3 על חוק יסוד חופש העיסוק, וגם רובינשטיין וגם הפרשנים וכולם כתבו שזו המשמעות.
ואז הגיע חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, שעבר גם הוא בכנסת ב-17 למרץ, ברוב של 32 בעד מול 21 נגד. על פניו, זה באמת מספר קטן יחסית של ח”כים לחוק כל כך משמעותי. וזו גם אחת מטענות הסרק של לוין ורוטמן וחבריהם – שמדובר בסוג של מחטף. אבל כמו תמיד, כשעושים פייק ניוז לוקחים חתיכות של מידע. אלא כמו שראינו לאורך כל הדרך, לא מחטף ולא נעליים! הנושא של הביקורת השיפוטית והיכולת של בתי המשפט לפסול חוקים היה ברור. הוא הלך עשורים אחורה. דיברו עליו בוועדות, דיברו עליו במשאים ומתנים הפוליטיים, דיברו עליו במליאת הכנסת, דיברו עליו בעיתונים. העובדה שהיתה נוכחות דלילה יחסית בהצבעה קשורה בכלל לעניינים פרוצדורליים של פוליטיקה, כיוון שחברי כנסת היו עסוקים בתקופת בחירות. אם מסתכלים על המהות, על מי הם 32 חברי הכנסת שהצביעו בעד, רואים שמדובר בחברי כנסת שמייצגים כמעט את כל הסיעות בכנסת, או חלק גדול מהכנסת – כל חברי הכנסת של מפלגת העבודה שהיו בכנסת הצביעו בעד. כל חברי הכנסת של מרצ. כל חברי הכנסת של חדש… זה לבד, סיעות של 51 חברים. אם נוסיף, גם את 11 ח”כים מטעם הליכוד שהצביעו בעד מתוך ה-13 שהיו בהצבעה, אז כנראה שגם מרבית חברי הכנסת של הליכוד (38 מנדטים) היו מצביעים בעד, חוץ מהשניים האלה, והיה ח”כ מהמפד”ל שהצביע בעד. אם אנחנו מניחים ששאר החברים באותן מפלגות היו מצביעים באותו אופן, שזו הנחה מאוד הגיונית, אנחנו רואים שהייתה להצעת החוק הזו תמיכה רחבה במועד שחוקקו אותה, של לפחות 85 חברי כנסת מתוך 120. הייתה הסכמה רחבה מאוד, מאוד, מאוד, הרבה יותר רחבה ממה שרוטמן ולוין מנסים לעשות היום, עם ההפיכה המשטרית שלהם.
בדיון במליאת הכנסת, בחילופי דברים בין ח”כ אוריאל לין לבין ח”כ מיקי איתן (שהתנגד לחוק), אוריאל לין משיב לו “אין צורך לפסול חוקים” לא כי אי אפשר – “אין צורך לפסול חוקים. לא פוסלים חוק, כי החוק צריך להעשות לתכלית ראויה ולא סתם חוק שרירותי”. הוא לא אומר לו אסור פה לפסול חוקים. הוא רק אומר אין צורך שנגיע לפסילת חוקים, כי אנחנו, הכנסת, צריכים לחוקק חוקים ראויים. הוא גם פרט אחר כך שזה זכויות פרט, ואין סיבה לפגוע בהן וכן הלאה. העובדה גם שמיקי איתן ממשיך להתנגח איתם כי מיקי איתן באמת היה נגד, הוא הבין מה קורה, כמו הרבה אחרים, והוא התנגד ערכית. הוא מבין לגמרי שזה כולל ביקורת שיפוטית והוא לא מתרצה. בקיצור, כמו שהרבה פעמים עושים בדמגוגיה, לקחו רבע משפט שאולי לא היה משפט חכם, דרך אגב, ויכלו לנסח אותו יותר טוב, ובנו עליו מגדלים שכאילו שיקרו במליאת הכנסת ואף אחד לא ידע וכן הלאה. כולם ידעו שזה מאפשר לבית המשפט לפסול חוקים. כולם ידעו שזה חלק מהמשימה של הכנסת. לבנות חוקה, פרקים, פרקים, ולכן דיברו על שמירת דינים, ולכן הורידו את המילה שוויון ולכן שאלו שאלות במליאה ובוועדה ולכן כתבו בעיתונים וכן הלאה. והיתה לזה הסכמה מקיר לקיר בכנסת.
בהמשך של אותה ישיבה, דן מרידור, שר המשפטים מטעם הליכוד, עולה לנאום ומיקי איתן צועק לו: “אתה מכפיף את הכנסת לבית המשפט לבית המשפט העליון, זו לא דמוקרטיה” (זה מה שמיקי איתן חשב). אבל דן מרידור ענה לו: “רק מי שבעיניו דמוקרטיה היא שלטון הרוב ותו לא, חושב שזו לא דמוקרטיה. מי שמבין שדמוקרטיה, לפני בחירות ולפני שלטון הרוב, היא דאגה לאותן זכויות שגם הרוב לא יכול ליטול מהיחיד, ושהיא צריכה לאזן את הכוח של הרוב על ידי משטר של איזונים ובלמים, רק הוא מבין שאנחנו עוסקים היום בחוק שמבסס ומאשש את הדמוקרטיה בישראל ומאשש את האיזון בין הרשויות.” אומר את זה דן מרידור על במת הכנסת.
טענה נוספת אומרת שאהרון ברק קם בוקר אחד בשנת 1995 בפסק דין בנק המזרחי והחליט שהוא עושה מהפכה חוקתית. הטענה הזו היא טענה שקרית. אני רוצה לתת לכם עוד דוגמאות גם מה קרה בין 1992 לבין 1995.
שבועיים אחרי העברת חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, פרופסור קלוד קליין פרסם מאמר שכותרתו: “המהפכה החוקתית השקטה”. אז למה מנכסים את זה לברק ומפילים את זה עליו? אם זה לא מספיק, אז ב-27.4.92, חודש וקצת אחרי העברת החוקים, דן מרידור, שר המשפטים של הליכוד, אומר בנאום בטקס השבעת שופטים אצל נשיא המדינה: “עתה נשא פירות המאבק שנוהל בשנים האחרונות” (הוא מתייחס למאבק של הליכוד ושל הימין) “לחקיקת זכויות היסוד של האדם בחוקי היסוד של המדינה. כך קיבלה הכנסת את חוק יסוד כבוד האדם וחירותו ואת חוק יסוד חופש העיסוק…זוהי מהפכה חוקתית של ממש. מעתה תהיינה זכויות אלה מוגנות אף נגד חקיקה שרירותית של הכנסת עצמה” (זאת אומרת תהיה ביקורת על הכנסת).
באוקטובר 1992 (עדיין אנחנו הרבה לפני 95′, השנה בה פסק אהרון ברק את פס”ד בנק המזרחי) גם אוריאל לין וגם פרופסור קלוד קליין פרסמו שניהם מאמרים במגזין משפטי ושניהם הסבירו שזה שאין בחוק כבוד האדם וחירותו סעיף שמציין את היכולת לבטל באמצעותו (באמצעות סעיף ספציפי) לא פוסל את העובדה שהוא מאפשר לבתי המשפט לתת ביקורת שיפוטית להעביר ביקורת שיפוטית ולפסול חוקים לאורו,
ושהוא עליון על חוקים רגילים.
שנה וקצת אחרי חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, עדיין לפני שנת 95′ במה שנקרא בפסק דין בנק המזרחי “המהפכה החוקתית”, נערכה הוועידה ה-93 הארצית של הליכוד ב-18 במאי, ובה הועברה ההחלטה של וועידת הליכוד שאמרה: “הליכוד יעשה להשלמת החוקה למדינת ישראל.” זאת אומרת לא אהרון ברק המציא שאנחנו עושים חוקה. “החוקה תבטיח את אופיה של מדינת ישראל כמדינתו של העם היהודי, מדינה חופשית ודמוקרטית, המקיימת שוויון לכל אזרחיה ולכל תושביה, ללא משוא פנים וללא אפליה. בימי ממשלת הליכוד החלה המהפכה החוקתית בישראל ונחקקו חוק יסוד כבוד האדם וחירותו וחוק יסוד חופש העיסוק. זכויות היסוד של האדם מוגנות עתה לא רק נגד עריצות השלטון, אלא גם נגד פגיעה לא הוגנת על ידי המחוקק.”
נניח שאני זורם עם החרטא שלא ידעו ולא הבינו ולא ראו בוועדות ולא ראו במליאה ולא קראו בעיתונים ולא קראו במגזינים ולא שמעו את הנאומים ולא השתתפו בדיונים. ב-1994, בכנסת ה-13 חוקקו מחדש את חוק יסוד חופש העיסוק בגלל עניינים שהיו עם בשר לא כשר, והוכנס תיקון גם בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. אם מישהו היה מפחד מביקורת שיפוטית ולא היה רוצה את זה, וזה לא היה רצון הכנסת, אז היתה לו הזדמנות, שנתיים אחרי הפעם הראשונה שחוקקו שני החוקים האלה ב-92′, לבטל אותם או לשנות אותם, אבל הכנסת בחרה לחוקק את חוק חופש העיסוק מחדש ולעדכן את כבוד האדם וחירותו בלי בעיה בכלל. עוד עדות לזה שכולם ידעו והכול היה בתמיכה מלאה של רוב גדול בכנסת. ב-9.3.94. בדיון על התיקון הזה אמר דדי צוקר בכנסת, שהוא היה אז היושב ראש של ועדת חוקה: “עכשיו, באופן מפורש מוסמך בית המשפט העליון בפועל, גם אם לא בכתוב, לבטל חוקים שאינם עולים בקנה אחד או שאינם הולמים את חוק יסוד חופש העיסוק”. אמר את זה ואנשים הצביעו בעד. חבר הכנסת דן מרידור (שכבר לא היה שר המשפטים) שיבח את ראש הממשלה ואת חברי סיעת ש”ס באותו דיון, וציין “לא חשוב מה הם אומרים על המערכת המשפטית, חשוב שהם נתנו לה היום סמכות לבטל חוקי הכנסת”.
בקיצור, מה אנחנו רואים כאן? לאורך כל הדרך משנת 48′ עד שנת 92′ ואחרי זה גם ב-93′ וב-94′ רואים את זה עוד פעם, מדינת ישראל חותרת לחוקה והיה ברור שהחוקה הזאת תבוא פרקים פרקים ואחר כך חתיכות חתיכות, כי הבינו שפרקים פרקים זה קשה. היה ברור שהיא תהיה ברוח מגילת העצמאות. לאורך כל הדרך היה ברור שהיא תבוא בצורה שבה חוקי יסוד יהוו סוג של חוקה מפורקת, בפרט אלו שהם ברוח מגילת העצמאות (לא החוקים הפרוצדורליים), והיה ברור שהכנסת תידרש לחוקק חוקים שמתאימים לאותם חוקי יסוד, ואם בלית ברירה היא פגעה בהם, זאת אומרת, אם הכנסת חוקקה חוק שלא עומד בקנה אחד עם חוקי היסוד האלה, אז בית המשפט יוכל להעביר עליה ביקורת שיפוטית. ובית המשפט יוכל לפסול.
אם תסתכלו על ההיסטוריה, העובדה שאין נוכחות מלאה בכנסת בחוקי היסוד רק מעידה על כך שיש לגביהם קונצנזוס והסכמה רחבה ולא שיש לגביהם קונפליקט ובעיה והם על חודו של קול, כי אז דווקא מביאים את כולם ודואגים שאף אחד לא יחסר, והמסקנה בקיצור היא ברורה – בתקופה הזו של הכנסות ה-12 וה-13 היה רוב גדול מאוד של חברי כנסת שהיה בעד המהלך הזה היה בעד המהפכה המשפטית, המהפכה החוקתית. מי שכינה אותה ‘מהפכה חוקתית’ אלו דן מרידור וזאב סגל וקלוד קליין ואמנון רובינשטיין ואחר כך בתשעים וחמש, גם אהרון ברק שארז את הכל לתיזה שלמה, אבל הכל היה שם. כל מי שהיה מעורב ברזי הדברים בתקופה הזו וחי היום גם אומר את זה. גם אוריאל לין אומר את זה וגם אמנון רובינשטיין אומר את זה, וגם דן מרידור אומר את זה, וגם אחרים. היחיד שלא אומר את זה, חיים רמון והוא לא היה בפרטים בכלל בתקופה הזו, ובגלל זה לא רואים אותו בפרוטוקולים ולא רואים אותו באף מקום. אוריאל לין אפילו כתב בספר שלו: “הטענה השטחית המועלית מדי פעם, כאילו חברי הכנסת לא היו מודעים למשמעות החוקתית של שני חוקי היסוד המהפכניים, יש בה לא רק משום עלבון לכנסת, אלא התעלמות מהעובדות ומן האמת. ידענו גם ידענו שאנו משנים את חוקי המשחק. לא היה דיון אחד שבו לא הובהר שאנחנו מעניקים לבתי המשפט את סמכות הביקורת השיפוטית על מנת להגן על זכויות היסוד של הפרט, ובמילים פשוטות מעניקים לבית המשפט את ההרשאה לבטל חוקים שיפגעו בזכויות אלה.”
מי שהיה הרוח החיה של הדבר הזה לאורך כל השנים, בכל השנים מקום המדינה, היו מנחם בגין וחיים כהן, ובנימין הלוי וקלינגהופר ודן מרידור וארידור ואוריאל לין – תמיד, תמיד, תמיד אנשי ימין. זאב ז’בוטינסקי, האב הרוחני של הימין הליבראלי כתב עוד ב-1938: “דעה מוטעית היא שממשלה נשענת על רוב היא ממשלה דמוקרטית.” כך הוא כתב. “דמוקרטיה פירושה חופש. גם שלטון הנתמך על ידי רוב יכול לשלול את החופש במדינה היהודית. יהיה צורך להגיע לצורת משטר אשר “בו המיעוט לא יהיה חסר הגנה.” בגין אפילו הגדיל לעשות והכניס לחוקה של תנועת חירות, התנועה שהיא מולידתו של הליכוד, סעיף – סעיף 3 בחוקת חירות, שקובע שהשקפת העולם של תנועת החירות מבוססת על חירות היחיד. זה היה בשיא האג’נדה שלהם על חירות היחיד, צדק חברתי ועליונות המשפט.
הטענה הכי חשובה, טענת הליבה שעל בסיסה רוטמן ולוין ובקשי וכל יוזמי הרפורמה, כולם מבססים את הרצון שלהם על הרצון “להחזיר עטרה ליושנה” ולתקן דברים – הם קובעים שבית המשפט זלג ואנחנו מחזירים אותו לגודל שלו הטבעי וכן הלאה וכן הלאה וכן הלאה. הטענה הזו היא שקרית מהיסוד, מהיסוד. תעצרו רגע, ותבינו את זה. זה שקר, זה קשקוש במיץ עגבניות. מוכרים לכם פה לוקשים.
אם טענת הליבה של תומכי הרפורמה הזאת היא שקר אחד גדול, זה לא חשוד? זה לא מעלה לכם סימני שאלה? זה לא מעלה נורות אזהרה?
מה הם מנסים לעשות? לא דברים טובים. החבר’ה האלה לא רוצים לתקן. הם זוממים דברים אחרים לגמרי שיעזרו לשלטון נתניהו להמשך לנצח, למשיחיסטים, לדרדר את המדינה, לעשות סיפוחים ולפגוע בערבים, ולבודד את ישראל בעולם ולמושחתים להשחית את המדינה ולחרדים לא להתגייס רק דברים שלא יעזרו לכם ולי. לא רפורמה לתיקון מערכת המשפט ולא נעליים.
תתעוררו כבר, הנה כל האמת בפנים.
תתעוררו!
עמית סגל הוציא עוד סרטון. הפעם, הוא מסביר עם הטוש והלוח והמראה המלומד שלו והחולצה המכופתרת את הנושא של פסילת חוקי יסוד על ידי בית המשפט. לכאורה, סרטון לימודי, אבל מלא אג’נדות נסתרות, מלא מניפולציות ומלא ערבוב בין נתונים לבין דעות, בלי לשקף את זה בצורה הוגנת לצופים.
בואו נתחיל לפרק את הסרטון הזה חתיכה חתיכה, ונראה מה אמת – ומה חרטא.
צפו:
מקור: משה רדמן, יוטיוב
פורסם בתאריך: 15/02/2023
השינויים במערכת המשפט שמקדמת הקואליציה מעוררים דיון רחב. החל מפסקת ההתגברות ועד מינויי שופטים – יש בה עקרונות שונים שקיימים גם במדינות שונות. אבל ממה היא באמת מורכבת – והאם העקרונות המיובאים מתאימים גם לישראל?
הרפורמה המשפטית ששר המשפטים יריב לוין ויו”ר ועדת חוקה שמחה רוטמן מבקשים להעביר בימים אלו, היא לדבריהם, לשם “חיזוק הדמוקרטיה, שיקום המשילות, השבת האמון במערכת המשפט והשבת האיזון בין שלוש רשויות השלטון”. בנאומו בכנסת, העלה לוין כמה נקודות עיקריות מהשלב הראשון של הרפורמה. בואו נציץ בהן
כיום, הרכב הוועדה לבחירת שופטים מונה שני חברי ממשלה, בהם שר המשפטים, שלושה שופטים ובהם נשיאת בית המשפט העליון, שני חברי כנסת מהקואליציה ומהאופוזיציה וכן שני נציגי לשכת עורכי הדין.
לפי הצעת החוק של שמחה רוטמן, שצפויה לעלות לקריאה ראשונה, הוועדה למינוי שופטים תכלול שלושה שרים, יו”ר ועדת חוקה, ח”כ מהקואליציה וח”כ והאופוזיציה, נשיאת בית המשפט העליון ושני שופטים בדימוס, ללא מגבלת ערכאות (כלומר, יכול להיות שופט מכל בית משפט)
כשחוק סותר חוק יסוד, הוא עלול לפגוע בזכויות אדם, וכשזה קורה, זה אפשרי בתנאי שהפגיעה היא לתכלית ראויה ומידתית. בנוגע לשאלה אם תכליתו ראויה והפגיעה מידתית – בתי המשפט קיבלו את הסמכות לקבוע בנושא בשנת 1992 מהכנסת כשהתקבלו חוק יסוד כבוד האדם וחירותו וחוק יסוד חופש העיסוק.
היוזמה אומרת שהכנסת תהיה המכריעה האחרונה בשאלה אם הסתירה לחוק היסוד שפוגעת בזכויות אדם – היא לתכלית ראויה ומידתית. אם הכנסת תחשוב שבית המשפט העליון שגה במסקנותיו היא תוכל להתגבר על כך באמצעות רוב מסוים.
חוקי יסוד נכתבו כפרקים בחוקה הישראלית ועד לשנים האחרונות, היה ניסיון לנקוט בזהירות בשינויים או ביטולם. על פי הרפורמה, בית המשפט לא יהיה מוסמך להתערב בחוקי יסוד, ולא תהיה עליהם ביקורת שיפוטית שאמורה לאזן את הממשלה
במצב הקיים, פסקת ההתגברות מאפשרת לכנסת לפגוע רק בזכות לחופש העיסוק ברוב של 61 חברי כנסת.
פסקת ההתגברות על פי הרפורמה, תאפשר פגיעה בזכויות אדם שמעוגנות בכל חוקי היסוד. פסקה כזו תיתן עוד כוח לרוב בכנסת על חשבון בית המשפט העליון. הרפורמה מציעה שהכנסת תוכל להתגבר על פסילת בג”ץ בעזרת רוב רגיל של 61 חברים בלבד.
קיימים כמה סוגי חוקים: חוקי יסוד, חוקים רגילים והחלטות הרשות המבצעת.
בג”ץ נמנע עד היום מהתערבות בחוקי יסוד והאפשרות הזו נשמרה למקרים חריגים ביותר, כשיש שימוש לרעה בכוח הכנסת.
לפי הצעת ח”כ רוטמן, בג”ץ לא יוכל לפסול חוקים, אלא פה אחד, כלומר 15 שופטים.
המשמעות תהיה מניעה משופטים לפסול החלטות של הממשלה ושל הרשויות גם אם הן לא סבירות באופן קיצוני. כך, לטענת לוין, תוחזר יכולתה של הממשלה לקבל החלטות באופן עצמאי.
עילת הסבירות בעצם נותנת כוח לבית המשפט לפקפק בשיקול הדעת של מקבלי ההחלטות. מנגד, עולה הטענה שהדבר יסגור לאזרחים את הפתח האחרון להתמודד עם החלטות גופי שלטון שהתקבלו ב”שרירות לב” או בצורה פוגענית ללא הצדקה.
לדברי יריב לוין, שר המשפטים, כיום הממשלה ומשרדי הממשלה כפופים להחלטות של יועציה המשפטיים. הרפורמה תיתן להם את המקום רק לייעץ, ולא להחליט עבור הממשלה.
זהו אחד הסעיפים מעוררי המחלוקת ביותר ברפורמה, בשל החשש ששומרי הסף יהפכו למינויים פוליטיים שידאגו לאינטרסים של הגורם הממנה ולא לאלו של הציבור והמדינה.
מקור: ריסטאטרט ישראל (קישור)
המציאות החדשה בפולין ובהונגריה בעקבות השינוי בחוקים
חדשות הערב 19.02.23
בפרק הראשון – פולין. צפו בכתבה ותבינו מה עלול לקרות כאן אם הההפיכה המשפטית והחוקתית של ביבי נתניהו, יריב לוין, שמחה רוטמן ואריה דרעי ייצא אל הפועל.
כבר לא יושבים בשקט: השופטים שיצאו למלחמה בפולין במסר חריף לישראל. ב-2015 זכתה בבחירות במדינה מפלגת החוק והצדק, ואז החלה רפורמה להכפפת מערכת המשפט למפלגה השלטת. הרכב בית המשפט העליון שונה לחלוטין, שופטים הוכפשו בתקשורת ואחרים פוטרו. ואלו שנותרו עצמאיים מתלוננים שהפכו לאויבי המדינה.
כתב כאן חדשות שוחחו עם שלושה שופטים מאוימים ונרדפים – שני שופטים ושופטת אחת, אחד מהם מושעה – רק בגלל עצמאותם (כל אחד בנפרד). הם מסבירים מה קורה כשהממשלה מחליטה להכריז עליך “אויב העם”.
דב גיל-הר בכתבה ראשונה בסדרה “דמוקרטיה – סוף”, מתוך חדשות הערב 19.02.23
מקור: כאן 11, יוטיוב
בפרק השני ממשיכים בפולין. המלחמה על התקשורת החופשית. האובססיה לפרק את התקשורת החופשית והשידור הציבורי בפולין החלה ב-2015 מיד עם עליית מפלגת החוק והצדק לשלטון. השידור הציבורי בפולין נלחם על חייו וזה נהיה רק יותר גרוע. אבל לא רק השתלטות על התקשורת הציבורית שנהייתה שופר מוחלט של השלטון, אלא גם על המדיה הפרטית. פרט טריוויה: הממשלה, באמצעות חברת אנרגיה ממשלתית (רוב תחנות הדלק שלה), קנתה רשת של 110 מקומונים.
פרק 2 בסדרת הכתבות “דמוקרטיה. סוף” של דב גיל-הר, מתוך חדשות הערב 20.02.23
מקור: כאן 11, יוטיוב
בפרק השלישי בדקנו את ההשתלטות על החינוך ועל מוסדות התרבות. מנהל ומייסד מוזיאון ״פולין״ היהודי, שסירב להיענות לתכתיבי הממשלה, תיאר איך השיטה עובדת. בפרק התראיינו גם מנהל תיאטרון והשחקנית הראשית במחזה שעולה בקרקוב, והשלטון מיידה בו בליסטראות. והיה גם ביקור בבית ספר עצמאי יחסית בוורשה, ושיחה עם המנהלת על האובססיה של הממשלה הזו עם החינוך – שאצלה בבית הספר לא יצליח, כי ההורים מממנים את רוב התקציב.
פרק 2 בסדרת הכתבות “דמוקרטיה. סוף” של דב גיל-הר, מתוך חדשות הערב 21.02.23
מקור: כאן 11, יוטיוב
בפרק הרביעי עוברים להונגריה. ראש ממשלת הונגריה ויקטור אורבן, פעל במשך שנים להקמת גוף חלופי, שיעבוד לצד בית המשפט העליון – ולבסוף יחליף אותו. המהלך הזה הוביל לא רק לרמיסת זכויות אדם, אלא גם לפגיעה קשה בכלכלה ההונגרית. ביקרנו במונומנט המוגזם שבנה אורבן בכפר הולדתו ושוחחנו עם חוקר ונגיד הבנק המרכזי לשעבר, שהוזז מתפקידו.
כתבתו של איתמר מאירי, מתוך חדשות הערב 22.02.23
מקור: כאן 11, יוטיוב
ממשלת הונגריה השתלטה כמעט על כל גופי התקשורת במדינה. המדינה האירופית הידקה את הפיקוח על תכני הלימוד באוניברסיטה באמצעות מנגנוני חקיקה שאפשרו לה לפעול בלי התנגדות.
פרק שלישי ואחרון בסדרת הכתבות “”דמוקרטיה.סוף”” של איתמר מאירי מתוך חדשות הערב 23.02.23
מקור: כאן 11, יוטיוב
אל תטעו: ההפיכה הזאת תוכננה היטב
הם נסעו לפולין, הם נסעו להונגריה
הם הפילו עלינו 142 חוקים רק כדי שנרגיש בנוח כשהם יתחילו לחוקק אותם *לאט לאט, אחד אחד*❗
הם מנסים לייבא לישראל את שיטת הסלמי.
אבל יש להם בעייה קטנה.
אנחנו!
מקור: תקווה – Tikva, יוטיוב
ב-2010 עלה ויקטור אורבן בפעם השניה לשלטון בהונגריה. מה שקרה שם מאז צריך להטריד כל ישראלי.
תכירו – הפרוטוקול ההונגרי.
איך הפכה הונגריה לחיקוי עלוב של דמוקרטיה, ואיך נתניהו קשור לכל זה.
מקור: תקווה – Tikva, רן הרנבו, יוטיוב
הפרוטוקול ההונגרי לרמיסת הדמוקרטיה:
▪️השתלטות על מערכת המשפט
▪️השתלטות על התקשורת
▪️שינוים בחוקי הבחירות
▪️חזרה לערכים נוצריים
▪️רמיסת חופש הביטוי
במשך שנים נוסעים חברי הליכוד, פורום קהלת ומשפחת נתניהו לבודפשט. ללמוד!!
את מה שההונגרים עשו ב-13 שנה, הם מנסים להעביר פה בכמה חודשים. 153 חוקים עם דמיון מדהים.
לא נהיה הונגריה.
פרק 2 בסדרה.
מקור: תקווה – Tikva, יוטיוב
30/03/2023
מאבקם של אזרחי פולין במהפיכה המשפטית הצליח בתחילת 2017, ואז נכשל כשהמפגינים נשחקו והממשלה החלה להעביר חוקים בשיטת הסלמי.
אבל בפולין נשארו שופטים אמיצים של אגודת IUSTITIA, שמונה למעלה מ-3,500 שופטים.
בצעד יוצא דופן הם שולחים לנו היום אזהרה חד משמעית.
מקור: תקווה – Tikva, יוטיוב
כותב מי שהקים את פרויקט תקווה: “הרבה שנים אני עוקב אחרי העבודה של אסף שפיר- יוצר ענק, מתעד מחאות נפלא, במאי יוצא דופן.
בחודש פברואר 2023 התחלנו ביחד את פרוייקט תקווה – אסף, מיכל אשתו, ואני. היום אנחנו כבר שבעה, ועוד עשרות מתנדבים נפלאים מכל רחבי הארץ.
התחלנו את תקווה כדי לתת מלחמה ברשת, להיאבק במכונת רעל משומנת, אבל גם כי הגיע הזמן לספר את הסיפור שלנו. ואולי גם לתת קצת השראה…
אסף הסתובב ברחבי הארץ, חמוש במצלמה, כדי לספר סיפור. אלה הן שתי הדקות שהוא שולח לכם לקראת סוף השבוע הזה. שתי דקות של נחישות, של תקווה, של יש לנו אהבה והיא תנצח.
שבת שלום תיקוות, ותודה שאתם כאן איתנו. זאת מלחמה על הבית.
ואין לנו שום כוונה להפסיד בה…
מקור: תקווה – Tikva, יוטיוב
03/04/2023
מקור: תקווה – Tikva, יוטיוב
מוצ”ש, 03/04/2023
מקור: תקווה – Tikva, יוטיוב
מקור: תקווה – Tikva, יוטיוב
רוני אלשיך (לשעבר סגן ראש השב”כ ומפכ”ל המשטרה):
״מלכים רבים בתקופת התנך הפכו שיכורי כוח.
התנ״ך לימד אותנו כי כוח נוטה להשחית, וכוח אבסולוטי משחית באופן אבסולוטי.
מובילי ההפיכה רואים שכל יום שחולף, דעת הקהל פונה נגדם.
אנשי ימין, כמוני. דתיים כמוני, סרבים להשתעבד לשטיפת המוח ובודקים את העובדות״
מקור: תקווה – Tikva, יוטיוב
בכל דור ודור, חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים.
לפני 14 שבועות יצאנו לדרך, לא בטוחים לאן תיקח אותנו. לא מבינים עדיין את גודל השעה.
חודשיים מאוחר יותר אנחנו כבר יודעים: זה המאבק החשוב ביותר של הדור שלנו.
סרטו המרגש כל כך של אסף שפיר הנפלא, אחד המייסדים של פרוייקט תקווה.
מקור: תקווה – Tikva, יוטיוב
פרופסור בבר אילן חושפת: פורום קהלת הציע את ההפיכה המשטרית בלי בדיקה כלכלית. חברי הכנסת – עצרו את הכאוס הכלכלי.
ריכז וערך: ערן שחורי, פעיל בנושאי סביבה ומשבר האקלים. מתנדב בארגון ‘Climate Reality Project’ שהקים אל גור.
שתפו ברשתות החברתיות:
קבל התראה מזדמנת לתיבת הדוא”ל
