תאריך פרסום: 25.9.2019, עודכן בתאריך 24.09.2021
בחלק א’ של הפוסט הצגנו את הגורמים שמכחישי האקלים טוענים שהם אלו שגורמים להתחממות הגלובלית והראינו מדוע הם טועים. למעבר לחלק א’ לחצו כאן.
הדיווחים מהעולם על שינויים דרסטיים בהתנהגות מזג האוויר מקבלים תוקף מדעי נוסף: דוח חדש של האו”ם (IPCC – הפאנל הבין ממשלתי לשינוי האקלים) מחזק את הקשר בין פליטות גזי החממה למזג האוויר הקיצוני בעולם וקובע שחלק מהשינוי כבר לא ניתן לעצירה.
בפוסט “דוח IPCC אוגוסט 2021: הטמפ’ תמשיך לעלות. האו”ם מזהיר מפני התוצאות ההרסניות של משבר האקלים” ריכזנו את הממצאים העיקריים של הדוח שפורסם ב-9/8/2021. פרופ’ דניאל רוזנפלד, אחד מהשותפים הישראלים לכתיבתו, הסביר מהו התהליך המדעי שעובר עד פרסומו. ריכזנו מספר כתבות וידאו על אירועי מזג האוויר הקיצוניים שאירעו לאחרונה, כולם מקושרים להתחממות הגלובלית. בין השאר התייחסנו לתרבות הצריכה שצריכה להשתנות כחלק מהמאמץ להפחית פליטות של גזי חממה, ולפעולות נוספות שעלינו לאמץ כדי שמנהיגי המדינות יכוונו את מאמציהם לטפל בעדיפות עליונה במשבר האקלים.
כעת כבר אין ספק שהגורם לכל השינויים האלה היא עליית כמות ה-CO2 לריכוזים שלא היו כמותם בשני מיליון השנים האחרונות, כתוצאה מפעילות האדם.
עד לפני שנים לא רבות, המכחישים התמקדו בהכחשת העובדה שהעולם מתחמם, גם כשהנתונים הראו מגמת התחממות ברורה. גם אז הם היו מיעוט שבמיעוט (כמו היום), וגם אז ניתן היה לאפיין את האג’נדה שגורמת להם להכחיש שהעולם מתחמם, שהכל טוב, משמע אפשר להמשיך לחיות כרגיל, להמשיך לפלוט גזי חממה ולהמשיך לזהם. הנה כמה דוגמאות:
בכתבה “משבר האקלים הוא לא תיאוריה אלא מציאות. הנה ההוכחות” שפרסמו ניר חסון וצפריר רינת בעיתון הארץ, הם תיארו את אירועי האקלים הקיצוניים שהולכים ומתגברים בכל העולם כתוצאה מעליית ריכוז גזי החממה באטמוספירה, ודיווחו כי 97% ממדעני האקלים מסכימים כי בני האדם הם הגורמים להתחממות הגלובלית וכי קיים קונצנזוס מדעי שארועי אקלים קיצוניים יחריפו בשנים ובעשורים הבאים.
הכתבה ב’הארץ’ הביאה לכתיבת פוסט על ידי “מכחיש אקלים” בשם יונתן דובי, שטוען שהגורמים להתחממות הגלובלית הינם גורמים חיצוניים שאין לאדם שליטה עליהם (ולפיכך אין צורך שנשנה את התנהגותנו). דובי הינו אחד מקבוצה שולית שטוענת שמדעני האקלים טועים, וכי הגורמים להתחממות הגלובלית הינם טבעיים ואינם קשורים לפעילותו של האדם. למרות שכל ההסברים האלטרנטיביים נבחנו ונפסלו כגורמים שמסבירים את התחממות כדור הארץ, הקבוצה השולת נדחפת שוב ושוב עם ההסברים שלה ומנסה להטיל ספק בהסבר שמהווה קונצנזוס רחב ביותר (כאמור, למעלה מ-97% ממדעני האקלים תומכים בו).
הטלת ספק והצגת הסברים מדעיים אלטרנטיביים הינה דבר מבורך בדרך כלל, אולם הטלת הספק בעת הזו לגבי גורמי ההתחממות הגלובלית, כאשר אסונות אקלימיים מתרחשים ברחבי העולם כתוצאה מההתחממות הגלובלית (בצורת, שטפונות, הוריקנים, שריפות יער, הפשרת קרחונים בגרינלנד, עליית מפלס פני הים, הצפת ערים, המלחת מקורות מים, אובדן מקורות מים ועוד), עלולה להביא להיסוס בקרב פוליטיקאים ומקבלי החלטות ובקרב כלל האוכלוסיה לפני שהם פועלים בנחישות מתוך מטרה להפחית את פליטת גזי החממה שגורמת להתחממות הגלובלית. מכאן שפעולתם של מכחישי האקלים ומטילי הספק מסכנת חיים של מיליארדי אנשים ברחבי העולם. מסיבה זו, ומסיבה זו בלבד, בעת הזו אין לתת להם במה כדי שינסו לשכנע אולי בכל זאת הם צודקים. על הכף מוטל יותר מדי כדי שנסכים לחיות באשלייה שההתחממות נגרמת כתוצאה מגורמים טבעיים שאין לנו שליטה עליהם ולפיכך אנחנו יכולים להמשיך לחיות כתמול שלשום ולהמשיך לפלוט לאטמוספירה כמויות ענק של גזי חממה.
ניר חסון, אחד מכותבי המאמר ב’הארץ’, שעקב אחר הפוסט שהעלה דובי, הזמין את דובי לפרסם את ההשגות שלו בכיתון “הארץ”. חשבתי שתהיה זו טעות לתת במה לגורמים שוליים ולכן כתבתי בתגובה לפוסט של יונתן דובי:
“ניר, אל תעשה את הטעות ואל תיתן לו במה בעיתון ‘הארץ’. אתה נותן במה למכחיש אקלים שפועל בשם אג’נדה כלכלית אך לא מדעית. הטלת ספק היא אומנות ששימשה, לדוגמה, את חברות הטבק בשנות השישים למרות שחברות הטבק ידעו במפורש על נזקי העישון. מתן במה מכובדת כמו עיתון הארץ נותנת משקל שווה למכחישי האקלים למרות שמקרב מדעני האקלים הם מיעוט זניח. בארה”ב מושקעים כספים רבים על ידי חברות הנפט במטרה להעצים את הטלת הספק. אתה לא חייב לשתף פעולה עם הטלת הספק. אם האדון הנכבד מעוניין, שיפרסם את ממצאיו בכתב עת מדעי ולאחר שממצאיו יקבלו אישור מדעי באמצעות peer review אז שיפנה אליך פעם נוספת.
במצב עניינים אחר הייתי מכבד ומעודד אותו להציג דעה מנוגדת, אבל במועד הזה, כשאין לנו זמן לטעויות, כל הטלת ספק מעכבת פעולה נחרצת והיא פשוט מזיקה. הוספתי מספר תגובות בהמשך, חלקן ציטוטים של כתבות שפורסמו בעבר בעיתון ‘הארץ’, בעניין הטלת הספק אותו מקדמים בעלי האינטרסים שייפגעו אם אנשים יפחיתו את צריכת האנרגיה מבוססת מחצבים (פחם, נפט, גז) וצריכה בכלל.”
הפוסט נכתב כדי שאנשים יימנעו ככל הניתן להיקלע לעימותים מדעיים מול מכחישי ההתחממות הגלובלית ובמטילי הספק, כדי שלא נגיע למצב בו נצטרך להגיד “אמרנו לכם” אבל זה יהיה מאוחר מדי, וככל שיגיעו לעימות כזה, יידעו כיצד לענות להם. הפוסט הזה עוסק מעט בהיבטים המדעיים, ומתרכז בצורך להדגיש שההיבטים המדעיים כבר נבחנו וכי אין צורך להיגרר לויכוחים שמטרתם הטלת ספק שכוונותיה אינן טהורות.
האינטרס של מי שמתכחש לעובדות הינו ברור – הפחתת פליטה של גזי חממה תפגע בחברות שהמודל הכלכלי שלהן בנוי על שימוש בדלקים פוסיליים (פחם, נפט, גז) ופליטה של מזהמים וגזי חממה לאטמוספירה מבלי לשלם בגין הנזקים שהם יוצרים.
כשעל הכף מוטל כל כך הרבה כסף, חברות רבות משקיעות כסף רב ב”תדלוק” הטלת הספק. אלו ברך כלל חברות או יחידים עשירים מאוד, לדוגמה האחים קוך, מיליארדרים, שפועלים ללא לאות ומשקיעים כספים רבים כדי שארה”ב לא תעשה דבר בקשר להתחממות הגלובלית, כיוון שהם מרוויחים מייצור אנרגיה. מדען האקלים תומאס מאן בסרט “קרח בלהבות”: “סדר היום של רבים מתאגידי דלקי המאובנים הוא זדוני. הוא מסוכן וזורע הרס בכדור הארץ”.
הדרך שבה פועלים בעלי האינטרס האלו היא הטלת ספק בממצאים המדעיים. הטלת ספק היא אמצעי בדוק ומצויין, והוא עבד בעבר. בשנות ה-60, כאשר היה כבר ברור שעישון מזיק לבריאות, חברות הטבק השתמשו בפרקטיקה של הטלת ספק והביאו רופאים להיות פרזנטורים במודעות הפרסום שלהן. זה הצליח להם ולתעשיות נוספות שנקטו בפרקטיקה הזו, כמו תעשיית הסוכר שהצביע על אשמים אחרים בנזקים הבריאותיים שנגרמים כתוצאה מאכילת סוכר. אלו תמיד תעשיות אחרות שבריאות הציבור לא מעניינת אותן.
הסרטון “ספק” מציג את ההקבלה הקיימת בין קמפיין ההכחשה של חברות הטבק הגדולות לגבי הממצאים המדעיים שהראו שעישון סיגריות גורם למחלת הסרטן, לבין הקמפיין שמנהלות חברות הנפט נגד הממצאים המדעיים בנושא ההתחממות הגלובלית – הקמפיינים משתמשים באותן אסטרטגיות.
את הסרטון “ספק” (Doubt) הפיק “Climate Reality Project”, ארגון ללא מטרות רווח אותו הקים אל גור, סגן נשיא ארה”ב לשעבר. בשנת 2006 יצר את הסרט ‘אמת מטרידה’.
עדכון 08/2020: ב–BBC שודרה מיני־סדרה דוקומנטרית על עלייתה של שושלת מרדוק, איל העיתונות. הצופה ההדיוט, שלא עוקב אחרי הפוליטיקה הבריטית והמעורבות של מרדוק בה ב–30 השנים האחרונות, עשוי לשאול את עצמו כיצד ייתכן שרק ב–2020 משודר תיעוד כה מפורט של ההשפעה האדירה שהיתה לברון העיתונות הגלובלית על בריטניה וארה״ב.
פוליטיקאים בריטים, יועצי תקשורת וכמה מהעיתונאים שעבדו במכונות הכוח וההפחדה של מרדוק לאורך השנים מעידים מול המצלמה על הטקטיקות האלימות שבהן השתמשו העורכים והכתבים בעיתוניו ועל ההתרפסות והפחד של הפוליטיקאים ממנו. ראש ממשלת בריטניה לשעבר טוני בלייר אומר ישירות למצלמה שהכוח האדיר של מרדוק היה נתון, והוא היה צריך להחליט אם הוא רוצה להתעמת איתו או ״לנהל אותו״. ואז הוא מוסיף ביובש שהוא בחר ״לנהל אותו״- כלומר רוב הזמן לשתוק ולשתף פעולה.
ברגע מפחיד אחר בפרק השלישי של הסדרה נראה מרדוק מסביר בראיון לעורך העיתון “האוסטרליאן” שבשליטתו שיש להתייחס בספקנות לנושא של שינוי האקלים – סוגיה שלגביה יש קונצנזוס כמעט מוחלט של רוב הקהילה המדעית בעולם (ציטוט מטור דעה שכתב גיא רולניק בעיתון ‘דהמרקר’, 8/8/2020).
מסתבר שההתייחסות של חלק ממכחישי האקלים וההתנגדות לפתרונות המוצעים נובעת מאג’נדה פילוסופית ופוליטית מאוד מסויימת המתמקדת באנוכיות, וכלל אין לה קשר לאמת המדעית, ולכן הם יעקמו את האמת המדעית כדי שתשרת את האג’נדה האנוכית שלהם. כזו היא לדוגמה קבוצת המאמינים בפילוסופיה של איין ראנד שהייתה סופרת ופילוסופית יהודית אמריקאית ילידת רוסיה, שזכתה לפרסום בזכות ספריה “מרד הנפילים” ו”כמעיין המתגבר”, ובזכות פילוסופיית האובייקטיביזם שלה. על הפילוסופיה והאתיקה של איין ראנד נכתב כך: “בתחום האתיקה איין ראנד דגלה באנוכיות רציונלית, היא ראתה באדם יצור רציונלי ובחשיבה רציונלית המדריך היחיד לפעולה והדרך היחידה לשפוט ערכים. כל אדם קיים כמטרת עצמו, והחשיבה הרציונלית היא המעלה הבסיסית שלו. ערכיו הבסיסיים הם הגיון, מטרה והערכה-עצמית. האדם אינו אמצעי למטרותיהם של אחרים: הוא צריך לחיות למען עצמו, בלי להקריב אחרים לצרכיו או להקריב את עצמו למען אחרים. עליו לחתור לטובת האינטרס העצמי הרציונלי שלו, כשאושרו האישי הוא המטרה שלו.” (מקור: ויקיפדיה).
בועז ארד, מנהל מרכז איין ראנד בישראל, וממייסדי התנועה הליברלית החדשה, כתב מאמר דיעה בעיתון ‘גלובס’ תחת הכותרת “מסע הצלב של גרטה” אשר מגנה את פעילותה של הנערה השבדית גרטה תונברג שהביאה להתעוררות עולמית בקרב בני הנוער בכל העולם, שלפתע הבינו ש”גונבים להם את העתיד”. מאמר הדעה של בועז ארד היה גיבוב של שטויות שמקורן באג’נדה האגואיסטית שתיאורה הובא לעיל, ולא היה בו שמץ של אמת מדעית. הכותב לא התייחס לקיומן של הוכחות מדעיות שהעולם מתחמם ושמקור ההתחממות הוא פעילות בני האדם. הכותב, ילדון מפונק שהזיזו לו את הגבינה, לא הביא שמץ של אמת מדעית סותרת, שעברה ביקורת מדעית.
אינני יודע אם פרופ’ יונתן דובי חבר במרכז ‘איין ראנד’ בישראל, אולם בהחלט ניתן להצביע על קשרים שיש לו עם פעילויות שנעשות מטעם מרכז ‘איין ראנד’ (דוגמת הרצאות שהוא נתן בפני התנועה הליברלית החדשה שבועז ארד הוא כאמור ממייסדיה). גם הדיבייט בין פרופ’ דני רבינוביץ’ לבין פרופ’ יונתן דובי בנושא “התחממות גלובלית מעשה ידי אדם: האם עוד יש מקום לספק?” התקיים עם מה שניתן היה לראות כחיבוק חם ומתן גיבוי על ידי ‘אנוכי’. אנכי, על פי אתר האינטרנט שלהם הינו “ביטאון תלמידי וידידי הפילוסופיה של איין ראנד בישראל ומהווה מרכז לפעילות בנושאי הפילוסופיה של איין ראנד בישראל (The Philosophy of Ayn Rand in Israel)”. גם שמו של הביטאון (‘אנכי’) מרמז על ההתמקדות ב”אני” ובאושר האישי של האינדיבידואל.
מסתבר שניר שביב, פיזיקאי ישראלי, אחד ממכחישי ההתחממות הידועים, מגלה ממצאים חדשים במחקריו ולוקח בחזרה חלק מדבריו. העיתונאי ניר חסון מ’הארץ’ פרסם מאמר בעניינו של שביב ב-14/11/2019:
כותב ניר חסון במאמרו: “…פרופ’ ניר שביב, פיזיקאי בכיר ומוערך מהאוניברסיטה העברית, הוא שם מוכר בקרב מכחישי המשבר ברחבי העולם. שביב טוען זה שנים שהשפעת האדם על האקלים זניחה, ושינויי האקלים קשור בעיקר לשינויים בקרינת השמש ובקרינה הקוסמית. הוא מרואיין מבוקש בתפקיד האיש עם הסיכה לפיצוץ בלון משבר האקלים, ומצוטט רבות על ידי פוליטיקאים ומכחישי אקלים שתוקפים את הקונצנזוס המדעי. אבל בחינה מקרוב של המאמרים שלו מגלה שהוא שינה את עמדתו לאורך השנים, ככל שמשבר האקלים סירב לציית למודלים המרגיעים שהציע.
בתחילת הדרך טען שביב שהרגישות האקלימית לפעילות האדם עומדת על כמחצית מעלת צלזיוס. כלומר, שגם אם בני האדם יכפילו את כמות הפחמן הדו־חמצני (פד”ח) באטמוספירה כתוצאה משריפת דלקי מאובנים (נפט, פחם וגז) ופגיעה במערכות האקולוגיות, הטמפרטורה הממוצעת הגלובלית לא תעלה ביותר מחצי מעלה.
ככל שחלף הזמן שינה שביב את הערכותיו, וכיום הוא מעריך שהכפלת הפד”ח תעלה את הטמפרטורה הגלובלית במעלה וחצי. לכאורה מדובר בתיקון טכני קטן של מעלה אחת בלבד. אבל יש להבין כי מעלה שלמה זה המון. סך כל עליית הטמפרטורה הממוצעת מאז המהפכה התעשייתית מוערכת במעלה אחת, ועלייה זו כבר גורמת לאירועי אקלים קיצוניים להם אנחנו עדים כמעט בכל שבוע, כמו התמוססות קרחונים, גלי חום, בצורות, שיטפונות, סופות קיצוניות ושריפות יער. על פי הפאנל הבין־ממשלתי לשינוי האקלים של האו”ם (IPCC), הבדל של חצי מעלה בין עלייה של מעלה וחצי לשתי מעלות הוא הבדל עצום בין “רק” משבר אקלים חריף ומתמשך לבין אסון אקולוגי גלובלי, שיסכן את חייהם של מיליונים וישבש את חייהם של כל בני האדם.
שביב לא השיב לשאלה הבאה שהפנה אליו ניר חסון: האם לנוכח השינוי הזה בעמדותיך אתה מתחרט על הקריאות שלך במספר רב של ראיונות שלא להתמקד בצמצום פליטת גזי החממה?” [סוף ציטוט]
האינטרסים של אנשי אקדמיה שמעלים הסברים אלטרנטיביים אינם תמיד ברורים לנו, אבל כאשר למעלה מ-97% ממדעני האקלים טוענים שיש התחממות גלובלית, שהיא מעשה ידי אדם, ושאנחנו צריכים לפעול כדי לעצור אותה, אז אני מעדיף ללכת עם הקונצנזוס הכל כך רחב הזה. כאשר יש מספר זניח של מדענים (שגם להם יש אינטרסים נסתרים…) אשר התאוריות שלהם נבחנו ונפסלו, וכאשר הספק שהם מטילים עלול לגרום להשהיית קבלת החלטות של קובעי המדיניות לפעולות נחרצות להפחתת גזי חממה (וכתוצאה לסיכון חיי אדם ורכוש בכל רחבי העולם), אזי מבחינתי גם דבריהם מהווים גורם סיכון.
הכחשת האקלים עלולה לעורר ספק, הן בקרב מקבלי החלטות והן אצל האדם הפשוט, אם יש טעם בפעולה של האדם (שמצריכה השקעת כספים ושינוי באורח חיים), והיא עלולה לגרום להיעדר עשייה. זה דבר מסוכן וממנו יש להימנע גם במחיר אי מתן בימה ציבורית למכחישי אקלים. הם יכולים להתבטא בחופשיות, אבל אנחנו לא צריכים לסייע להם במאמציהם לזרוע ספק.
להלן ריכוז תמציתי של הסברים שנבחנו ונפסלו (בחלק א’ של הפוסט מוצגת כל טענה ונסתרת באמצעות הסברים וגרפים):
הסרטון שלהלן נמצא בערוץ שינוי האקלים של נאס”א “NASA Climate Change“:
כמה מהתגובות שכתבתי במסגרת ה”פינג פונג” שהתפתח מול כותב הפוסט:
יונתן, אין צורך שאתייחס לנתונים ואגרר לויכוח מולך. את הנתונים ניתחו אלפי מדעני אקלים וכמעט כולם מסכימים שיש התחממות גלובלית ושההסבר היחיד להתחממות הגלובלית הוא מעשה ידי אדם. שאר ההסברים נבחנו ונשללו על ידיהם. המניעים שלך לסתור את מסקנותיהם לא ברורה לי (אולי אתה מעוניין להראות שאתה אינטלקטואל וטוב בויכוחים), אבל אני יודע שהטלת הספק הינה פרקטיקה ידועה. בעבר היו פרסומות לסיגריות שהציגו רופאים שהטילו ספק בנזקי העישון ועודדו אנשים לעשן. אם אתה מרגיש לא בנוח עם ההקבלה הזו למה שאתה עושה עכשיו, טוב מאוד. אולי זה יפקח את עיניך. זה לא ויכוח אינלקטואלי. זה ויכוח על חייהם של מיליארדי אנשים ברחבי העולם.
בהמשך כתבתי לו:
בניגוד אליך, לצידי עומדים אלפי מדעני אקלים, ובכללם הפאנל הבינלאומי של האו”ם הIPCC. לצידך עומדים כמה מדענים ועוד כמה טרולים. לפני כמה שנים הטענות של אנשים כמוך היו שהנתונים מראים שהעולם בכלל לא מתחמם. עכשיו כשכולם כבר מודים שהעולם מתחמם אתה ושכמותך טוענים שהוא מתחמם אבל ההתחממות נובעת מסיבות טבעיות ולא בגלל מעשה ידי אדם.
ובתגובה נוספת כתבתי:
“אנשים כמוך” זה אנשים שמתעקשים להגן על תיזה שהסיכויים שהיא נכונה שואפים לאפס, שמניעיהם לא ברורים, וכתוצאה מהבעת עמדת המיעוט שבמיעוט הלעומתית הזו, עלולים לגרום להטלת ספק שעלולה לגרום לדחייה בקבלת החלטות בתקופה שמחייבת קבלת החלטות מהירה וביצוען שכן דחייה בקבלת החלטות וביצוען משמעותן אובדן חיי אדם, נזקים סביבתיים גדולים, ונזקים כלכליים עצומים.
כשאוהד של דובי “האשים” אותי שאני מעמיד את עצמי כ”מוסרי” יותר מדובי, כתבתי:
לשאלת המוסר אז כן, העמדה שלי מוסרית יותר מעמדתו של יונתן דובי. אני מבין שההתחממות הגלובלית פוגעת באחרים, אז אני מוכן לשנות את אורח חיי. אני מבין שאנחנו הורסים את העולם שקיבלנו כפיקדון עבור הדורות הבאים אז אני מוכן לשנות את אורח חיי. אני מבין שאם לא אשנה את אורח חיי אני מסכן את עתידם של ילדיי. כן, העמדה שלי יותר מוסרית מזו של מכחישי ההתחממות הגלובלית ומשבר האקלים.
אני תומך בתקפות מודלים אקלימיים שמתממשים לנגד עיננו. ההסברים שלכם, שאינם מקבלים תימוכין, מביאים להתחממות גלובלית ולמשבר אקלים (כתוצאה מההתכחשות לגורם האמיתי להתחממות הגלובלית שהוא מעשיהם של בני אדם – שריפת דלקים מבוססי פחם, ייצור מיותר שנגרם עקב “עיניים גדולות” של צרכנים שגורמת לצריכה מעבר ליכולת של כדור הארץ לספק את משאבי הטבע הנדרשים, ועוד). כתוצאה מכך נפגעים אנשים ברחבי העולם. לי אכפת מהפגיעה באנשים אחרים ולכם לא אכפת מהפגיעה באנשים אחרים. מה דתי בזה? שאני “מאמין” במודלים? אני “מאמין” במודלים שפותחו על ידי אנשים שזה מקצועם. זה לא “דתי”. אם כבר, הפנאטיות נמצאת בצד שלכם, מכחישי ההתחממות והמתכחשים לגורמיה.
לגבי הטלת הספק בעצם קיומו של קונצנזוס מדעי כתבתי:
ספי, אתה מטעה. יש קונצנזוס מדעי רחב על כך שמעשיו של האדם הם הגורמים להתחממות הגלובלית ולמשבר האקלים. אני חוזר – קונצנזוס מדעי רחב שכולל בתוכו למעלה מ-97% ממדעני האקלים ופאנל בין-ממשלתי (IPCC) שקבע זאת. יש מספר קטן של מדענים שחושב אחרת, אבל לאור מסוכנות הנזק, הטלת הספק שאתה שותף לה, היא מעשה מסוכן בעת הזאת. בוא נזכור שעד לאחרונה מכחישי אקלים טענו שהעולם כלל לא מתחמם. עכשיו כשההוכחות לכך כל כך חותכות ואי אפשר כבר להתכחש אלהן הם שינו את הנרטיב. עכשיו מכחישי האקלים (Climate deniers) טוענים שהם מסכימים שהעולם מתחמם אבל זה לא בגלל מעשי האדם.
רוצה דוגמה ל”מסוכנות הנזק”? נזק ליערות הגשם שמהווים מקור חמצן משמעותי לכל העולם (ייצור של כ-20% מהחמצן בעולם). היערות האלה מבוראים בקצב מבהיל ובימים אלה (הפוסט נכתב בחודש אוגוסט 2019) מתרחשות בהם שריפות ענק. אתה בטוח שזה הזמן להטיל ספק במודלים שלמעלה מ-97% ממדעני אקלים טוענים שהם נכונים? שמעת על שריפות היער בברזיל (לפי סוכנות החלל הברזילאית, שטח בגודל של 1.5 מגרשי כדורגל נשרף בכל דקה)? שמעת על היעלמות הקרחון בגרינלנד שמימיו נשפכו לאוקיינוס ותורמים לעליית מפלס הים ולהצפת ערים כמו מיאמי בארה”ב? ואולי אתה מעדיף לטמון את הראש שלך בחול או להיראות “פסאודו-אינטלקטואל” שפשוט נהנה להטיל ספק?
ד”ר ליה אטינגר ממרכז ‘השל’ כתבה: אם אלפי המדענים שמשתתפים בהכנת הדוחות של הפאנל הבינלאומי לשינוי אקלים של האו”ם הקובעים חד משמעית שיש משבר אקלימי וחלון ההזדמנויות שלנו לטפל בו הולך ונסגר במהירות, אינם אמינים, מדוע חתמו 195 מדינות העולם, כולל המדינות המפיקות פחם, נפט וגז על הסכם פריז? הסכם פריז מבוסס על הדוחות הללו, מכיר באחריות של בני האדם בשינוי האקלים וקובע יעד משותף לכל מדינות העולם לעצירת ההתחממות מתחת לשתי מעלות צלזיוס כי זה מה שנדרש על פי המדע. אם כל זה קונספירציה – איך השתכנעו כל מדינות העולם לפעול נגד האינטרסים של עצמן?
השאלה האמיתית היא לא מה אם המדענים טועים, אלא מה אם המדענים צודקים?
מדע האקלים הוא מאד מסובך, ובמדע אין אמת אבסולוטית, מדע זו הדרך המושכלת ביותר לחתור לאמת. ולכן כדאי מאד שנצטרף לנערה גרטה טונברג שהצליחה לגרום לעולם להתעורר ולמיליונים לצאת לרחובות והמסר שלה הוא פשוט: הקשיבו למדענים ופעלו בהתאם.
אין הכוונה בדברי אלו להטיל ספק בחשיבות של הטלת ספק. הטלת ספק היא נשמת אפו של המדע. יצירת קונצנזוס מדעי זה תהליך פוליטי לא מדעי, תמצית דוחות האקלים של האו”ם למקבלי ההחלטות המבוססים על סקירת הספרות המדעית העולמית מאושרים בתהליך פוליטי בו נציגי המדינות השונות מאשרים כל משפט. הצלחת התהליך היא סימן לכך שהעובדות המדעיות מוצקות דיין כדי לחייב שינוי מדיניות ושיתוף פעולה בין כל מדינות העולם.
במדע אין קונצנזוס. במדע, מדען אחד יכול לצדוק וכל השאר טועים – ויש לא מעט דוגמאות לכך. השאלה היא איך מגיעים לתהליכי קבלת החלטות מושכלים בנושא גורלי בו יש מחלוקת. הדרך שבה העולם הגיע לקונצנזוס ולהסכם האקלים היא דרך שקולה והוגנת. התהליך של הפאנל הבין-ממשלתי של האו”ם אינו מושלם והוא מוביל לשמרנות ולזהירות יתר. האם יש דרך טובה יותר לקבלת החלטות? הרי אי אפשר שכל מקבל החלטות יחליט לאיזה מדען להקשיב. יצירת הקונצנזוס הוא תהליך בו בכירי המדענים מעשרות מדינות שונות עושים סקירה של כל המחקרים המתפרסמים בעולם בעיתונות המדעית. בהמשך התהליך אלפי מדענים עושים ביקורת על הסיכום המדעי ואז נציגי כל המדינות עוברים שורה שורה ומסכימים על הנוסח של התמצית למקבלי החלטות. זה הקונצנזוס וזו הדרך הטובה ביותר לאנושות להגיע לתהליכי קבלת החלטות בנושא הגורלי הזה.
במספר תגובות עוקבות על הפוסט של יונתן דובי העליתי מספר כתבות שפורסמו בעבר בקשר למכחישי האקלים. לאחר התגובה הראשונה כתב אחד המגיבים (הם בדרך מופיעים בלהקות):
“אתה אשכרה קיבלת כסף כדי לקדם את הנושא בפוליטיקה, לא מפתיע שהדבר הראשון שאתה עושה זה להאשים אחרים במה שאתה עושה בתור מקצוע.”
בתגובה להאשמה שקיבלתי כסף, הפניתי אותו לפוסט שכתבתי בעקבות נסיעה לכנס באיסטנבול במהלכו הצטרפתי לארגון “Climate Reality Project” אותו הקים אל גור, סגן נשיא ארה”ב לשעבר, שפירסם את הספר והסרט “אמת מטרידה” ואשר פועל ללא לאות להעלאת המודעות להתחממות הגלובלית והשלכותיה. את הנסיעה לכנס מימנתי מכספי. במסגרת הכנס הוכשרו משתתפיו להעביר את המצגת של אל גור אשר מתעדכנת באופן שוטף. כדי להבין את הרקע התיאורטי והמדעי למדתי שני קורסים אקדמאיים בנושא, אחד מהם מטעם הבנק העולמי, במסגרתם נדונו גם התאוריות של מכחישי האקלים, שאינן מצליחות לספק הסבר לממצאים האמפיריים. לעומתם, תחזיות מדעני האקלים אשר ניבנו על בסיס נתונים ומודלים ממוחשבים ונבחנו בפרקטיקות מדעיות (“peer reviewed”), מתגשמות בצורת שינויים אקלימיים וארועי מזג אוויר אלימים שפוגעים בנפש ורכוש.
בסרטון שלהלן (9 דקות, אנגלית) תוכלו להבין מדוע עצם הויכוח שמשמעותו דחייה בקבלת החלטות לטיפול בהתחממות הגלובלית ובמשבר האקלים מהווה גורם סיכון. צריך להתייחס אל מכחישי האקלים כאל מי שמנסה להפריע לטפל בבעייה.
פורסם בעיתון “הארץ” אסף שטול-טראורינג, 22/2/2012
המאבק מאחורי הקלעים בין מכחישי ההתחממות הגלובלית לבין מדעני אקלים נחשף לעיני הציבור. בימים האחרונים התפרסמו באינטרנט מסמכים פנימיים של ארגון אמריקאי ניאו-ליברלי שפועל לקידום הכחשת ההתחממות הגלובלית והתרומה האנושית לתופעה – שפירטו את המיזמים המרכזיים של הארגון בעניין, וכן את שמותיהם של כמה וכמה תאגידים המממנים את פעילותו. בין השמות: מיקרוסופט, ג’נרל מוטורס וחברת התרופות “פייזר”.
מסמכי המכון, שמו “הארטלנד”, עוררו סערה משך כמה ימים, עד שביום שני הודה המדען פיטר גלייק כי הוא זה שעמד מאחורי פרסום המידע. גלייק, חוקר אמריקאי נחשב בתחום המים – הידוע כאחד מהקולות הבולטים במאבק נגד “מכחישי אקלים” – הודה בפוסט שהעלה לבלוג שלו ב”האפינגטון פוסט” כי התחזה לחבר דירקטריון של המכון במטרה להשיג מידע פנימי מאחד מעובדיו. לאחר שקיבל לידיו את המסמכים, שלח אותם לעיתונאים ולבלוגרים שונים. נשיא מכון הארטלנד, ג’וזף בלאסט, הודיע בתגובה כי הארגון מקבל ייעוץ משפטי במטרה לבחון את צעדיו הבאים. גלייק עצמו הודיע בבלוג שלו כי הוא מצטער על דרך פעילותו. “שיקול הדעת שלי נפגע בגלל ההתסכול שלי מהמאמצים – שהינם אנונימיים לרוב, מתוזמרים וממומנים היטב – לתקוף את מדע האקלים”, כתב. הוא הוסיף כי בתחילת השנה שלח לו מקור אנונימי מסמך הכולל מידע פנימי על פעילות מכון הארטלנד ותקציביו – ורצונו היה לאשש מידע זה, באמצעות השגת מסמכים נוספים מהארגון.
המסמכים כללו מידע על האופן שבו מקדם הארגון עמדות המערערות על גישת הזרם המרכזי בחקר האקלים, לפיה בני אדם תרמו להתחממות הגלובלית. הקוצנזוס המדעי בתחום קובע כי האנושות תרמה להתחממות כדור-הארץ ב-150 השנים האחרונות, מאז החלה המהפכה התעשייתית, בשל התגברות פליטת גזי החממה. לדברי חוקר האקלים, הפרופ’ דני רוזנפלד מהאוניברסיטה העברית, אמנם במסגרת קונצנזוס זה מתקיים מגוון רחב של דעות על ההתחממות הגלובלית – אך השאלות הפתוחות אינן נוגעות לעצם התרומה האנושית להתחממות, אלא למידת התרומה.
בין המיזמים המרכזיים שהמכון מפעיל או מבקש לקדם בתחום האקלים, כך לפי המסמכים, פיתוח ערכות לימוד לבתי ספר, בתקציב של 75 אלף דולר, שמטרתן להתמודד עם הדעות ה”מוטות”, לדברי הארגון, של מורים ומנהלים, לטובת גישות “זורעות בהלה” בנושא ההתחממות הגלובלית. ערכות אלו, לכשיפותחו, אמורות לכלול עמדות כמו “הטענה שהאנושות שינתה את האקלים היא שנויה במחלוקת מדעית משמעותית”, או “הטענה שפחמן דו-חמצני הוא חומר מזהם שנויה במחלוקת”.
במיזם אחר, עם תקציב שנתי של יותר מ-300 אלף דולר, ממומן צוות מדענים בגוף הקרוי “הפאנל הלא-ממשלתי לשינוי אקלים”, שאמור להוות משקל נגד לפנל הבין-ממשלתי לשינוי האקלים, המעצב כיום את הקונצנזוס המדעי בתחום האקלים. במסגרת תקציב זה זוכה המדען פרד סינגר לשכר חודשי של 5,000 דולר, ואילו קרייג אידסו, העומד עמו יחד בראש הפנל, מקבל שכר של 11,000 דולר בחודש.
מכון הארטלנד, התומך בגרסה קיצונית של אידיאולוגיית שוק חופשי, מקבל מדי שנה תרומות בסך מיליוני דולרים מקרנות, חברות ואנשים פרטיים. המסמכים שנחשפו מראים שתאגיד מיקרוסופט, למשל, העביר למכון כמעט 60 אלף דולר ב-2011. במיקרוסופט הודיעו שתרמו למכון תוכנות מחשב במסגרת תוכנית רחבה של חלוקת תוכנות לארגונים הזכאים לכך, ושאין הדבר מעיד על תמיכה בעמדות של המכון לגבי התחממות האקלים.
מתברר שהמכון קיבל כספים גם מ-Pfizer, קרן ג’נרל מוטורס וצ’ארלס קוך, אחד משני האחים שבבעלותם הקונגלומרט הענק העוסק בין היתר בזיקוק נפט ובתעשיות אחרות בתחום הנפט והגז. על פי מסמכי התקציבים, השנה אמור קוך לתרום למכון 200,000 דולר. בשנים האחרונות תרמו האחים קוך מיליוני דולרים לגופים דוגמת מכון הארטלנד, המערערים על עמדות הזרם המרכזי בחקר האקלים.
פורסם בעיתון “הארץ” אסף שטול-טראורינג, 22/2/2012
המאבק מאחורי הקלעים בין מכחישי ההתחממות הגלובלית לבין מדעני אקלים נחשף לעיני הציבור. בימים האחרונים התפרסמו באינטרנט מסמכים פנימיים של ארגון אמריקאי ניאו-ליברלי שפועל לקידום הכחשת ההתחממות הגלובלית והתרומה האנושית לתופעה – שפירטו את המיזמים המרכזיים של הארגון בעניין, וכן את שמותיהם של כמה וכמה תאגידים המממנים את פעילותו. בין השמות: מיקרוסופט, ג’נרל מוטורס וחברת התרופות “פייזר”.
מסמכי המכון, שמו “הארטלנד”, עוררו סערה משך כמה ימים, עד שביום שני הודה המדען פיטר גלייק כי הוא זה שעמד מאחורי פרסום המידע. גלייק, חוקר אמריקאי נחשב בתחום המים – הידוע כאחד מהקולות הבולטים במאבק נגד “מכחישי אקלים” – הודה בפוסט שהעלה לבלוג שלו ב”האפינגטון פוסט” כי התחזה לחבר דירקטריון של המכון במטרה להשיג מידע פנימי מאחד מעובדיו. לאחר שקיבל לידיו את המסמכים, שלח אותם לעיתונאים ולבלוגרים שונים. נשיא מכון הארטלנד, ג’וזף בלאסט, הודיע בתגובה כי הארגון מקבל ייעוץ משפטי במטרה לבחון את צעדיו הבאים. גלייק עצמו הודיע בבלוג שלו כי הוא מצטער על דרך פעילותו. “שיקול הדעת שלי נפגע בגלל ההתסכול שלי מהמאמצים – שהינם אנונימיים לרוב, מתוזמרים וממומנים היטב – לתקוף את מדע האקלים”, כתב. הוא הוסיף כי בתחילת השנה שלח לו מקור אנונימי מסמך הכולל מידע פנימי על פעילות מכון הארטלנד ותקציביו – ורצונו היה לאשש מידע זה, באמצעות השגת מסמכים נוספים מהארגון.
המסמכים כללו מידע על האופן שבו מקדם הארגון עמדות המערערות על גישת הזרם המרכזי בחקר האקלים, לפיה בני אדם תרמו להתחממות הגלובלית. הקוצנזוס המדעי בתחום קובע כי האנושות תרמה להתחממות כדור-הארץ ב-150 השנים האחרונות, מאז החלה המהפכה התעשייתית, בשל התגברות פליטת גזי החממה. לדברי חוקר האקלים, הפרופ’ דני רוזנפלד מהאוניברסיטה העברית, אמנם במסגרת קונצנזוס זה מתקיים מגוון רחב של דעות על ההתחממות הגלובלית – אך השאלות הפתוחות אינן נוגעות לעצם התרומה האנושית להתחממות, אלא למידת התרומה.
בין המיזמים המרכזיים שהמכון מפעיל או מבקש לקדם בתחום האקלים, כך לפי המסמכים, פיתוח ערכות לימוד לבתי ספר, בתקציב של 75 אלף דולר, שמטרתן להתמודד עם הדעות ה”מוטות”, לדברי הארגון, של מורים ומנהלים, לטובת גישות “זורעות בהלה” בנושא ההתחממות הגלובלית. ערכות אלו, לכשיפותחו, אמורות לכלול עמדות כמו “הטענה שהאנושות שינתה את האקלים היא שנויה במחלוקת מדעית משמעותית”, או “הטענה שפחמן דו-חמצני הוא חומר מזהם שנויה במחלוקת”.
במיזם אחר, עם תקציב שנתי של יותר מ-300 אלף דולר, ממומן צוות מדענים בגוף הקרוי “הפאנל הלא-ממשלתי לשינוי אקלים”, שאמור להוות משקל נגד לפנל הבין-ממשלתי לשינוי האקלים, המעצב כיום את הקונצנזוס המדעי בתחום האקלים. במסגרת תקציב זה זוכה המדען פרד סינגר לשכר חודשי של 5,000 דולר, ואילו קרייג אידסו, העומד עמו יחד בראש הפנל, מקבל שכר של 11,000 דולר בחודש.
מכון הארטלנד, התומך בגרסה קיצונית של אידיאולוגיית שוק חופשי, מקבל מדי שנה תרומות בסך מיליוני דולרים מקרנות, חברות ואנשים פרטיים. המסמכים שנחשפו מראים שתאגיד מיקרוסופט, למשל, העביר למכון כמעט 60 אלף דולר ב-2011. במיקרוסופט הודיעו שתרמו למכון תוכנות מחשב במסגרת תוכנית רחבה של חלוקת תוכנות לארגונים הזכאים לכך, ושאין הדבר מעיד על תמיכה בעמדות של המכון לגבי התחממות האקלים.
מתברר שהמכון קיבל כספים גם מ-Pfizer, קרן ג’נרל מוטורס וצ’ארלס קוך, אחד משני האחים שבבעלותם הקונגלומרט הענק העוסק בין היתר בזיקוק נפט ובתעשיות אחרות בתחום הנפט והגז. על פי מסמכי התקציבים, השנה אמור קוך לתרום למכון 200,000 דולר. בשנים האחרונות תרמו האחים קוך מיליוני דולרים לגופים דוגמת מכון הארטלנד, המערערים על עמדות הזרם המרכזי בחקר האקלים.
פורסם בעיתון “הארץ”, מאת אסף שטול-טראורינג, 17.12.2010
האחים המיליארדרים צ’ארלס ודייוויד קוך, בעלי אחת מחברות הנפט הגדולות בארה”ב, הם כיום חיל החלוץ של ספקני ומכחישי ההתחממות הגלובלית. האחים העבירו תרומות של יותר מ-48 מיליון דולר לעמותות ומכונים, במחקר שמטרתו לערער את ההסכמה המדעית הרחבה סביב תיאוריות ההתחממות הגלובלית. האחים הצליחו לעקוף את חברת הנפט אקסון מובייל, שתרמה בשנים האחרונות כ-20 מיליון דולר למטרות דומות.
לדברי פרופ’ דני רבינוביץ מהמחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת תל אביב, שמחקריו מרבים לעסוק בהתחממות הגלובלית, האסטרטגיה של מכחישי האקלים מבוססת על כך שבמדע אין אמת מוחלטת.
לטענת רבינוביץ, זה פשוט מאוד להפריך עובדה מדעית, “גם כשהיא טובה ומבוססת על הנחות תיאורטיות טובות וקורפוס אמפירי מוצק, אפשר למצוא בה נקודות תורפה. זה מה שכל מדען עושה היום כשהוא כותב או קורא מאמר”.
רבינוביץ מסביר כי מכחישי האקלים “לוקחים מדענים שמכירים את התחום אבל יש להם נטייה פוליטית מתאימה מראש, ומבקשים מהם לקרוא עבודות מחקר שעוסקות בהתחממות כדור הארץ ולמצוא את נקודות התורפה, וכל פעם שהם מוצאים דבר כזה הם קופצים על המציאה כמוצאי שלל רב. כיום יש מרכזי מחקר שמשלמים למדענים כעשרת אלפים דולר כדי לעשות את זה. לא מושיבים אנשים לעשות מחקר על מה קורה באטמוספרה, אלא כדי לקעקע את הדו”חות של הפאנל הבין-ממשלתי לשינויי אקלים שהקים האו”ם. אין פה שום ניסיון למדע”.
‘הארץ’, מאת רותה קופפר, 18.12.2010
ארגון Media Matters פרסם התכתבות פנימית של אחד ממנהלי רשת פוקס ניוז, שהורה לכתביו כי יש לסייג בזמן שידור כל אזכור להתחממות כדור הארץ.
מנהל משרדי הרשת בוושינגטון, ביל סאמון, התייחס במייל פנימי לכתבה ששודרה בערוץ בתוכנית “Happening Now”. הכתב וונדל גולר דיווח כי העשור האחרון הוא החם ביותר שתועד בהיסטוריה. פחות מ-15 דקות לאחר מכן, לפי “מדיה מאטרס”, סאמון שלח לצוות את המייל שהודלף, בו הוא מסביר כי יש להשאיר בספק את תיאוריות ההתחממות הגלובלית.
“עלינו להימנע מלקבוע כי כדור הארץ מתחמם (או מתקרר) בכל שלב ולהזכיר מיד כי התיאוריות האלה מבוססות על נתונים שחוקרים הטילו בעבר ספק באמיתותם”, נכתב במייל. עוד נאמר כי “לא מתפקידנו כעיתונאים להציג את הסברות האלה כעובדות, במיוחד לאור התעצמות הדיון על כך”.
לפי מדיה מאטרס, המייל נשלח בדצמבר שנה שעברה, בזמן שמנהיגי 200 מדינות נפגשו בוועידה בקופנהגן כדי להגיע להסכם בדבר שינויי האקלים. ההוראה להתייחס כך לסוגיית האקלים, לפי הארגון, היא למעשה נקיטת עמדה פוליטית מופגנת מצד הרשת.
הטלת הספק בהתחממות הגלובלית, נושא שהדמוקרט אל גור נלחם כדי להעלותו לסדר היום, מחזקת את הטענה נגד רשת פוקס ניוז על כך שהיא נוקטת במובהק בדעות ימניות ובדעותיה של המפלגה הרפובליקאית בפרט. הרשת הכחישה בעבר את הביקורות וטענה כי אמנם המגישים שלה הם שמרנים, אך הכתבים והמגישים מקפידים לדווח בצורה אובייקטיבית.
דוגמה – יצרני הסיגריות שהטילו ספק בנזקי העישון למרות שידעו שהעישון מזיק לבריאות.
Doubt: How deniers manufacture their own reality.
Published: 26.11.2011
What do the ‘debates’ surrounding the health impact of smoking cigarettes and the reality of climate change have in common? In both of these cases, professional deniers have worked to dupe the public into thinking there’s a legitimate scientific debate where none exists. Our video, Doubt, details their efforts to fool the public.
Tobacco companies and think tanks funded by big tobacco disguised the threat of tobacco use in the 1960s. Using an almost identical approach, organized climate deniers have engaged in a long-term campaign to confuse the public about climate science. For both campaigns, doubt is the product.
מאת פרופ’ דני רבינוביץ. 24.1.2010
בתחום שינוי האקלים יש אנומליה. מצד אחד תמימות דעים בין אלפי מדענים מדיסציפלינות שונות על כך ששינוי האקלים בן זמננו נובע מגורמים אנתרופוגניים (מעשה ידי אדם). מצד שני ויכוח תקשורתי, מתווך בידי כתבים ועורכים שמחוייבים ל”איזון”, שמעמת את המידע המדעי הלגיטימי עם עמדותיהם של מדענים שכביכול שייכים ‘לזרם הנגדי’. הם אינם מציגים תיאוריה אלטרנטיבית שמסבירה את המתרחש באטמוספירה באפן קוהורנטי ומגובה בממצאים אמפיריים. אבל הם טוענים בלהט שהמחקר מהזרם המרכזי אינו אמין.
האנומליה הזו קיבלה תמצות מרשים במאמרה של נעמי אורסקס, מן המחלקה לחקר המדע באוניברסיטה של קליפורניה, שפורסם בכתב העת “science” ב-2004. במאמר מציגה החוקרת סקירה של 928 תקצירים (אבסטרקטים) של פרסומים מדעיים על שינוי אקלים שפורסמו בין 1993 ל-2003 בכתבי עת המקיימים שיפוט מדעי. והיא מחלקת את המאמרים לשש קטגוריות על פי מידת התאמתם לטענה שכדור הארץ מתחמם בגלל פליטות CO2 לאטמוספירה, כלומר כתוצאה ממעשה ידי אדם. התוצאה מאלפת: אף לא אחד מ-928 האבסטרקטים נוקט עמדה המנוגדת במישרין לקונצנזוס: כולם תומכים במידה זו או אחרת במרכיבי היסוד שלו. לעומת זאת, סקר שני, של ליסה אנטילה, שבחן מאות כתבות על שינוי האקלים שהתפרסמו בתקופה המקבילה בעתונות היומית, ברדיו ובטלויזיה, מגלה ממצא מדהים: קרוב ל-50% מהכתבות שיקפו תחושה ברורה שבקהילה המדעית “עדיין” מתחולל ויכוח באשר לעצם קיום התופעה, או להיותה מעשה ידי אדם.
קיימת כמובן האפשרות שיכולת הקלט של הציבור, שהיא סלקטיבית, מעוותת את התמונה לא פחות מהאינטרסים של יוצרי המסר. טוד גיטלין טען זה כבר שאחת התוצאות של נטיית התקשורת להציג נושאים כשנויים במחלוקת היא שיעתוק עמדות אידיאולוגיות של האליטה הדומיננטית. חוקרים אחרים הבחינו שבמקרים של מחלוקת – אמיתית או מדומה – בנושאים מדעיים, נורמת האיזון של התקשורת מייצרת מה שמכונה “תסריט של דו-קרב מדעי”. בנוסף לטענות ה”בעד” וה”נגד” שמציג העתונאי בנאראטיב של הסיפור, הוא משבץ בגוף הטקסט ציטטות שאותן קיבל ממדענים שמייצגים כביכול את שני צדי המתרס. החלוקה המתעתעת הזו, שמתעלמת בעקשנות מן הקונצנזוס המדעי המתרחב, אפקטיבית דווקא כי היא כל כך מבלבלת. היא מעמידה את רוב הציבור בדיוק במקום שבו רוצים אותו ספקני האקלים: עמדת הבורר חסר הכישורים שנוכח בוויכוח בין שני בני סמכא. בסיטואציה כזו רוב הצופים עושים בדיוק מה שמכחישי משבר האקלים רוצים שיקרה – הם נמנעים מהכרעה וממשיכים להמתין ל’וודאות’. בינתיים עוברות השנים והמשבר מעמיק.
תמר זנדברג, השרה להגנת הסביבה, פרסמה פוסט בפייסבוק ב-11/8/2021:
“אני רוצה לומר לכם.ן משהו על צמד המילים הנפוץ “גז טבעי”: הוא מדובר בתקשורת, הוא מושרש בתודעה הציבורית, וכך הוא מופיע גם במילון של האקדמיה ללשון עברית. אבל המונח הזה מביא לבלבול, ויוצר מצג שווא לפיו “גז טבעי” הוא מעין אנרגיה ירוקה ולא מזיקה. אז זהו, שזה לא נכון.
אין ספק ש”הגז הטבעי”, תערובת המבוססת בעיקרה על מתאן, הוא טבעי, במובן הזה שמקורו בטבע. אך כך גם הפחם, הנפט, פצלי השמן, ואפילו ציאניד. אך אף אחד לא מעלה בדעתו להצמיד למילה פחם את המילה “טבעי”.
האמת היא, שמתאן הוא לא פחות בעייתי מפחמן דו חמצני, ובמובנים מסוימים אף יותר. לפי פאנל מומחי האקלים של האו”ם, כשליש מההתחממות הגלובלית נובעת מפליטות מתאן. כך שמעבר לכך שתהליך השריפה שלו מייצר זיהום אוויר שמזיק לבריאות שלנו, בני האדם, הוא תורם תרומה שלילית משמעותית ביותר למשבר האקלים.
כשרה להגנת הסביבה, תפקידי הוא גם להשפיע על השיח המקצועי, התקשורתי והציבורי בנושא החשוב הזה. לכן פניתי לאקדמיה ללשון עברית בבקשה להחליף את המונח “גז טבעי” ל”גז מחצבים”, כפי שראוי שייקרא. הנחיתי גם את עובדי ועובדות המשרד להגנת הסביבה לעבור להשתמש במונח זה בכלל המסמכים הרשמיים וברשתות החברתיות.
כמו שברור לכולנו שפחם, נפט ופצלי שמן – הם כולם דלקים פוסיליים שמקורם אמנם טבעי, אך הליך השריפה והניצול שלהם פוגע בנו ובכדור הארץ, כך צריך להיות גם לגבי הגז. הגיע הזמן שנפסיק להלבין אותו ואת נזקיו, ונתייחס אליו כאל כל דלק פוסילי (מחצבתי) אחר.
ככה מתחיל שינוי.” (סוף ציטוט מהפוסט של השרה להגנת הסביבה).
מכחיש האקלים מוכר השיב לה בתגובה:
“תמר, הבורות שלך היא הנזק הגדול. גז המתאן שמשמש לייצור חשמל אינו תורם מאומה לעליית ריכוז המתאן באטמוספירה, כי שורפים אותו…. הוא ה*דלק*!!! ” (סוף ציטוט). ראו תמונת מסך של התגובה:
בכך חשף המגיב, יונתן דובי, שהוא פרופסור לכימיה, שהוא מוכן לעוות את האמת המדעית, אפילו כשהיא קשורה למקצוע בו הוא אמור לשלוט (כימיה) ולעשות “Cherry Picking” כדי לשרת את האג’נדה שלו.
כמה עובדות שפרופ’ יונתן העדיף “לשכוח”:
בהשוואה לפחם, עצם שריפת הגז בתחנות כח, אכן פחות מזהמת מקומית במונחים של זיהום אוויר וגזי חממה, אולם, כדי להפיק את הגז, יש צורך בשאיבתו מבאר הקידוח, תוך פחת גדול של גזים לרבות מתאן לאוויר וכן בתהליך זיקוק של הגז הגולמי שנשאב מבארות הגז, קרי הפרדתו למרכיביו הגזיים והנוזליים.
תהליך הזיקוק של הגז הינו תהליך מזהם ביותר, לרבות בחומרים מסרטנים בוודאות וחשודים כמסרטנים, בין אם הוא מתרחש בים או ביבשה.
תהליך הפקת הגז מזהם במיוחד כאשר האסדה אינה ממוקמת מעל המאגר וכאשר צינור ארוך מקשר ביניהם, בשל הצורך בהוספת חומרים נוגדי קפיאה לצנרת, חומרים רעילים שתהליך הפרדתם מהגז הגולמי לצורך מיחזורם, הינו מזהם עד למאד.
בהמשך התהליך, הובלת הגז בצינורות למרחקים ארוכים מביאה לאיבוד חלק ממנו ולפליטות גז מתאן מהמחברים, מההמדחסים ומהנשבים, דבר הגורם לפליטת מזהמים וגזי חממה נוספים לאוויר. פליטות אלו מייצרות נזק סביבתי ובריאותי עצום ותורמות משמעותית להתחממות כדור הארץ (בהמשך יובאו פרטים לגבי המתאן כגז חממה עוצמתי יותר מפחמן דו חמצני).
ועוד לא סיימנו. את המרכיב הנוזלי המופרד מהגז, מרכיב הקרוי קונדנסט, מאחסנים במיכלים ומוליכים בצנרת (אשר בה יש פחת וגם בה קורות תקלות) אל בית הזיקוק. שם מבוצע תהליך הזיקוק של הנוזל, על מנת להפיק ממנו תזקיקים שונים, כגון דלק סילוני ועוד. במהלך האחסון והזיקוק, שוב נפלטים מזהמים (חלקם קרצינוגנים – מסרטנים בוודאות ואחרים חשודים כמסרטנים) ונפלטים גזי חממה המגבירים את אפקט החממה על כדור הארץ ובשל כך מחריפים את משבר האקלים.
פליטות המתאן הבלתי־מוקדיות ממערכת ההולכה, חלוקה, הפקה ועיבוד של תשתיות הגז בישראל, נאמדו על ידי משרד האנרגיה בתחילת שנה זו ב–0.014% בלבד — נתון הנמוך פי 300 ויותר ביחס לממוצע המחקרים בארצות הברית. יתר על כן, אין בארץ כלל דיווחים על דליפות מתאן מהמפעלים המשתמשים בו. ואם לא די בכך, הרי שחברות הגז טוענות כי אין כלל דליפות מהבארות והצנרת הימית, שעה שמחקרים בארה”ב מלמדים כי הפליטות הללו מגיעות ל–0.3%–2.4%.
בהשוואה לפחם, עצם שריפת הגז בתחנות כח אכן פחות מזהמת מקומית במונחים של זיהום אוויר וגזי חממה, אולם, כדי להפיק את הגז, יש צורך בשאיבתו מבאר הקידוח, תוך פחת גדול של גזים לרבות מתאן לאוויר וכן בתהליך זיקוק של הגז הגולמי שנשאב מבארות הגז, קרי הפרדתו למרכיביו הגזיים והנוזליים.
מקור: ההתחממות הגלובלית – איך גז “טבעי” תורם להתחממות כדור הארץ?
מתאן הוא גז חממה רב עוצמה. זמן הפירוק שלו מהיר יותר מזה של פחמן דו חמצני, ולכן הנזק שלו גדול יותר בטווח הקצר (20 שנה) לעומת הנזק לטווח הארוך (100 שנה). על פי הנשיונל ג’יאוגרפיק, מתאן חזק פי 28 יותר מפחמן דו חמצני בתרומתו להתחממות כדור הארץ בטווח זמן של 100 שנה וחזק ביותר מפי 80 במשך 20 שנה.דברים דומים ניתן לקרוא גם באתר של הסוכנות להגנת הסביבה של ארה”ב (ראו קישור בהמשך).
מבחינתם של המתכחשים למעורבות האדם להתחממות הגלובלית, דוח ה-IPCC הוא לא יותר מפיסת נייר למרות שהוא נכתב על ידי מאות מדעני אקלים. אנשים כאלה ממשיכים להפריע למאבק בהתחממות הגלובלית. במקרה של יונתן דובי זה נעשה באיצטלה של אחד שמבין יותר מכולם. הוא לא. הוא סתם מכחיש אקלים שאיבד את המצפן המוסרי שלו.
ציטוטים מאתר הנשיונל ג’יאוגרפיק ומאתר של הסוכנות להגנת הסביבה של ארה”ב:
because methane is a potent greenhouse gas—about 28 times more powerful than carbon dioxide at warming the Earth, on a 100-year timescale, and more than 80 times more powerful over 20 years
Source: National Geographic
Methane (CH4) is estimated to have a GWP (Global Warming Potential) of 28–36 over 100 years. CH4 emitted today lasts about a decade on average, which is much less time than CO2. But CH4 also absorbs much more energy than CO2. The net effect of the shorter lifetime and higher energy absorption is reflected in the GWP. The CH4 GWP also accounts for some indirect effects, such as the fact that CH4 is a precursor to ozone, and ozone is itself a GHG.
Source: United States Environmental Protection Agency (EPA)
על פי דוח “פליטות מתאן ממגזר הנפט והגז הטבעי ושיטות מיטביות לכימות“, זמן החיים של מתאן באטמוספירה הוא רק כ-12 שנים והוא בהחלט קצר יותר מזה של פחמן דו-חמצני (פד”ח), שהינו עשרות ואולי מאות שנים. ההשפעה של עליית ריכוזי המתאן באטמוספירה היא כפולה – מצד אחד ישנה השפעה ישירה על התחממות כדור הארץ בגלל כושר הבליעה הגבוה יותר של קרינה אינפרה אדומה על ידי מתאן שהופכת לחום הנאגר קרוב לפני הקרקע. כמו כן לעליית ריכוז מתאן ישנה גם השפעה עקיפה על ההתחממות הנובעת מפעילות כימית באטמוספירה, כולל שרשרת תהליכי חמצון פוטוכימי התורמים ליצירת אוזון באטמוספירה התחתונה (טרופוספרה) ויצירת פד”ח ומים בסוף תהליך השרשרת.
מקדם ייחוס של מתאן כגז חממה ביחס לפחמן דו חמצני
לצורך השוואת השפעתם של גזי חממה שונים על אגירת חום באטמוספירה שמעל כדור הארץ ניתן מקדם ייחוס שערכו 1.0 ליחידת מסה של פד”ח. עבור גזים אחרים מחשבים מקדמים יחסיים המאפיינים את ההשפעה של יחידת מסה של גז חממה אחר לאורך תקופת זמן מוגדרת. ההשפעה היחסית של מתאן מובאת בטבלה 1 (המובאת להלן) עבור זמני ייחוס שונים. הטבלה מציגה מקדמים עבור ההשפעה הישירה של קליטת קרינת חום על ידי מתאן באטמוספירה, או השפעה מורחבת הכוללת גם את ההשפעות העקיפות הנובעות מבליעת קרינת חום על ידי תוצרי החמצון של מתאן (מים ואוזון). מקדם ההתחממות הגלובלית משמש כפקטור שבו
מכפילים את מסת הפליטה של מתאן בכדי לחשב פליטה ביחידות של שווה ערך פחמן דו-חמצני (שווה ערך פחמן דו חמצני – פד”ח) אשר מאפשר סכימה משוקללת של סך פליטות גזי חממה ממקור או פעילות מסוימים.
היות ויש מספר מקדמי התחממות גלובלית עבור מתאן (טבלה 1) חשוב לציין בכל מסמך מהו המקדם שבו משתמשים לשקלול הסכימה. עבור מצאי פליטה המדווחים לארגונים בינלאומיים, המקדם המקובל כעת הוא 25 בהתאם להנחיות האו”ם למדינות מפותחות. זהו גם המקדם שבשימוש במערך הדיווח הוולונטרי של ישראל עמ’ 12-13 בדוח “פליטות מתאן ממגזר הנפט והגז הטבעי ושיטות מיטביות לכימות“. מכון נאמן. את הדוח כתבו וערכו: ד”ר מרים לב-און, ד”ר פרי לב-און, פרופ’ אופירה אילון, מעיין זרביב ציון. מוגש לד”ר סיניה נתניהו, מדענית ראשית, המשרד להגנת הסביבה, מאי 2016.
התייחסות למתאן בדוח IPCC
לפי דוח הפאנל הבין‑ממשלתי לשינוי האקלים (IPCC), גז פולט בממוצע יותר מפי עשרה פחמן דו-חמצני מאנרגיה סולארית, ופי 40 מאנרגיית רוח. אנרגיה סולארית ורוח גם לא פולטות את גז המתאן ההרסני, בניגוד לגז.
מקור (מסמך לצפייה בגוגל דרייב): Technology-specific Cost and Performance Parameters
כמות המתאן שמייצרת פעילות האדם הגיעה לשיא היסטורי
“…כדי להתמודד עם הקשיים האלה, חברו יותר מ-90 מדענים מתחומי מחקר שונים תחת המטרייה של ארגון “פרויקט הפחמן העולמי” (Global Carbon Project).
באמצעות פיתוח של מודלים חישוביים חדשים, ביצוע מדידות אטמוספריות וחישוב היקפם של מאגרי מתאן יבשתיים, הצליחו החוקרים לייצר תמונה מפורטת של תרומתם של מקורות הפליטה השונים, טבעיים ומפעילות האדם, ושל השינוי בהיקף הפליטה של כל אחד מהם בעשר השנים עד 2017.
מהמחקר עולה כי האחראים הבלעדיים לעלייה בכמות המתאן שנפלטה ב-2017 לעומת הפליטה השנתית בעשור הקודם הם גורמים הקשורים לפעילות האדם, ובייחוד גידול בקר, הצטברות פסולת והפקה של גז טבעי. בעולם מצויות כיום כ-3.5 מיליארד פרות וחיות משק אחרות הפולטות מתאן כחלק מתהליך התסיסה במערכת העיכול שלהן, והן אחראיות לכחמישית מכלל פליטת המתאן בעולם. רוב פליטת המתאן מבקר מקורה בדרום אסיה, בדרום אמריקה ובאפריקה, בעוד שאירופה היא היבשת היחידה שנצפתה בה ירידה בפליטה זו, ככל הנראה הודות להפחתה במספר הפרות שהחקלאים מגדלים בשטחה, ובזכות מדיניות מתקדמת לטיפול בפסולת.
מקור: שיא בפליטת המתאן העולמית, מכון דוידסון, 16/8/2020.
פרופ’ יונתן דובי לא המציא שום דבר חדש. הוא פשוט מחקה את קודמיו, בעלי אינטרסים שרצו לקדם את המשך שריפת הפחם. כדי לעשות זאת הם ניסו למתג פחם כ”פחם נקי”, אף שאין דבר כזה “פחם נקי”. הנה כמה דוגמאות מהעבר הלא רחוק:
שתף/י
קבל התראה מזדמנת לתיבת הדוא”ל
