פעיל סביבתי. מתנדב בארגון 'Climate Reality Project' שהקים אל גור.
פרק א – תכנית הכנס וסרטון פתיח.
פרק ב’ – משרדי ממשלה, נציגי תעשייה, נציגת הדור הצעיר. (הפרק הנוכחי)
פרק ג’ – יעדים ואמצעים + סקר עמדות הציבור.
פרק ד’ – סמנכ”לית המשרד להגנ”ס + שיח רגולטורים.
פרק ה’ – תחזית לגבי השקעות “סביבתיות” ואחראיות.
הכנס נערך ביוזמת המכון הישראלי לדמוקרטיה בתאריך 14/12/2020
“משבר האקלים הוא לא רק סוגיה סביבתית בוערת, אלא גם סוגיה כלכלית, חברתית וביטחונית. שינוי האקלים וההידרדרות הסביבתית, מהווים איום קיומי על ישראל ועל העולם. על מנת להתגבר על האתגרים הללו, ישראל זקוקה לאסטרטגית צמיחה חדשה שתהפוך אותה למדינה עם כלכלה, מודרנית ותחרותית. החזון שלי הוא להפוך מדינת ישראל לכלכלה בת קיימא” כך אמרה השרה להגנת הסביבה גילה גמליאל, בכנס. עוד אמרה גמליאל, כי “מגפת הקורונה המחישה כיצד משברים גלובליים המתחילים בסביבה יכולים להשפיע על הכלכלה, הבריאות ואיכות חיינו”.
גמליאל הוסיפה, כי “אני מאמינה שגם המערכת הפיננסית צריכה וחייבת להיות חלק אינטגרלי מהמהפכה הסביבתית בישראל, ולאפשר למשקיעים לבחור מדעת כיצד לפעול לפי תפיסת עולמם, להשקיע בתאגידים ובמכשירים פיננסים שמטמיעים שיקולים סביבתיים, ולמשוך השקעות מגורמים מזהמים שמתעלמים מהשלכות פעילותם על הסביבה”.
בסרטון שלפניכם – דברי השרה להגנת הסביבה; מנכ”לי משרדי ממשלה מציגים את יעדי הפחתת הפליטות של מדינת ישראל; בנציגי תעשייה; בנציג החברה האזרחית ובנציגת הנוער.
אורך הסרטון כשעה וחצי – מדקה 02:17 של המושב עד שעה 01:34:32.
ד”ר גיל פרואקטור, מנהל תחום אנרגיה ושינויי אקלים במשרד להגנת הסביבה, הציג את היעדים הלאומיים ואת ההשפעות של האסטרטגיה שגובשה: ניתן להפחית בין 80% ל85% מפליטות גזי החממה של ישראל עד לשנת 2050 ביחס לשנת הבסיס (2015).
זו הפעם הראשונה שישראל מציגה אסטרטגיה כוללת אשר תביא להפחתה אבסולוטית בפליטות כבר בשנת 2030 ולכלכלה דלת פחמן בשנת 2050. האסטרטגיה תוביל לגמילה של ישראל מדלקים פוסיליים ומעבר מלא לאנרגיות מתחדשות. כמו בעולם, גם התעשייה בישראל תעבור שינויים מרחיקי לכת. האסטרטגיה הזו תאפשר לנו להפחית למעלה מ-50% מפליטות גזי החממה ב-2050″. פרואקטור הוסיף, כי: “נזקי הזיהום צפויים לגדול במהירות עקב עליה במספר הרכבים והגודש בדרכים. אבל יישום האסטרטגיה הלאומית למעבר לתחבורה חשמלית ולהפחתת הנסועה בדרכים תאפשר לנו לעצור את הזיהום בעשור הקרוב ולהפחיתו כמעט לאפס עד 2050. מימוש החזון והמעבר לכלכלה דלת פחמן, הם תעודת הביטוח המספקת לישראל את החוסן להתמודדות עם שינוי האקלים ולשגשוג בעולם דל פחמן”.
יובל לסטר, ראש אגף מדיניות סביבתית במשרד להגנת הסביבה ציין, כי: “כבר בשבועות הקרובים נניח על שולחן הממשלה תזכיר חוק להתמודדות עם שינויי האקלים. ונמשיך לקדם את מדיניות ממשלת ישראל לתמחור פחמן. נעבוד יחד עם הרשויות המקומיות להכנת תוכניות יישום מקומיות. נפעל לקדם תעשייה ישראלית דלת פחמן, תחרותית, חדשנית ובעלת פריון גבוה. המעבר לכלכלה דלת פחמן יפגוש את כל תושבי ישראל – אנו מאמינים שיישום תכנית זו ישפר את איכות החיים שלהם, והם מצדם ייקחו אחריות על הרגלי הצריכה שלהם תוך שהם מפנימים את האחריות שלהם לדורות העתיד”.
דלית זילבר, מנכ”לית מנהל תכנון: “הנושא של בניה ירוקה נחתם ב-2020 ויכנס לתוקף במרץ 2022. התחדשות עירונית עושה לנו עיר טובה יותר עם תוספת יחידות דיור בתוך המרקמים הקיימים. התוכנית האסטרטגית של מדינת ישראל ושל מנהל התכנון מדברת על כך שתוספת של כ-60% יחידות דיור מסך יחידות הדיור לשנת 2020-2040, תהיה במסגרת פרויקטים של התחדשות עירונית. זה אתגר מאוד גדול”.
בנושא אנרגיה מתחדשת ציינה, כי: “אנו מקדמים תכנית מתאר ארצית לכפל שימושים בכל המתקנים והאנרגיה המתחדשת. כך למשל, חקלאות – אם זה על גגות, על מאגרי מים או על מחלפים – צריך למצוא את האמצעים המשלימים, לא רק תכנון, אלא כל מה שיאפשר לנו כיסוי פוטו וולטאי. היעדים שהמדינה הציבה מצוינים, אבל צריך לדעת איך הם לא יחסלו לנו את כל השטחים הפתוחים”.
אודי אדירי, מנכ”ל משרד האנרגיה: “משבר האקלים מחייב אותנו בהסתכלות מעבר לטווח תכנון רגיל. דבר תלוי בדבר – אם לוקחים רכבים ומעבירים לחשמל אז זה מגדיל את הביקוש לחשמל וצריך להבטיח שרשת החשמל תהיה אמינה. אם החשמל בישראל לא יהיה אמין ובמחיר סביר, אף אחד לא יעבור לרכב חשמלי”.
אדירי הרחיב לגבי תכנית לצמצום פליטת הפחמן: “בשנתיים האחרונות בנינו תכנית קונקרטית ל-2030 המורכבת מכמה אמצעי מדיניות. הראשון – סגירת כל התחנות הפחמיות בישראל עד שנת 2025, והפסקה מוחלטת של ייצור חשמל בפחם; הגדלת יעד האנרגיות המתחדשות של ישראל ל-30% עד לשנת 2030; תכנית העצמה אנרגטית של 1.3% בשנה; ויעד כללי של מעבר לתחבורה חשמלית, ותחבורה נטולת דלקים פוסיליים”.
עוד הדגיש אדירי, כי “התכניות מביאות להפחתה של למעלה מ-90% מזיהום האוויר מייצור חשמל ובייחד עם ההתייעלות האנרגטית למעלה מ-50% הפחתה מפליטות ה-CO2. אם לא נעמוד ביעדי הביניים האלה זה סימן בולט שסטינו מהדרך ל-2050, שהיעדים שאנו מציבים לגביה הם להגיע ל-80% הפחתה של גזי החממה”.
לדברי עופר מלכה, מנכ”ל משרד התחבורה, “התחבורה הציבורית היא מרכיב מרכזי בפיתוח האסטרטגי והכלכלי במדינת ישראל. אנחנו יכולים לראות בעקבות הקורונה שאפשר לפתח מרכזי תעסוקה מקומיים. לפני המשבר, לא עלתה האפשרות לעבוד מהבית, אבל האמת היא שחברה לא צריכה להתרכז במקום אחד, היא יכולה לעשות מרכזי תעסוקה אזוריים. שרת התחבורה מובילה היום רעיון של מרכזי תחבורה שיש בהם גם פיתוח עסקי – אדם המגיע לתחנת רכבת ובתוכה יש את צרכי המסחר היומיומי שלו, זה יפחית את הצורך בנסיעה ויעודד שימוש בתחבורה ציבורית”.
דוד לפלר, מנכ”ל המשרד משרד הכלכלה והתעשייה: “הפרויקט הלאומי הגדול נולד מהסכמי פריז, במסגרתם הייתה התחייבות עולמית למעבר לכלכלה דלת פחמן, וישראל התחייבה להוריד 40% מפליטות הפחמן שלה עד 2050. אנחנו מנסים להחליף את הגזים בהם משתמשים במפעלי התעשייה בגזים שפחות פוגעים באוזון, ורוצים להגיע להפחתה של 16% בשנה בפליטת הגזים האלה”.
לפלר התייחס למצב בישראל לעומת העולם: “במרכז העשייה שלנו נמצא הקונספט “כלכלה מעגלית”. בעולם המערבי המתקדם שאנחנו רוצים להיות חלק ממנו לא נוכל להמשיך לזהם את הסביבה. 90% מהטיפול בזיהום בישראל הוא בנקודת הקצה, בסוף התהליך, כאשר כבר יצא זיהום לסביבה ורק אז אנחנו מנסים לטפל בו. בעולם המגמה אחרת – 50% מהטיפול בזיהום הוא במקור של יצירת הזיהום, בהתייעלות התהליכים במפעלים”.
דוד יהלומי, מנכ”ל המשרד להגנת הסביבה, התייחס ליעדי פליטות הפחמן: “בכוונתנו להפחית קרוב ל-50% מפליטות הפחמן מפסולת עד 2030, ועד 2050 להגיע להפחתה דרמטית של כ-92%.
בעבודה שעשינו בשנת 2018 במסגרתה בוצע מיפוי של כל האזורים המבונים במדינת ישראל. נמצא כי ניתן לייצר קרוב ל-50% מתצרוכת החשמל בישראל באמצעות השטחים המבונים ולשים עליהם פאנלים סולאריים. אנחנו יכולים להגיע ל-40% של אנרגיה מתחדשת עד 2030″.
יהלומי הוסיף, כי “אנו רחוקים מהסטנדרטים של האיחוד האירופי. בעוד שמדינות שונות הפחיתו ב-18% את פליטות הפחמן, ישראל עלתה ב-17%.
צריך להבין שסביבה ירוקה יותר היא גם כלכלית יותר. נהיה חייבים לתמחר את מחירי הפחמן כי אם לא נעשה את זה האירופאים יעשו את זה בשבילנו, ואז גם נצטרך לשלם לאירופה לאותם תעשיינים אשר עומדים בדרישות וגם לא נהיה תחרותיים”.
מצאי פליטות גזי חממה בשנת 2018:
– תעשיות אנרגיה 47%,
– תחבורה 24%,
– פסולת 8%,
– שריפת דלקים בתעשייה 8%,
– גזי קירור 6%,
– פליטות מתהליכים תעשייתיים 3%,
– חקלאות ושינוי שימושי קרקע 3%,
– מבנים 1%
65% ממדינות ה-OECD קבעו יעד של 0 פליטות פחמן עד שנת 2050
95% ממדינות ה-OECD כבר מיישמות מנגנונים לתמחור פחמן
דפנה אבירם ניצן, מנהלת המרכז לממשל וכלכלה במכון הישראלי לדמוקרטיה: “כשמדברים על תשתיות ותשתיות תחבורה, המגזר העסקי לא יכול לקחת לבדו את האתגר ולהביא הכל – נדרש תקציב. יש לנו במסגרת תקציב הקורונה 5 מיליארד שקלים שהוקצו לצורך האצת הצמיחה ואפשר להפנות חלק ניכר מהם להאצת צמיחה ירוקה.
מדובר במגה מהלך בינלאומי ומי שלא יעלה עליו פשוט יישאר מאחור, לא יוכל לסחור עם העולם, לא יוכל למשוך משקיעים או ליהנות מהחיסכון בעלויות האנרגיה”.
ניצן משה, יו”ר ועדת איכות הסביבה של התאחדות התעשיינים: “השפעות האקלים הן חלק אינטגרלי מהתעשייה בארץ ובעולם. בחרנו להציב יעד של הפחתת פליטות ועשינו מעשה.
הצגנו ירידה מ-4.2 מיליון טון ב-2008, והיום אנחנו עומדים על 3.2 מיליון טון, כאשר המטרה היא להגיע ל-2.3 מיליון טון ב-2030. שמנו יעד שאפתני ואנחנו גאים בו, וכל זאת בלי רגולציה שהייתה מעלינו.
התעשייה יכולה וצריכה להוביל קפיצת מדרגה של ישראל בתחום הקיימות בפרט, ובתחום הפליטות בכלל. יש כאן חברות סולידריות לסביבה, לקהילה, לעובדים שלנו, בעיני זה משהו בסיסי”.
חן ליכטנשטיין, מנהל כספים ראשי של סינג’נטה גרופ: “אנו חיים בתקופה שבה מוזרמים סכומי עתק לתעשיות ולכלכלות בכל רחבי העולם כולל בישראל. בגלל הקורונה הארנק של משרדי האוצר ושל בנקים מרכזיים נפתח בצורה אגרסיבית מאוד, וחשוב מאוד לנסות ולהשקיע חלק מהכספים האלה בדברים שיביאו תוחלת לטווח הארוך.
אין דבר יותר ברור, במיוחד בתקופה הזאת, מהצורך להשקיע בהאטת קצב התחממות כדור הארץ ובכלכלה דלת פחמן. ההשקעות האלה הן עם תשואה כמעט וודאית מהרבה מאוד בחינות, ומי שלא ישקיע פשוט לא יישאר תחרותי. הדרישות של כל העולם מתקדמות בקצב מואץ בנושאים האלה, חברות מתחילות להיות יותר תחרותיות, והתחום הזה יהיה מאוד רווחי”.
הראל שליסל, רכז תעשיה ומסחר באגף התקציבים, משרד האוצר: “אם נעשה השוואה של ייצור חשמל מאנרגיה סולרית בהשוואה בינלאומית, תראו שישראל היא בין המדינות המובילות בעולם היום, לא ב-2030. קל וחומר כשמסתכלים על מערכת שכמעט כל כולה תישען על מערכת ייצור סולארי. אנחנו הולכים להיות אחת המדינות המובילות בתחום הזה”.
שליסל הוסיף כי: “בהשוואה לייצור קונבנציונאלי וייצור אנרגיית רוח, הנושא הסולארי הוא יעיל בהרבה, בעשרות ובמאות אחוזים, צריכים לייצר את הקרקע המתאימה לו בצורה יותר יעילה. הייצור מוגבל במהלך היום לשעות השמש. ככל שנכניס יותר ייצור סולארי למערכת, הפער בין שעות השמש ליתר השעות יהיה יותר משמעותי. כאן נכנסת האגירה. היא תאפשר לנו לנצל יותר טוב את הרשת, להביא ליעילות ותחסוך בהקמת קווים.
נדבך נוסף הוא נושא תעריף החשמל – אם המחירים לא יהיו תחרותיים ואטרקטיביים, הצרכנים, התעשייה והמגזר העסקי לא יעברו כ”כ מהר לחשמל סולרי”.
ד”ר דב חנין, מוביל יוזמת “שינוי כיוון”, אוניברסיטת תל אביב: “הערכת המצב האחרונה של IPCC אומרת שאם אנחנו רוצים להימנע מקטסטרופה סביבתית כלכלית וחברתית ולעמוד ביעדי פריז, העולם צריך להפחית ב-50% את פליטות גזי החממה עד שנת 2030. בישראל מדברים על 27% הפחתת גזי חממה עד שנת 2030 – זה לא מספיק.
אנחנו חלק מהעולם ואנחנו לא יכולים להציב לעצמנו יעד שהוא כ”כ יותר נמוך לעומת מה שקורה במדינות המפותחות”. עוד הוסיף ד”ר חנין על הפער בין יעדי ישראל למדינות העולם: “משרד האנרגיה מדבר על הפחתה של 80% מהפליטות במשק האנרגיה עד 2050, משרד הכלכלה בנייר שלו מדבר על הפחתת 40% מהפליטות בתעשייה עד 2050. בעולם המפותח הסטנדרט הוא 0 פליטות עד שנת 2050.
אלה הם הסטנדרטים שהעולם הולך להתיישר אליהם – מי שלא יעמוד בהם יהיה מחוץ למועדון, ויהיו לכך השלכות לא רק סביבתיות, אלא קודם כל כלכליות”.
מקור: ‘המכון הישראלי לדמוקרטיה‘
שתפו ברשתות החברתיות:
קבל התראה מזדמנת לתיבת הדוא”ל
