פורסם בתאריך: 8/12/2025
פעיל בארגון 'Climate Reality Project' שהקים אל גור, חבר לשעבר בפורום האקלים הישראלי.
הגרף מציג את השינוי בטמפרטורה של פרמפרוסט (Permafrost) – שכבת אדמה שקפואה באופן קבוע באזורים קרים מאוד כמו הקוטב הצפוני. שינוי הטמפרטורה מוצג בגרף משנת 1978 ועד 2020.
הצירים: ציר ה-X (למטה) מראה את השנים. ציר ה-Y (בצד שמאל) מראה את הסטייה בטמפרטורה ביחס למצב התחלתי כלשהו (קו האפס). כלומר, כמה המעלות עלו או ירדו ביחס לעבר.
הקווים הצבעוניים: כל קו מייצג אזור אחר בקוטב הצפוני (למשל, אלסקה, ים בופור). הנקודות מראות מדידות אמיתיות.
הקו הצהוב המקווקו (החשוב ביותר): זהו קו המגמה הכללית. רואים בבירור שהוא עולה בחדות כלפי מעלה, כמו חץ שמצביע לשמיים.
מה המשמעות?
האדמה הקפואה הזו מתחממת, ומהר. אם בעבר הטמפרטורה הייתה יציבה (סביב קו האפס), החל משנת 2000 בערך, ובמיוחד אחרי 2010, רואים “קפיצה” למעלה – ההתחממות מאיצה.
1. מנגנון המשוב (Feedback Loop): זהו המושג הקריטי כאן. הפרמפרוסט הוא כמו “מקרר” ענק ששמר בתוכו כמויות אדירות של גזים מזהמים (פחמן ומתאן) במשך אלפי שנים. כשהמקרר מתקלקל (האדמה מפשירה), הגזים האלה בורחים החוצה לאוויר.
* הגזים האלה, שמונעים פליטת אנרגיה מכדור הארץ אל מחוץ לאטמוספירה, גורמים לכדור הארץ להתחמם עוד יותר.
* החום גורם לעוד אדמה להפשיר.
* עוד אדמה מפשירה = עוד גזים משתחררים.
* וחוזר חלילה. זהו מעגל שמזין את עצמו וקשה מאוד לעצור אותו.
2. מתאן (Methane): מתאן הוא אחד הגזים שמשתחררים. הוא גז חממה הרבה יותר חזק ואגרסיבי מפחמן דו-חמצני (CO₂), ולכן הוא מאיץ את החימום בצורה קיצונית.
3. שינוי תפקיד הקוטב: בעבר, האזורים האלה עזרו לנו כי הם ספגו פחמן (הפרמפרוסט היה “קולט פחמן”) ושמרו עליו. עכשיו, בגלל ההפשרה, הם הפכו לאויב – הם פולטים פחמן לאוויר (“מקור פליטה”). הטבע, שפעם עזר לנו להילחם בהתחממות, מתחיל לעבוד נגדנו.
4. התעלמות ה-IPCC: הגוף הבינלאומי שאחראי על חקר האקלים (IPCC – הפאנל הבינלאומי לשינוי האקלים) מתחשב במנגנון הזה באופן חלקי מאוד בתחזיות שלו. כלומר, המצב במציאות עלול להיות גרוע הרבה יותר ממה שמספרים לנו בדו”חות הרשמיים.
שחרור פחמן דו-חמצני (CO₂) ומתאן (Methane) משפיעים על האקלים בצורה שונה מאוד, ולכל אחד מהם יש “אופי” אחר מבחינת הנזק שהוא גורם. ההבדל העיקרי הוא בין עוצמה לבין משך הזמן:
1. העוצמה (כמה חום הוא לוכד?) – מתאן הוא “אגרוף חזק ומהיר” – זהו גז חממה הרבה יותר אגרסיבי מפחמן דו-חמצני.
* בטווח קצר של 20 שנה, מולקולה אחת של מתאן לוכדת חום בעוצמה של פי 80 ויותר ממולקולה של פחמן דו-חמצני.
* זו הסיבה שהשחרור הפתאומי של מתאן מהאדמה הקפואה (כפי שראית בגרף הקודם) הוא כל כך מסוכן – הוא יכול לגרום ל”קפיצה” חדה ומהירה בטמפרטורה העולמית תוך זמן קצר מאוד.
2. משך הזמן (כמה זמן הוא נשאר?) – פחמן הוא “נזק נצחי”
כאן הפחמן הדו-חמצני מנצח בגדול (במובן הרע).
* מתאן: נשאר באטמוספירה זמן קצר יחסית, כ-10 עד 12 שנים בממוצע, ואז מתפרק.
* פחמן דו-חמצני (CO₂): הוא יציב מאוד ונשאר באטמוספירה למשך מאות ואף אלפי שנים. רוב הפחמן ששחררנו מאז המהפכה התעשייתית עדיין נמצא באוויר ומחמם את העולם.
* מתאן הוא כמו מדורה גדולה עם הרבה בנזין: היא בוערת בעוצמה אדירה ומחממת מאוד מהר, אבל נגמרת יחסית מהר. הסכנה שלו היא יצירת נקודות מפנה (Tipping Points) מיידיות והאצת ההתחממות בעשורים הקרובים.
* פחמן דו-חמצני הוא כמו שמיכה עבה: היא מחממת פחות בבת אחת, אבל ברגע ששמת אותה, אי אפשר להוריד אותה במשך אלפי שנים. הנזק שלו מצטבר והוא זה שקובע את האקלים לדורות רבים קדימה.
במקרה של הפרמפרוסט, השילוב הוא קטלני: שחרור המתאן נותן “בוסט” מיידי להתחממות, שגורם לעוד הפשרה, שמשחררת עוד פחמן שנשאר איתנו לנצח.
הפוסט נכתבה ואוייר בסיוע כלי AI
שתפו ברשתות החברתיות:
קבל התראה מזדמנת לתיבת הדוא”ל
