זהו חלקו השני של הפוסט “לטובתנו, כדאי לצמצם שיווק ורכישת מים בבקבוקי פלסטיק”
מאת ערן שחורי, Climate Reality Leader בארגון Climate Reality Project שהקים אל גור (סגן נשיא ארה”ב לשעבר).
תאריך פרסום: 21.11.2018. עדכון אחרון בתאריך 7.6.2019
מנכ”ל רשות המים לא יאהב לקרוא את הפוסט הזה, כי משמעותו שהוא יצטרך לתת הסברים מדוע, בזמן שרשות המים קוראת לצרכנים הפרטיים לחסוך במים ולקצר במקלחת, היא מזרימה מים מינרליים מקידוח חדש לחברה מסחרית שמקור המים הקודם שלה הזדהם. מנהלי חברת ‘מי עדן’ לא יאהבו לקרוא את הפוסט כי הם יצטרכו לוותר על חלק ממקורות ההכנסה שלהם.
תמצית מנהלים
בפוסט על העכברת הצגנו את היעדר הזרימה בנחלי הצפון כסיבה להתפרצותה של מחלת העכברת שפגעה במטיילים בצפון והסבה נזק כלכלי גדול לתיירנים בצפון בקיץ 2018. בפוסט על נזקי השימוש בפלסטיק חד פעמי הצגנו נזקים הנגרמים מהשימוש בבקבוקי פלסטיק חד פעמיים וביניהם התחממות גלובלית ושינויי אקלים; זיהום הסביבה הימית; נזקים לסביבה היבשתית, נזקי בריאות מחלקיקי פלסטיק ומיקרו פלסטיק במים ובמזון. הנזקים האלה מובילים למסקנה שיש להקטין את הכמות המיוצרת ונצרכת של מוצרי פלסטיק חד פעמיים ולגלם במחירם את עלות הנזק שהם יוצרים (“עלות חיצונית”).
חיבור נזקי מניעת המים מנחלי הצפון והנזקים שנגרמים משימוש בבקבוקי מים מינרליים חד פעמיים מפלסטיק הביאה אותנו לפנות לרשות המים ולבקש שתפסיק להזרים מים מקידוח חדש (עדן 1) לחברת ‘מי עדן’ שמקבלת מים מינרליים על חשבון הזרמתם לנחלים ומוכרת אותם בבקבוקי פלסטיק חד פעמיים. לדעתנו על רשות המים להערים קשיים על חברות המים המינרליים ולא להפנות אליהן קידוחי מים שצריכים להיות מופנים להשבת מים לנחלים ולצריכה פרטית. רשות המים לא צריכה לתת עדיפות לחברות מסחריות שמונעות על ידי אינטרסים של בעלי מניות מבלי לשלם על הנזקים שגורמים בקבוקי הפלסטיק בהם נארזים המים המינרליים שמסופקים לאותן חברות.
חברת ‘מי עדן’ מודעת לנזקים הסביבתיים שנגרמים על ידי המוצרים שהיא מייצרת. באתר האינטרנט שלה נכתב: “החומרים הפלסטיים, שהם כ-35% מנפח האשפה, מתכלים לאט ופולטים גזים רעילים בזמן שריפתם. בקבוק פלסטיק, שכלול באשפה ומוטמן באדמה, יתפרק בה רק בעוד כ-1,000 שנה.” ‘מי עדן’ היא חברה מסחרית שמעוניינת להרוויח כסף לטובת בעלי המניות שלה, גם אם זה בא על חשבון נזקים לסביבה ולאנשים, ולכן היא מוכרת מים מינרליים בבקבוקי פלסטיק חד פעמיים.
הגורם בעל הסמכות החוקית לגבי הפניית מי קידוח לחברת ‘מי עדן’ היא רשות המים. לפיכך פנינו למנכ”ל רשות המים בבקשה לבטל את האישור הזמני על פיו מופנים מי הקידוח החדש ‘עדן 1’ לחברת ‘מי עדן’ ולהפנות אותם לנחלים או לצרכנים פרטיים ובכך לבטל את היתרון שיש ל’מי עדן’ על פני מי ברז, אשר בגינו היא גובה מחיר יקר פי כמה מאות מעלות מים לצרכן.
רשות המים סירבה להפסיק את ההזרמה ל’מי עדן’, בין השאר בתואנה ש’מי עדן’ הוכרזה כ’מפעל חיוני’, אף שבהכרזה עליה כ’מפעל חיוני’, לא נקבע מן הסתם שרשות המים צריכה לשמור על רווחיות המפעל או לאפשר לו לייצר ולשווק מים מינרליים ככל שהשוק מבקש לקנות, גם אם הדבר מסב נזקים לסביבה ולאדם. בנוסף, ההכרזה על מפעל לייצור בקבוקי מים לא מחייבת את רשות המים לספק למפעל מים מינרליים. מפעל כזה יכול למלא מי ברז בבקבוקים ולמכור אותם.
הפנייה לרשות המים לא נשאה פרי לפי שעה, אבל זהו רק שלב ראשון ולא נאמרה המילה האחרונה. אני מניח שיש גורמים שיכולים לאלץ את רשות המים לשנות את החלטתה.
התכתובת עם רשות המים מופיעה בהמשך.
הדרישה לביטול הזרמת מים מינרליים לחברת ‘מי עדן’
חברה מסחרית רוצה למכור מים בבקבוקים? שתמלא מים מהברז. את המים שנשאבים מהקרקע יש להפנות לנחלים ולאזרחים ולא לחברות מסחריות שמוכרות מים מינרליים בבקבוקי פלסטיק חד פעמיים.
5 הכללים של הקיימוּת (5 R’s)
הנזקים הגדולים שגורם השימוש בפלסטיק (כמו שתיראו בהמשך) צריכים לגרום לנו להישמע ל-5 הכללים של הקיימות (5 R’s):
– Reflect – חשוב אם נחוץ;
– Refuse – סרב (הפסק לצרוך);
– Reduce – הפחת (הקטן צריכה);
– Reuse – שימוש חוזר;
-Recycle – מחזר.
במקרה של בקבוקי פלסטיק עדיף להישמע לשלושת הכללים הראשונים – להפסיק או להקטין מאוד את צריכת המשקאות בבקבוקי פלסטיק.
שוק הבקבוקים הקטנים בישראל כולל כ-1 מיליארד בקבוקים בשנה. אחוז ההחזר של בקבוקים קטנים באמצעות רשתות השיווק עומד על כ-16% בלבד. בנוסף, בישראל נמכרים כ-760 מיליון בקבוקים “משפחתיים” (1.5 ליטר) עליהם לא חלה חובת איסוף. שיעור האיסוף הוולונטרי שלהם הוא כ-37% (מקור: ‘מי רוצה שנשלם יותר על בקבוק שתייה משפחתי‘, גלובס 11.7.2018, “כמה זה עולה לנו ומי מתנגד לחוק“, גלובס 18.7.2018).
‘מי עדן’ מודעת לנזקים שגורמים בקבוקי הפלסטיק
בדף ‘כדור נגד התחממות’ באתר האינטרנט של חברת ‘מי עדן’ כותבת החברה כי “החומרים הפלסטיים, שהם כ-35% מנפח האשפה, מתכלים לאט ופולטים גזים רעילים בזמן שריפתם. בקבוק פלסטיק, שכלול באשפה ומוטמן באדמה, יתפרק בה רק בעוד כ-1,000 שנה.” בדף ‘אחריות סביבתית’ באתר כותבת החברה: “כמקור טבעי וחיוני של מים ובריאות, מי עדן שואפת ופועלת לשפר את איכות החיים, לשמור על הסביבה, לתרום לקהילה, לקדם אורח חיים בריא, לכונן חברה בריאה ומאושרת יותר” (סוף ציטוט). לאור הנזקים שגורמים בקבוקי הפלסטיק שמכילים את המים שמשווקת החברה, אלו מילים ריקות, לטעמי. באותו עמוד מפנה החברה את תשומת ליבו של הקורא כי “כדי מי עדן עוברים מיחזור מלא. לכן כל כד שאתם שותים חוסך לטבע כ-13 בקבוקי פלסטיק 1.5 ליטר” (סוף ציטוט), משמע חברת ‘מי עדן’ מודעת לנזקים שגורם השימוש בבקבוקי פלסטיק.
פנייה לרשות המים בבקשה להפסיק את הפניית קידוח ‘עדן 1’ לחברת ‘מי עדן’
כמה ימים לפני שרשות המים אישרה לחברת ‘מי עדן’ לקבל את מי קידוח ‘עדן 1’ כחלופה למי הסלוקייה שהזדהמו (גלובס, כלכליסט) פרסמתי את הפוסט ‘העכברת – מנזקי ההתחממות הגלובלית, הבצורת, ושאיבת מי המעיינות‘. צריכת המים המבוקבקים גורמת לנזקים סביבתיים משמעותיים שיפורטו בהמשך, ולכן חשבתי שצריך למנף את הנזקים שנגרמו למטיילים ולתיירנים באזור כתוצאה ממחלת העכברת (בנוסף לנזקים שנגרמו לטבע) ולהאיר את עיניה של רשות המים בצורך לצמצם ואף להפסיק לחלוטין את הפניית מי קידוח ‘עדן 1’ לחברת ‘מי עדן’. במהלך חודש ספטמבר אף התגלו יתושים שנושאים את נגיף קדחת הנילוס המערבי, שגם הם נמצאים ליד מקורות מים עומדים, ומכאן שהדרישה הזו מקבלת משנה תוקף.
חברת ‘מי עדן’, כמו חברות אחרות המייצרות ומשווקות מים ומשקאות אחרים בבקבוקים ובאריזות חד-פעמיות היא חברה שכל שלב בתהליך הייצור שלה פוגע בסביבה ותורם להתחממות הגלובלית ולשינוי האקלים (ובכלל זה לבצורת). עכשיו, לאחר שמעיין הסלוקייה זוהם היא זוכה לקבל מ’מקורות’ מי תהום שיחליפו את המים המינרליים ששאבה מהסלוקייה. את ההחלטה הזו צריך לשנות.
חמש שנות בצורת
ביום בו פניתי לדובר רשות המים במטרה להבין מדוע מופנים מי קידוח ‘עדן 1’ לחברת ‘מי עדן’ במקום להפנותם לצרכנים אחרים, פורסמו שתי ידיעות באתר ‘דה מרקר’ אשר מעלות תהיות לגבי ההחלטה להפנות מים למפעל שאורז מים בבקבוקי פלסטיק שגורם לקיטון ביכולת להזרים מים לנחלים ו/או לעשות בהם שימוש ראוי יותר מלהזרימם לחברה מסחרית שתמכור אותם במחיר גבוה מאוד ובבקבוקים שיפגעו בסביבה:
1. רשות המים: “צפויה שנת בצורת שישית ברציפות ב-2019, נערכים להקצאות” (דה מרקר).
2. הבצורת מחייבת פרויקטים במיליארדי שקלים – והמים עשויים להתייקר (דה מרקר).
השאלות שהפניתי לדובר רשות המים:
1. מיהו הגורם שמאשר בעת הזו לחברת מקורות להפנות את מי הקידוח לחברה פרטית שכל אחד משלבי הייצור וההפצה של מוצריה מזיקים לסביבה? [“בעת הזו” = לאחר חמש שנות בצורת (ובציפייה לשנת בצורת שישית) ולאחר נזקים כלכליים אדירים שנוצרו כתוצאה מהתפרצות מחלת העכברת שנובעת מהיעדר זרימת מים בנחלים, ובכלל זה בנחל הסלוקייה].
2. באיזה פרוטוקול ומסמכים של רשות המים ו/או של חברת ‘מקורות’ ניתן למצוא את הסיבות והמניעים שהביאו להחלטה זו?
3. מיהו הגורם שמוסמך להפוך את ההחלטה על פיה ולבטל את הפניית מי קידוח למפעל למילוי בקבוקי מים כדי שניתן יהיה להפנותם לצרכנים ראויים יותר?
תשובת אורי שור, דובר רשות המים היתה: “בשל רצף של 5 שנות בצורת רצופות, מצב מקורות המים הטבעיים במדינה אכן במצב קשה מאוד. יחד עם זאת, מדינה לא יכולה בלי תעשייה, וחברות המים המינרליים הינם חלק מהתעשייה. אם מסיבה זו או אחרת חברת מי עדן תסגור את המפעל, ובשל מצוקת מקומות העבודה באזור יקימו במקומה מפעל אחר, הרי שגם הוא יקבל מים לטובת הליכי הייצור שלו, ומקורות המים שלו יהיה בסבירות גבוהה אותם מקורות מים, שכן, אלו מקורות המים באזור. ולידיעה, יש חברות הזקוקות לטובת תהליכי הייצור שלהם ליותר מים מכל חברות המים המינרליים גם יחד. כיום, מחיר המים לתעשייה זהה למחיר המים לבית, כך שהתעשייה משלמת מחיר מלא על המים, וכאמור, אספקת המים מגיעה ממקור מים סמוך, בהתאם כמובן לשיקולים הידרולוגיים. החברות השונות מקבלות את המים מספק המים שבאזורם ומתנהלות מולם. מי שקובע את הגדרת המים כ”מים מינרליים” או “מים עם מינרליים” וכד’ הוא משרד הבריאות. כולי תקווה שרמת האכפתיות והמודעות הסביבתית שאתה מגלה “תדביק” רבים וטובים ותשפר את סביבתנו ואת החיים בו.” (סוף ציטוט תשובת דובר רשות המים).
פנייה שניה לדובר רשות המים
מכיוון שלדעתי הנזקים שמפעל ‘מי עדן’ גורם לסביבה ולאדם הם “נזקים נטו”, ללא ערך מוסף (מעבר לנוחות השימוש בבקבוקי הפלסטיק החד פעמיים) ומכיוון שלא קיבלתי תשובות לשאלתי השנייה והשלישית ביקשתי מדובר רשות המים להשיב לשאלות הנוספות אליהן הוא לא התייחס בהזכירי לו שרשות המים הינה גוף שכפוף לחוק חופש המידע. בנוסף, החלטתי להציג בפוסט הזה (בהמשך הפוסט) חלק מהנזקים הנגרמים כתוצאה מצריכת מים מבוקבקים ולהעביר את הפוסט אליו ואל בעלי תפקידים רלבנטיים נוספים.
פנייה שלישית לרשות המים – לגיורא שחם מנהל הרשות
לאחר שלא נעניתי, פניתי לגיורא שחם, מנהל רשות המים, וביקשתי שלאור הנזקים הסביבתיים שמקורם במפעלי המים המבוקבקים (המוסברים בפוסט זה), ימנע את חידוש האישור להפניית קידוח עדן 1 לחברת ‘מי עדן’, אישור שלמיטב ידיעתי ניתן לשישה חודשים בלבד.
תשובתו של הדובר לפנייה זו היתה: “מטרתה העיקרית של רשות המים היא לאפשר שירותי מים וביוב באיכות ובאמינות מירבית באופן יעיל תוך הגדלת הרווחה בת הקיימא של תושבי מדינת ישראל. לא ברורה לי הטענה ל- “צרכנים ראויים יותר”. ככל שמפעל/חברה/צרכן זקוק למים לטובת צרכיו ו/או פעילותו החוקית והלגיטימית ומצב משק המים מאפשר זאת – יסופקו השירותים, בהתאם לחוק ולכללים (אגב – חברות המים המינרליים מוגדרות ע”י המדינה כמפעלים חיוניים). אספקת המים ממעיין קצרין (סלוקיה, קצביה) לישוב קצרין ולמפעל מי עדן החלה בשנות השמונים. בקשה לקבלת מים מהקידוח שמספק היום את המים למפעל הוגשה על ידי המפעל לפני כעשרים שנה, וקידוח זה סיפק מים למפעל מתחילת שנות האלפיים. בתחילה שימשו המים את צרכי המפעל עצמו ולא אושרו ע”י משרד הבריאות כמים מינרליים.” סוף תשובתו של דובר רשות המים.
פנייה רביעית לגיורא שחם, מנכ”ל רשות המים
“מתשובתו של דובר רשות המים עולה כי אתם ממשיכים להזרים מים לחברת ‘מי עדן’ כיוון שהוא מוגדר כ’מפעל חיוני’. בהנחה שהדבר נכון, הגדרתו כ’מפעל חיוני’ נעשתה על פי ‘חוק שירות עבודה בשעת חירום – תשכ”ז 1967’ עליו חתומים לוי אשכול ראש הממשלה, יגאל אלון שר העבודה, וזלמן שזר נשיא המדינה.
רשימת המפעלים החיוניים הינה ככל הנראה רשימה חסוייה, אבל הצלחתי לאתר מפעל נוסף שהוכרז כ’מפעל חיוני’. מצאתי שבשנת 2003 הוכרז מפעל ‘במבה’ כמפעל חיוני (קישור לידיעה בנספח). אני משוכנע שעצם הכרזתו של מפעל ‘במבה’ כ’מפעל חיוני’ לא אמורה לשמש כרשיון לחברת אוסם לזהם את הסביבה.
גם אם חברות המים המינרליים הוכרזו כ’מפעל חיוני’, אין המשמעות היא שהם קיבלו רשיון לכל החיים לזהם את הסביבה ולהזיק לאדם. גם אם נדרשת הספקה של בקבוקי מים לתקופה מסויימת בעיתות חירום, אין הדבר מצדיק תמיכה ללא התנייה בהמשך שאיבת המים וייצור בקבוקי המים החד פעמיים בכמות שמיוצרת כיום כדי לספק את “דרישת השוק” למוצר שנזקיו גדולים (כמוסבר בהמשך הפוסט). אם מתברר שפעילותם בייצור המוצר ואריזתו מזיקה לסביבה ולאדם, הרי שאתם יכולים להשתמש בסמכותכם כרשות המים ולהקטין את כמות המים המוזרמת אליהם.
עוד ציין הדובר בתשובתו שהספקת המים למפעלים תלוייה במצב משק המים. ובכן, אפילו לפי הקמפיין שלכם מצב משק המים לא משהו, משמע אולי כדאי לחשוב מחדש על כמות המים שאתם מאפשרים למפעלי המים המינרליים לקבל (גם אם הם מוכרזים כ’מפעלים חיוניים’).
קראתי ששר האנרגיה מעוניין שחלק מהסמכויות שלכם יועברו למשרדו. אני חושב שרשות המים צריכה להיות רשות עצמאית ולכן בשלב זה אינני פונה אליו כבעל עניין. הוא עוד עשוי לעוט על זה ולנצל זאת לצרכיו. את השר הנוכחי להגנת הסביבה מעניינים כרגע דברים אחרים. השר ארדן בהיותו השר להגנת הסביבה התבטא בחריפות כנגד השימוש במים מבוקבקים.
הדבר הנכון לעשותו בשלב זה הוא לצמצם באופן משמעותי את המים המוזרמים מקידוח עדן 1 לחברת מי עדן ולתקשר זאת לציבור כסימן למשבר אמיתי. לא ייתכן שאתם מבקשים מהציבור לחסוך במי מקלחת ובאותה עת מזרימים מים לחברה מסחרית שמוכרת אותם במחירים הגבוהים פי כמה מאות ממחיר מי ברז לצריכה ביתית, ובשלבי הייצור של המוצר ושל אריזתו (בקבוקי הפלסטיק החד פעמיים) גורמת לנזקים סביבתיים לסביבה היבשתית, לסביבה הימית, ובסופו של יום, נזקים בריאותיים לאדם (האם ידעת שאתה אוכל חלקיקי “מיקרו פלסטיק”?).
אם טרם קראת, מציע לך לקרוא את הפוסט “לטובתנו, כדאי לצמצם שיווק ורכישת מים בבקבוקי פלסטיק“. אולי תשכיל להבין שחבל לנצל את ‘חוק שירות עבודה בשעת חירום – תשכ”ז 1967’ כאישור לנזקים סביבתיים שהמחיר שלהם (“עלויות חיצוניות”) ייגבה ממני ומילדי, ממך, מילדיך ומנכדיך.
דובר רשות המים ציין בתשובתו האחרונה ש”מטרתה העיקרית של רשות המים היא לאפשר שירותי מים וביוב באיכות ובאמינות מירבית באופן יעיל תוך הגדלת הרווחה בת הקיימא של תושבי מדינת ישראל.” בעוד מספר חודשים, כאשר יגיע המועד בו אתם צריכים להאריך את תוקף האישור הזמני שנתתם להפניית מי קידוח עדן 1 לחברת מי עדן, אני מקווה שלמערכת השיקולים שלך תוסיף את השיקול הזה גם במחיר סכסוך עם חברה מסחרית שאותה ממש לא מעניינת “הגדלת הרווחה בת הקיימא של תושבי מדינת ישראל”. סוף ציטוט.
תגובת דובר רשות המים: “ברור כי לא נספק מים לפעילות האסורה על פי החוק. פעילות חברות המים המינרליים ושיווקם (כמו גם משקאות ממותקים ועוד) אינם אסורים על פי החוק ועל כן אין מניעה לספק להם מים.”
פנייה חמישית לדובר רשות המים
אני לא טוען שפעילות חברות המים המינרליים מנוגדת לחוק. מה שאני טוען הוא שאתם לא צריכים לספק להם מים מינרליים. שישתמשו, במטותא, במי ברז וימכרו אותם. בכך הם יאבדו את היתרון השיווקי שאתם מספקים להם. המים כבר לא יהיו מים מינרליים, ומכאן שהביקוש למוצר שלהם יקטן. לצורך כך אתם לא צריכים לעשות דבר למעט לקבל החלטה שלא להאריך להם את הספקת המים המינרליים שאתם שואבים עבורם ממעמקי האדמה. ככה פשוט. החלטה זו לא מנוגדת להכרזה שלהם כ”מפעל חיוני”. ה”מפעל החיוני” יכול לספק מי ברז בבקבוקים. החוק על פיו ‘מי עדן’ הוכרז כ”מפעל חיוני” לא מחייב את רשות המים לספק לחברות המים מים מינרליים.
יתרון שיווקי נוסף שיש לחברות המים המינרליים הוא העובדה שהם מקבלים מים שמכילים מגנזיום ואילו כלל הציבור מקבל מים מותפלים שאינם מכילים מגנזיום. גם לקוּנה זו צריכה להיות מתוקנת על ידיכם (ואני מבין שאין מקור תקציבי לכך), כיוון שהיעדר מגנזיום במי השתיה מהווה סיכון בריאותי שחברות המים המינרליים מנצלות לטובתן עד תום.
החלטה שלכם שלא להאריך את הפניית מי קידוח ‘עדן 1’ לחברת מי עדן תהיה החלטה צודקת, נכונה, שאיננה מנוגדת לחוק, ומשרתת את כלל האוכלוסיה בניגוד למצב הנוכחי בו המשך הפניית המים המינרליים למספר קטן של חברות עסקיות פוגע בציבור הן בהיבט השימוש במים והן בהיבט הנזקים החיצוניים שנגרמים מייצור ושימוש בבקבוקי פלסטיק חד פעמיים.
אני מקווה שאני מצליח להעביר לכם את ההגיון הפשוט שמוליך אותי. ההגיון הזה צריך להוביל אתכם לקבל את ההחלטה הנכונה ולבטל את האישור הזמני להזרמת מי קידוח עדן 1 לחברת מי עדן.
תשובת דובר רשות המים: “הפניות החוזרות על ידך בנוגע לשימוש בבקבוקים מצביעות על עמדה אידיאולוגית, שהנך מחזיק בה בנוגע לשימוש במים מינרליים מבוקבקים. רשות המים אינה הגורם המוסמך לגבש מדיניות ממשלתית בנושא זה ועל כן גם אינה יכולה, במסגרת הסמכויות המוקנות לה בחוק, לתמרץ את הפסקת השימוש בבקבוקים או לעודד שימוש כזה. אנו נמשיך לפעול בנושא ניהול משק המים והביוב על פי הסמכויות המוקנות לנו בדין. בכך מסתיים טיפולנו בפנייתך בנושא זה.” סוף תשובת דובר רשות המים.
מועצת רשות המים לא פרסמה באתר האינטרנט את הפרוטוקולים משנת 2018
נכון לתאריך 7.6.2019, הפרוטוקול האחרון מדיוני מועצת רשות המים אשר מוצג באתר האינטרנט של רשות המים הינו של דיון מס’ 169 מיום 18.1.2018. פרוטוקולים שנערכו בשנת 2017 ו-2016 מופיעים באתר, אולם מסיבה לא ברורה הפרוטוקולים משנת 2018 לא עלו לאתר והם אינם זמינים לציבור הרחב.
נדרש דיון מחודש בהיתר שניתן ע”י רשות המים להפנות קידוח מים לחברת ‘מי עדן’
רשות המים לא התבקשה לאמץ עמדה אידיאולוגית. רשות המים התבקשה לא להעדיף את האינטרס הצר של גורם מסחרי על פני האינטרס הציבורי. את הסיפור של “מפעל חיוני” אני לא קונה. מים הם מוצר חיוני. מים מינרליים הם לא. קיוויתי שברשות המים יידעו לקבל החלטה פנימית אולם לאור התכתובת דלעיל נראה שתידרש התערבות של גורם חיצוני שייאלץ אותם להפסיק את הזרמת המים המינרליים למפעל ‘מי עדן’ (ולמפעלי המים המינרליים האחרים).
לדעתי נדרש דיון מחודש בהיתר שניתן לחברת ‘מקורות’ להפנות מים מקידוח ‘עדן 1’ לחברת ‘מי עדן’. ההגנה שרשות המים מעניקה למפעל ‘מי עדן’ בתקופה זו, לאחר שנת בצורת חמישית ברצף עם צפי לשנת בצורת נוספת ראויה לבדיקה ולדיון מחדש. הביקורת כנגד הפניית מים למפעל אינה חדשה, כפי שהצגתי בפוסט הקודם, אולם התפרצות מחלת העכברת, שהינה אחד התוצרים של הבצורת ומניעת מי מעיינות מהנחלים הינה ארוע משמעותי שצריך לגרום לרשות המים ול’מקורות’ לעצור ולחשוב פעם נוספת.
דובר רשות המים בחר להתמקד בשאיבת מים אבל עיקר הנזקים נובעים בגלל “עלויות חיצוניות” שנובעות משלל הפעילויות של המפעל המיותר הזה. עלויות חיצוניות אלו, בהן נושאת כל האוכלוסייה שלא בטובתה, כלל אינן מגולמות במחיר המים שחברת ‘מקורות’ מוכרת בכפוף לאישור רשות המים לחברת ‘מי עדן’ (ולמפעלים דומים). לא ברורה הגדרת חברות המים המינרליים כ”מפעלים חיוניים”, וככל שהם מוגדרים ככאלה, אפשר לקבוע תפוקה נדרשת למאגר בקבוקי מים לחרום מבלי לספק את הביקוש השוטף, שהוא זה שגורם לזיהום. לכן, לטעמי, אם רשות המים תמנע מחברת ‘מי עדן’ את מי קידוח ‘עדן 1’ או תתנה זאת בהקטנה משמעותית של שיווק מים בבקבוקים, המפעל יקטין את הנזקים שהוא גורם לסביבה ולאדם, שאינם מחוייבי המציאות.
פנייה לגורמים נוספים שעשויים לאלץ את רשות המים לשנות את החלטתה
סירובה של רשות המים לשנות את החלטתה ולהמשיך להזרים מים מינרליים לחברת ‘מי עדן’ מקידוח ‘עדן 1’ אינו סוף פסוק. יש בכוונתי לפנות לגורמים נוספים, בתקווה שהרשות תיאלץ בסופו של יום לשנות את החלטתה ולהפנות את המים מהקידוח לצרכנים ראויים יותר, בין אם יהיו אלו נחלי הצפון או מערכת מי השתייה לצרכנים פרטיים.
פנייה למשרד להגנת הסביבה
בחודש נובמבר 2018 העברתי לנציגים במשרד להגנת הסביבה שתחום עיסוקם מים, נחלים, ותעשיה, את התכתובת שקיימתי עם רשות המים וביקשתי את התערבותם. קיוויתי שהמשרד ינקוט עמדה אקטיבית ואף ישתמש בעובדה שנציגו יושב במועצת רשות המים כאחד מ-6 חברי מועצה, אבל התאכזבתי מחוסר המעש של המשרד ומהתשובות המתחמקות של הנציגים שהשיבו לי.
בחודש מרץ 2019 שאלתי את נציג המשרד להגנת הסביבה במועצת רשות המים 4 שאלות:
1. האם הדיון בעניין הארכת האישור הזמני להזרמת מי קידוח לחברת ‘מי עדן’ התקיים? למיטב הבנתי תוקף האישור הזמני פג בחודש פברואר 2019.
2. היכן ניתן לעיין בפרוטוקול הדיון ובאותם “שיקולים נוספים” שרשות המים “לוקחת בחשבון” בבואה לתת את הרישיון או לדחותו? אתר האינטרנט של רשות המים לא מציג את פרוטוקול הדיון (כך שמן הסתם אינני יודע אם “השיקולים הנוספים” הועלו במהלך הדיון, ככל שהתקיים).
3. את התירוץ של ‘מפעל חיוני’ אני לא קונה. אני בספק אם ה”שיקולים הנוספים” הם אכן כבדי משקל עד כדי כך שיטו את הכף לטובת מתן היתר למפעל לבקבוקי פלסטיק למלא אותם במים מינרליים, ולמכור אותם בידיעה שהם מסבים נזק גבוה מהתועלת שהם מביאים. אני באמת לא מבין מדוע רשות המים לא מפנה את חברת ‘מי עדן’ למלא מי ברז ולמכור אותם ובמקום זאת היא מאפשרת להם גישה למשאב שצריך להפנותו לייעודים אחרים.
4. האם לטעמך, כנציג המשרד להגנת הסביבה במועצת רשות המים ובעל יכולת השפעה על ההחלטה (גם אם יש לך קול אחד בלבד בעת ההצבעה), “השיקולים האחרים” צריכים להכפיף את שיקולי הגנת הסביבה מפניהם?
לשאלות אלו לא זכיתי לקבל תשובה.
פנייה לנציגת הציבור במועצת רשות המים
בחודש ינואר 2019 פניתי למיכל אבן-חן, נציגת הציבור במועצת רשות המים והעברתי לה את התכתובת שקיימתי עם רשות המים. מעבר להבטחה לקרוא, לברר נתונים, ולהשיב, לא זכיתי לקבל התייחסות מנציגת הציבור במועצת רשות המים.
ייתכן ששיקוליה של נציגת הציבור במועצת רשות המים לתמוך בהמשך הזרמת מים מינרליים לגוף פרטי עסקי שמוצריו מזיקים לאדם ולסביבה הינם שיקולים ראויים, אבל כל זמן שהיא לא חושפת אם נערכו דיונים בנושא הארכת תוקף ההיתר ומה היתה עמדתה בהם, הרי שהציבור (אנחנו) לא נוכל לדעת אם נציגת הציבור משרתת את האינטרסים שלנו או שהיא אינה עושה זאת.
פנייה למבקר המדינה
בחודש פברואר 2019 פניתי למבקר המדינה במטרה לבדוק את התנהלות רשות המים בעניין האישור שנתנה לחברת מי עדן לקבל מים מקידוח עדן1 לאחר שמעיין הסלוקייה שהיה מקור המים הקודם שלהם הזדהם.
טרם קיבלתי התייחסות ממשרד מבקר המדינה ואינני יודע אם נערכה בדיקה בעניין.
המחוקק – כנסת ישראל
על המחוקק לתת את הדעת לנזקים הבריאותיים והכלכליים שנגרמים כתוצאה משימוש בבקבוקי פלסטיק חד פעמיים ולגרום לכך שהעלויות החיצוניות של בקבוקי הפלסטיק החד פעמיים יגולמו במחיר המוצר על פי התפיסה “המזהם משלם”.
המלצות ברמת הצרכן הבודד:
- להפסיק או להפחית את צריכת המים והמשקאות שמשווקים בבקבוקי פלסטיק.
- לעשות שימוש חוזר בבקבוקי פלסטיק כדי להימנע מהשלכתם שלא לצורך. מיחזור אינו פתרון.
- לשתות מי ברז או מי ברז שסוננו בסננים ביתיים תת-כיוריים. איכות מי הברז בישראל הינה בדרך כלל טובה (תוכלו לבדוק את איכות המים ביישוב שלכם במערכת מקוונת שמציגה תוצאות בדיקות של משרד הבריאות).
- לאכול מזון עשיר במגנזיום כדי להשלים את המחסור במגנזיום במים המותפלים. דוגמאות למזונות עשירים במגנזיום: שוקולד מריר, אבוקדו, זרעי דלעת, פשתן וצ’יה, טופו, בננות, שקדים וקשיו, עדשים, שעועית, חומוס, אפונה, פולי סויה, קישואים, בטטות, תאנים.
- לא לרכוש ניירות ערך של חברות שעוסקות בייצור והפצה של מים מינרליים.
כתבות קשורות:
- לטובתנו, כדאי לצמצם שיווק ורכישת מים בבקבוקי פלסטיק
- העכברת – מנזקי ההתחממות הגלובלית, הבצורת, ושאיבת מי המעיינות
- מחליפים את הסלוקיה: עקב הזיהום מי עדן תשאב ממקור חלופי
- עכשיו זה רשמי: מי עדן החלה לקבל מים מחברת מקורות; האישור – לחצי שנה
- יתושים נגועים בנגיף קדחת מערב הנילוס נתגלו באזורים רבים בארץ
- רשות המים: “צפויה שנת בצורת שישית ברציפות ב-2019, נערכים להקצאות” (דה מרקר)
- הבצורת מחייבת פרויקטים במיליארדי שקלים – והמים עשויים להתייקר (דה מרקר)
- משרד האנרגיה בודק: מנהרה להזרמת מים לכינרת במיליארדי שקלים
- מסע אל ההיסטוריה של הקמפיינים הציבוריים לחיסכון במים
- 28.12.2017: אורי שור ואביב לביא על ההתעלמות מהבצורת. דקה 18:06 עד 25:53
- מבקר המדינה קובע כי רשות המים הביאה להתדלדלות מאגרים טבעיים עד כדי סיכון לגרימת נזק בלתי הפיך (גלובס, 22/10/2018)
- אומדן הנזק הכלכלי של הוריקן פלורנס – 22 מיליארד דולר
- טייפון מנגקוט: עשרות נקברו בפיליפינים; 2.5 מיליון פונו בסין
- הסופר-טייפון מנגקוט קבר עשרות במפולות בוץ בפיליפינים – והגיע לסין
- ד”ר שחר אבין חוקר את הקטסטרופות שעלולות להרוג מיליארדי אנשים
- צפו במפת שינוי הטמפרטורה הממוצעת בין השנים 1880 עד 2017
- צפו במפת האנומליה של הטמפרטורות לפי מדינה. המפה מבוססת על נתונים של NASA
- חוקרים את זיהום הפלסטיק באוקיינוסים – הבסיס (סרטון דובר אנגלית באורך 6:29 דקות)
- מה קורה לבקבוקי הפלסטיק שאנחנו זורקים? סיפורם של שלושה בקבוקים (סרטון וידאו כתוביות בעברית, 4:06 דקות)
- זיהום האוקיינוסים ע”י מאות מיליוני טונות של חלקי פלסטיק (ובכלל זה בקבוקי פלסטיק) – וידאו, 2:36 דקות
- צוללן אוסף בקבוקי פלסטיק מתוך הים (סרטון של הנשיונל ג’יאוגרפיק, 1:23 דקות)
- ההשלכות של זיהום הפלסטיק (סרטון וידאו באורך 1:50 דקות)
- ים של פלסטיק כתבה בתכנית ‘רואים עולם’ ערוץ כאן11 (וידאו, 6:22 דקות)
- We’re Now At A Million Plastic Bottles Per Minute – 91% Of Which Are Not Recycled
- UK’s plastic waste may be dumped overseas instead of recycled
- Interactive map reveals Scotland’s coastal litter hotspots
- Plastic planet: How tiny plastic particles are polluting our soil
- WHO launches health review after microplastics found in 90% of bottled water
- The presence of microplastics in commercial salts from different countries
- Microplastics and human health—an urgent problem
- מטריד: חלקיקי פלסטיק מתחבאים במלח שלכם. (וואלה! 23/10/2018)
- כמה פלסטיק אתה אוכל? סרטון וידאו, אנגלית ללא כתוביות תרגום, 12:16 דקות
- The plastics crisis is more urgent than you know. Recycling bottles won’t fix it
- Single use plastic bottles banned from half marathon in London
- 5 ה-R’s של הקיימות ( Five R’s of Sustainability)
- “הסיפור של המים המבוקבקים” מבית היוצר של “The Story Of” (8 דקות, תרגום עברי), מתאר את תהליך הייצור ומסביר מדוע עלינו להפסיק או להפחית בצריכת מים מבוקבקים
- העתיד של לגו: התוכנית של המנכ”ל לחיסול אבני הפלסטיק
- מערכת מקוונת להצגת נתוני איכות המים המים בישראל
