לחשוב על הקורונה – ועל האקלים

עוצמת המשבר שהביאה עמה מגפת הקורונה מציבה רבים מאתנו במצב של בלבול, של חוסר אונים ואף של חרדה. לכאורה, לנוכח ממדי המשבר אין כרגע מה לעשות בנושאים סביבתיים או בטיפול במשבר האקלים, שנדחקו כעת לשולי התודעה והשיח הציבורי. עם זאת, תהיה זו טעות חמורה להזניח את הטיפול בנושאים אלו, משום שהקורונה מעצבת כבר כעת, באלפי דרכים שונות, את עתידנו גם בהיבט הסביבתי.

ככל שהמגפה נמשכת וככל שנעשה ברור יותר כי מדובר באירוע מכונן ומשנה סדרי עולם, נעשה דחוף להפנות את תשומת הלב והפעולה גם לנושאים הכבדים של משבר האקלים ושל המשבר הסביבתי הגדול שבו אנו מצויים. משברים אלו ילוו אותנו כפי הנראה בעשורים הקרובים, הם נושאים עמם איומים קיומיים וגדולים בהרבה מהמגפה שאנו חווים כיום.

לאור החשיבות ארוכת הטווח של משבר האקלים ואת ההזדמנות הנובעת ממשבר הקורונה לעיצוב מחדש של סדר יום התנהגותי, עלינו לקדם סדר יום כלכלי, אנושי-אזרחי, סביבתי, וחברתי חדש. חובה עלינו להתמקד בהזדמנות שנוצרת ממש ברגעים אלו ככלי ליצירת מציאות עתידית טובה ונכונה יותר.

מוטלת עלינו האחריות ליצור מציאות בת קיימא, הנותנת מקום לאדם וצרכיו לצד מרחב לטבע ולסביבה. מציאות הוליסטית הרואה באדם ובטבע את שני חלקי השלם, אחוזים זה בזה, תלויים אחד בשני ומחזקים ותומכים אחד בשני.

כדי להשפיע על יצירת המציאות העתידית הנכונה עלינו להתמקד בכמה תחומי-על. בחינה מחודשת של כל הנחות העבודה על פיהן פעלנו עד עכשיו ועיצוב מחדש של נורמות וכללי משחק שינחו אותנו בעשורים הקרובים.

אנו נדרשים לשאול שאלות מהותיות ברמה האישית:

כמה אושר וסיפוק העניקה לנו תרבות הצריכה הבלתי מרוסנת שאפיינה עד היום את חיינו? (ובואו נודה על האמת, עכשיו כאשר היא פחתה במידה ניכרת, איננו מרגישים הרבה בחסרונה).

עד כמה באמת נחוצה ויעילה העבודה במשרדים מרוחקים מביתנו?

האם ניתן לשמר ואף לחזק את ניצני תרבות העבודה מהבית, שחוסכת לנו שעות יוממות   רבות וזיהום אויר בלתי נדלה?

עד כמה יש צורך בטיסות ונסיעות ארוכות כדי לקיים מפגשים?

במהפך מהיר מאין כמוהו, מתברר לנו שחלק ניכר מהמפגשים ניתן לקיים בהצלחה רבה באמצעים טכנולוגיים וכך לחסוך זיהום ופליטת גזי חממה המחייבים התניידות למרחקים גדולים. ובוודאי ניתן ורצוי להעלות שאלות נוספות מסוג אלה.

לכל בר דעת ברור הצורך לשקם את הכלכלה, לייצר עבודה ולשקם את הנזקים שנגרמו ובוודאי ימשיכו להיגרם. תכניות חילוץ וסיוע כלכליות הן חשובות מאין כמוהן. יחד עם זאת, ראוי להשתמש בהזדמנות שהן יוצרות עבורנו כדי לעצב מציאות כלכלית – סביבתית וחברתית חדשה ובת קיימא.

יוזמות הסיוע צריכות להסתכל קדימה, מעבר למשבר הקורונה, ולכוון את עצמן כבר כעת לבניית חוסן לאומי למשבר האקלים שבוא יבוא. בהקשר זה יש לעודד מיזמים של התייעלות אנרגטית, אנרגיות מתחדשות והפחתת התלות באנרגיות מדלקי מאובנים. להמשיך את ההערכות לתחבורה ציבורית יעילה ומהירה, להגן ביתר שאת על הטבע והשטחים הפתוחים, להגדיל ולחזק את יכולות ייצור המזון שלנו והחקלאות הישראלית לשם ביטחון תזונתי לאזרחי מדינת ישראל ולהשקיע בחינוך לקיימות בדגש על משבר האקלים בין היתר.

משבר הקורונה מחייב אותנו גם להסתכל לעומק ובאומץ רב על כל מערכות התכנון במדינה. לא עוד רצון נעדר חזון לבנות כמה שיותר, ומהר, אלא התמקדות במה שיבנה את חוסננו למשבר הבא ובתאימה למחויבת ישראל לדורות הבאים והיעדים הגלובליים:

האם אנו ערוכים לעליית פני הים שתכה בעוצמה רבה בערי החוף ובמתקנים האסטרטגיים של מדינת ישראל בעשורים לבוא?

האם התכנון העירוני הנפוץ כעת הוא זה שיעניק לערינו ולתושביהן חוסן ואיכות חיים עם ההתחממות, ההצפות, אירועי מזג אוויר קיצוניים ועוד הצפויים להחמיר עם משבר האקלים?

חשוב מאוד שנפנים כי ההיערכות למשבר האקלים ולתוצאותיו הרות האסון צריכה להמשיך. שכן המציאות שנוצרת אחרי משברים מתרחשת ומעוצבת ביד מכוונת, במידה רבה, במהלכם ולא בסופם. משבר הקורונה נותן לנו, כמו כל משבר, גם הזדמנות חסרת תקדים לעצב מחדש את חיינו, את הנורמות וההתנהגות שלנו.

מדינות וחברות אנושיות שיידעו לנצל את משבר הקורונה כדי להיערך למשבר האקלים, יהיו מוכנות יותר וחסינות יותר. הן יהיו בנקודת פתיחה טובה בהרבה, שתעניק להן יתרון יחסי גדול ביום שאחרי. חשוב שישראל, תנצל כמדינה וכחברה את ההזדמנות שנוצרה בפניה ולא תאבד אותה.