העגבניה שקניתם עלתה הרבה יותר ממה שחשבתם

חגי ישראל מאופיינים באוכל, והרבה. אולם בעוד מזון הוא בראש ובראשונה צורך קיומי, בחברה המודרנית הוא גם אחד מהסמלים המרכזיים של שפע ושל מעמד כלכלי-חברתי. יחד עם זאת,לצריכה מופרזת של מזון יש גם השלכות רבות על הסביבה האנושית והטבעית.  

המהפכה החקלאית, שהתרחשה לפני כ-12 אלף שנים, היתה נקודת מפנה מרכזית בהתפתחות האנושות. תִּרְבּוּת של צמחים ובִּיּוּת של בעלי חיים הובילו לשינויים נרחבים בדרך בה בני האדם חיו והתנהלו וכן ביחסים בין האדם לסביבה. מהפכה זו הובילה לראשונה להתערבות של בני האדם בנעשה בטבע, ולמעבר מחיי נוודות של לקטים-ציידים החיים בהרמוניה או כחלק מהתהליכים בטבע, לחיי קבע בהם האדם מנכס לעצמו שטחים טבעיים כמו גם משאבים, למשל הטיית נחלים.

המהפכה החקלאית גם גרמה לייצור מוגבר של מזון ולצורך באחסון של מזון, ואלו הובילו להתפתחות של מסחר, להקמת ישובים ולגידול אוכלוסין. בנוסף, המהפכה החקלאית מסמנת את נקודת ההתחלה של יצירת הסביבה האנושית, שנבדלת מהסביבה הטבעית ומורכבת רובה ככולה מחומרים מעשה ידי אדם. אך מעל לכל היא גם הרגע בו המין האנושי סימן את עליונותו.

כל התהליכים הללו הלכו והתעצמו עם המהפכה התעשייתית, שהחלה לפני כ-250 שנים, במהלכה הפכו תהליכי הייצור, לרבות תהליכי הייצור החקלאי, לממוכנים ויעילים יותר, והעיור וגידול האוכלוסין גברו עוד יותר. אם בשנת 1804 לספירה אוכלוסיית העולם מנתה מיליארד אחד, הזמן שלקח לאוכלוסיית העולם להגיע ל-2, 3, 4, 5 ו-6 מיליארד היה 123, 33, 14, 13 ו-12 שנים בהתאמה, ובתחילת שנת 2017 הוערכה אוכלוסיית העולם בכ-7.4 מיליארד בני אדם, כשההערכה הוא שעד סוף המאה ה-21 יחיו על פני כדור הארץ יותר מ-10 מיליארד בני אדם.

ממחסור בקרקע למחסור במים

גידול האוכלוסין היה זה שאילץ את בני האדם למצוא דרכים חדשות לספק את הדרישה הגוברת למזון. החיפוש אחר קרקע זמינה ופורייה והדרישה להגדיל את התנובה לשטח נתון, היו הגורמים המרכזיים לתחילת השימוש בדשנים ובחומרי הדברה סינטטיים. מאוחר יותר, הקרקע כבר לא היוותה בעיה, וכיום ניתן לגדל גידולים על קרקע “וירטואלית”, בחממות, בקומות, אפילו על גגות בתים, כאשר הגלובליזציה מאפשרת לגדל גידולים חקלאים במקום אחד בעולם ולצרוך אותם במקום אחר.

אולם פתרון בעיית המחסור בקרקע והגדלת התפוקות היטה את הכף למשאב אחר בחוסר: המים. למרות הכמות הגדולה של מים בעולם, רק כ-2.5% מהמים הם שפירים, כלומר מים ראויים לשתייה, אך כ-70% מהם מצויים בצורת קרחונים או שלג עד ולכן אינם נגישים.

אומנם אנחנו משתמשים בכ-130 ליטר מים לאדם ליום לצרכים ביתיים (רחצה, כביסה וכדומה), ורק כ-2-4 ליטר לשתייה ישירה, אבל אנחנו צורכים עוד כ-3,400 ליטר מים ביום דרך המזון שלנו. מים וירטואליים או סמויים אלו משמשים בגידול ובייצור המזון, למשל 130 ליטר מים לק”ג עגבניות, 700 ליטר מים לק”ג תפוחים, 1,000 ליטר מים לליטר חלב, 2,500 ליטר מים לק”ג אורז, ו-15,500 ליטר מים לק”ג בשר.

ייצור מזון דורש אנרגיה, והרבה

אבל גם את המחסור במים האנושות הצליחה לפתור. הטכנולוגיות שמאפשרות טיפול בשפכים ושימוש בקולחים המטוהרים להשקיה לצד היכולת להתפיל מי ים, הסיטו שוב את המוקד, והפעם מן המים לאנרגיה. אומנם מזון מספק לנו אנרגיה, אך תהליכי הייצור של המים ושל חומרי הדישון וההדברה, וגידול התוצרת לצד השינוע של המזון למרחקים, מצריכים אנרגיה והרבה.

לדוגמא, ייצור של ק”ג עגבניות צורך בין 600-1200 קילו ג’אול (יחידת מידה לאנרגיה) או 145-290 קלוריות (כמות המשתנה ממקום למקום ותלויה בשיטת הגידול). זאת, כאשר כ-50% מצריכת האנרגיה בגידול ק”ג עגבניות קשורים לייצור הדשנים וחומרי ההדברה, 20% נוספים קשורים לצריכת המים והיתר לצריכת דלקים בתהליך הגידול. יחד עם זאת, אנרגיה זו כמעט מוכפלת אם מוסיפים גם את האנרגיה הדרושה לשינוע של העגבניות.

צריכת האנרגיה הגבוהה של המזון שאנו אוכלים והשימוש במים ובכימיקלים סינטטיים מובילים גם לפליטה של מזהמי אוויר וגזי חממה, כמו גם לזיהום של מקורות מים וקרקעות. מגזר החקלאות הוא המקור לכ-15-20% מפליטות גזי החממה בעולם (תלוי בשיטת החישוב), כאשר חלק ניכר מפליטות אלו משויך למזון מהחי.

 פליטות גזי החממה מייצור ק”ג אחד של בשר בקר, למשל, אקוויוולנטיות לפליטות מנסיעה ברכב ממוצע לאורך 100 ק”מ. גם לשיטת הטיפול בשאריות המזון, כלומר בפסולת האורגנית הרטובה, יש השפעה סביבתית גדולה.

אז מה כל אחד מאיתנו יכול לעשות?

משברים סביב מזון מלווים את העולם שנים ארוכות, גם את העולם המערבי השבע. מחירי המזון הולכים ומאמירים, איכות המזון משתנה והוא הופך יותר ויותר סינטטי ומהונדס. אז מה בכל זאת אפשר לעשות?

ראשית, לצרוך מזון בכמות מושכלת. ההערכה העולמית היא שכשליש מהמזון המיוצר כלל לא מגיע לצלחת, כלומר נזרק. מנתוני ארגון “לקט ישראל”, בישראל זורקים בשנה כ-2.4 מיליון טונות מזון, שהן כ-33% מייצור המזון בישראל, מזון המוערך בעלות של כ-19.5 מיליארד בשנה. כלומר עבור כל משפחה מדובר בכ-85 ק”ג מזון שנזרק בחודש, בעלות המוערכת בכ-600 שקל.

כדי להוביל שינוי בתחום זה יש להגביר את המודעות לנושא, החל בקניות בסופר, דרך הכנת הארוחות בבית ועד לאוכל שאנחנו אוכלים מחוץ לבית, במסעדות או במלונות (תחשבו כמה אוכל אתם זורקים שם). פעולה נוספת שיש לעשות היא להפחית את אובדן המזון ולהציל מזון לטובת נזקקים הסובלים מאי ביטחון תזונתי.

מנגנון נוסף להפחתת ההשפעות הסביבתיות והחברתיות הנלוות לייצור וצריכת המזון הוא שימוש במזון מקומי כחלק ממערך של כלכלה מקומית. כלכלה שכזאת מאפשרת פיתוח מקומי לצד איתנות חברתית ובעיקר עצמאות, כלומר שלא נהיה תלויים במזון שמיוצר במדינות אחרות ובתהליכים גלובליים כגון מלחמות או שינויי אקלים.

בהקשר זה עולה תמיד שאלת העלות הגבוהה יחסית של המזון המיוצר בארץ והרצון לפתוח את המשק לתחרות. אולם עלות זו קשורה לרוב בעלות המשאבים המקומיים, כגון מים וכוח אדם, בדרישות שהמדינה מעלה ובעיקר ב”קופון” הגדול שגוזרים בדרך המתווכים השונים ורשתות המזון. המעבר למודלים שיתופיים, שהלכו והתרחבו לאחרונה בארץ, אם למכירה ישירה מהחקלאי ללקוח שמייתרת מתווכים וסוכנים ואם לשותפות בקואופרטיבים שונים של מזון, מאפשר לצרוך מזון מקומי בעלות נמוכה יותר.

אפשרות נוספת היא קידום של חקלאות עירונית. חקלאות שכזו מאגדת מגוון מודלים לעיבוד קרקע וייצור ואספקת מזון בעיר, משטחי אדמה חקלאיים ירוקים בעיר או על גגות, דרך גינות קהילתיות ועד גידול של מזון בגינה הפרטית או במרפסת.

עם קום המדינה הוקמו סביב לערים רבות בארץ משקי עזר, שמטרתם היתה לאפשר לבעלי מקצועות חופשיים ושכירים לגדל גידולים חקלאיים לצריכה עצמית ולהשלמת הכנסה, אך מודל זה נזנח עם השנים. אולם החזון של חקלאות עירונית עדיין חי וקיים. לשם המחשה, בעיר דטרויט שבמישיגן ארה”ב, קיימת חווה של חקלאות עירונית בשטח של כ-5,000 דונם המספקת מזון ל-2,000 בתי אב, מסעדות ושווקים מקומיים.

הייצור והצריכה של מזון כבר מזמן אינם רק עניין של צורך קיומי ושובע. למזון שאנו צורכים, אוכלים וזורקים יש השפעות נרחבות על הכלכלה, החברה והסביבה. כמו תמיד, הפחתה במקור היא השיטה הזולה, הפשוטה והידידותית ביותר לסביבה. אבל צרכנות נבונה, שלוקחת בחשבון את הצרכים של כל משק בית, אך גם את טובת המשק הישראלי ואיכות הסביבה ברמה הגלובלית, מאפשרת לאזן בין כל ההיבטים ולהבטיח רווח, רווחה וגם סביבה בריאה ונאותה.