פרסום ראשון: 20/02/2021. עדכון אחרון: 08/03/2021
חוקר במרכז לתהליכים ירוקים במכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון
פורסם בתאריך: 20/02/2021
הזפת שכיסתה בשחור את חופי ישראל מצפון ועד דרום היא סימן אזהרה. ולא מדובר רק באירוע סביבתי או במצב חירום אקולוגי, אלא בפשע, לא פחות ולא יותר. ולפשע הזה יש שותפים רבים: כל אחת ואחד מאיתנו, החברות הגדולות והקטנות בעולם ובארץ, הממשלות ועוד.
אבל הזפת היא רק קצה קצהו של הקרחון. הפקת הנפט, הזיקוק שלו, ושינוע של נפט או תזקיקים, מזהמים באופן קבוע את היבשה, את מקורות המים ואת האוויר, ופוגעים במגוון הביולוגי בטבע ובבני האדם. גם השריפה של דלקים להנעת כלי תחבורה גורמת לזיהום נרחב ולפליטות של כמות גדולה של גזי חממה ואיתם למשבר אקלימי. תזקיקי הנפט השונים משמשים גם להכנת חומרי פלסטיק, כאשר פסולת הפלסטיק מובילה שוב לזיהום של הים והיבשה, ופוגעת אנושות בבעלי החיים, ולבסוף חוזרת למים שאנחנו שותים, למזון שאנחנו אוכלים ולאוויר שאנחנו נושמים.
צריך לומר בכנות, החברה האנושית מכורה לדלקים, על שלל תוצריהם, ולרגע נדמה שאין דרך אחרת. אבל האסון שמתגלה עכשיו לחופי ישראל חייב להיות פעמון השכמה לאסון גדול הרבה יותר שמאיים על עתידנו: משבר האקלים. הקשר בין השניים ברור והדוק, ולכן הדרך היחידה להתמודד עם משבר האקלים על כל השלכותיו וגם עם הזיהום, היא לצמצם ואף להפסיק את השימוש בדלקי מאובנים בכלי תחבורה, להפקת חשמל וליצור פלסטיק.
מדינת ישראל ניצבת בימים אלה בפני החלטות הרות גורל בנוגע למשק הדלקים המקומי. עתיד התעשייה הפטרוכימית המזהמת במפרץ חיפה, לרבות בית הזיקוק, עומד במרכז השיח הציבורי והממשלתי; המעבר מדלקים פוסיליים מזהמים לאנרגיות מתחדשות לייצור חשמל ולהנעת רכבים חשמליים על השולחן; החלטות לגבי הכרזה על כלכלה דלת פחמן או מאופסת פחמן עד לשנת 2050 כחלק מהתחייבויות בינלאומיות מחכות לממשלה; התוכניות לשמש גשר נפט יבשתי ולהעביר דלקים מאיחוד האמירויות לנמל איילת ומשם בצינור הנפט של קצא”א לאשקלון, ומאשקלון שוב באוניות לאירופה, נרקמות; ושאלות לגבי הפחתה במקור ומחזור של פלסטיק כחלק מהאסטרטגיה לניהול הפסולת בישראל מחכות לתשובה. כל הנושאים הללו נמצאים עכשיו בדיונים ובוויכוחים ויקבעו לאן פני ישראל בשנים הבאות.
מערכת הבחירות בישראל נכנסת לישורת האחרונה. אחרי שנים שאנחנו בוחרים לפי העבר, בחירה שבטית או לפי סוגיות של שטחים, מלחמה או שלום, חשובות וגורליות ככל שיהיו, הפעם הגיע הזמן לבחור בעתיד ולתת לילדנו ולנכדנו הזדמנויות אחרות. רגע לפני הבחירות, תבדקו עם המפלגה שאתה מתכוונים לבחור בה, מה היא מתכננת לעשות בנוגע לזיהום הסביבתי? איך היא מתכננת להיערך לאסונות סביבתיים? איך היא מתכוונת להתמודד עם משבר האקלים? ומה היא תעשה למול פשעים סביבתיים?
נכון, פשע הזפת לחופי ישראל לא קשור ישירות להפקת חשמל מגז טבעי או להחלטה על עתיד בית הזיקוק, אבל הוא נותן לנו הצצה נוספת להשפעה ההרסנית של זיהום שמקורו בדלקים פוסיליים על הטבע ועל האנושות. עכשיו, זו הזדמנות כמעט אחרונה להחליט באיזה צד של ההיסטוריה מדינת ישראל ואנחנו בוחרים להיות.
מקור: פרופ’ עדי וולפסון, ynet
כאן חדשות
שודר בתאריך: 21/02/2021
יותר משבוע חלף מאז החלה הזפת למלא את רצועת החוף של ישראל והאסון הזה, שגבה מחיר סביבתי כבד, רחוק מסיום. בזמן שחקירת הזיהום נמשכת, פשטו השבוע המוני מתנדבים על חופי הארץ בניסיון לנקות את החול והסלעים ולהציל בעלי חיים שנפגעו. אמיר גרא יצא לחופים, ליווה את המתנדבים, פגש גם דייגים שפרנסתם נפגעה בעקבות האסון ושמע גם איך נראה האסון בעיני הצוללנים שנחשפים למציאות העגומה מתחת לפני המים. כתבתו של אמיר גרא, מתוך השבוע 26.02.21
מקור: אמיר גרא, כאן חדשות, youtube
חוקר במרכז לתהליכים ירוקים במכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון
פורסם בתאריך: 22/02/2021
בסוף השבוע האחרון, עם שוך הסערה ולאחר שהתגלו ממדי האסון הסביבתי בחופי ישראל, יצאו אלפי אזרחים אל החופים לאסוף את זיהום הזפת. למעשה, הפעולה האזרחית החלה כבר כשהתגלו הסימנים הראשונים של הזיהום על החוף. אזרחים מודאגים וארגוני סביבה שונים החלו להציף את המידע והתמונות ברשתות החברתיות ולפנות לתקשורת, ובו בזמן הארגונים הסביבתיים השונים החלו להיערך למבצע ניקוי אזרחי קפדני.
האופי הדביק והרך של הזפת והרגישות של בתי הגידול על החוף, שלא מאפשרים איסוף של הזיהום בכלים כבדים, הפכו את המבצע האזרחי למורכב הרבה יותר, והמראות שהתגלו למנקים בחופים היו קשים. אולם אחרי ההלם, וככל שממדי האסון התבררו – מעל ל-150 ק”מ של חופים מצולקים בשחור, פגיעה בבתי גידול רגישים וייחודים ובאוכלוסיית צבי הים ועוד – התברר גם המחדל של הרשויות.
תאמינו או לא, מדינת ישראל לא ערוכה לטיפול באירוע של זיהום נפט מהים: לא באיתור המקור מבעוד מועד, הרבה לפני שהגיע לחוף, לא באיגום של כתמי הנפט במרחק, ולא בטיפול במפגע שכבר הגיע אל החופים. ולא רק במקרה של ספינה ששפכה את הנפט בהיחבא או בשל תאונה בלב ים, אלא גם במקרה של שפך מקידוחי הגז והנפט המקומיים, או מכלית נפט שמגיע לנמל אילת או יוצאת מנמל אשקלון. כן, אותה המדינה שיכולה לעקוב אחרי כל סירת דייגים חשודה ממרחק, שערכה רק לא מזמן תרגיל מוצלח להיערכות לאירוע חירום של זיהום שמן בים, נכשלה במשימה בזמן אמת.
השורשים של המחדל הזה עמוקים הרבה יותר. בשנת 1998 החל המשרד להגנת הסביבה להכין תוכנית חירום לאומית למוכנות ולתגובה לאירוע זיהום ים. בשנת 2008 התקבלה החלטת ממשלה לגבי קידום חוק התלמ”ת: “התוכנית הלאומית למוכנות ותגובה לאירועי זיהום ים בשמן”, אבל עד היום החוק לא אושר. בנוסף לכך קיימים כיום פערים רבים ביכולות הניטור בים והאיתור של דליפות וכתמי שמן ו/או נפט, בכוח אדם ובציוד ייעודיים ועוד. בשנת 2013, ונוכח תגליות הגז לחופי ישראל, התריע מבקר המדינה בדו”ח מיוחד בנוגע ל”מוכנות והיערכות להשפעות סביבתיות של קידוחי גז ונפט בים”, שיש עדיין פערים וחוסרים רבים מבחינת סמכויות, חלוקת תפקידים ותוכניות למניעה וטיפול במפגעים סביבתיים כתוצאה מהקידוחים.
והנה, בימים האחרונים אוזלת היד המתמשכת הזאת התפוצצה לנו מול הפנים. אפילו הפוליטיקאים, שמיומנים בדרך כלל בתקופת בחירות להגיב לכל דבר מיד ולצאת בהצהרות, לא תפסו את גודל האסון ולא מיהרו להתייחס. וגם כשכבר התייחסו הסיסמאות היו ריקות מתוכן. הגדיל לעשות ראש הממשלה, בנימין נתניהו, שאחרי שלושה ימים של מחזות קשים הבטיח להביא את הנושא לישיבת הממשלה הקרובה, שמתקיימת היום, ולהכין ולתקצב תוכנית לניקוי החופים, אבל לא אמר מילה על ההכרח למנוע את האסון הבא.
בשבועות הקרובים ימשיך מבצע הניקוי האזרחי, והמדינה תנסה לברר מה היה המקור והאם ואיך אפשר למצות את הדין עם האשמים, אבל כל אלה, כאמור, לא ימנעו את האסון הבא. יתרה מכך, לצד זיהום החופים יש גם סכנה אמיתית לזיהום של הסביבה הימית מקידוחים מקומיים. בימים אלה תלויה בבית המשפט העליון עתירה של החברה להגנת הטבע נגד המדינה וחברת אנרג’יאן על הפקת רישיון לחפש גז ונפט באזור ימי ייחודי ורגיש שנקרא “הפרעת פלמחים”. מדובר בשטח של כ-600 קמ”ר, בין חופי תל אביב לאזור פלמחים, ובו בתי גידול של הים העמוק, מינים ייחודים של אלמוגים ודגים שחלקם בסכנת הכחדה, ועוד. אם שם תהיה תקלה או יתבצע שפך, האסון יכול להיות גדול יותר.
האסון הסביבתי לחופי ישראל מחייב את הממשלה לפעול במהירות כדי שאסון שכזה לא ישנה. היא לא יכולה להסתפק בתקציבים לניקוי החופים ואפילו לא באישור תקציבים לניטור וטיפול מקדימים, או קידום חוק ייעודי בנושא-כמה שכל אלה חשובים. היא חייבת לבחון מחדש את כל התוכניות לקידוחים, להקמת תשתיות נפט בים, לתעבורת מכליות נפט וספינות ועוד. את כל אלה האזרחים לא יכולים לעשות. אבל בבחירות הקרובות, כשאתם מצביעים בקלפי, כדאי שתיקחו גם את הנושאים הללו בחשבון.
מקור: פרופ’ עדי וולפסון, ynet
כתבת הסביבה של גלובס
פורסם בתאריך: 23/02/2021
למרות שב-2008 עברה בממשלה התוכנית למניעת זיהום ים בשמן, היא מעולם לא תוקצבה ולא עוגנה בחוק. כעת, בעקבות אסון הזפת, השרה להגנת הסביבה גילה גמליאל תגיש בתוך 30 יום תזכיר חוק בנושא מוכנות ותגובה לאירועי זיהום הים בשמן.
עוד הוחלט, כי תוקם ועדה, בראשות מנכ”ל המשרד להגנת הסביבה דוד יהלומי או נציגו, ובהשתתפות נציג מנכ”ל משרד רוה”מ, מנכ”ל משרד האוצר, מנכ”ל משרד הפנים, או נציגיהם, אשר תמליץ בתוך שישה חודשים על דרכי ההתמודדות עם תרחישי אסון ימיים וההיערכות למניעתם – לרבות המשמעות בתקנים ובתקציב לצורך כך.
בנוסף, הוחלט כי המשרד להגנת הסביבה ומשרד האוצר ידונו בתקצוב של הקרן בסך של 25 מיליון שקל, במטרה לאפשר לקרן לתת מענה לאירוע בסדר גודל כזה בעתיד, וכן כדי לאפשר את המשך ההתנהלות השוטפת של הקרן ולשימושים עתידיים.
מקור: שני אשכנזי, גלובס
כאן חדשות
שודר בתאריך: 21/02/2021
כלים כבדים החלו בפינוי טונות של זפת מהחופים שנצבעו בשחור, ומאות מתנדבים הגיעו לסייע בניקיון רצועות החוף שהפכו גם למוקד עלייה לרגל של פוליטיקאים. במקביל לנקיונות, במשרד להגנת הסביבה נמשכים המאמצים לאיתור הגורם לאסון האקולוגי הנרחב ולאחראים לו. כתבתה של מיכל וסרמן, מתוך חדשות הערב 21.02.21
מקור: מיכל וסרמן, כאן חדשות, youtube
פורסם בתאריך: 21/02/2021
יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה בכנסת
מהרגע שנודע על אסון החופים הנוכחי, אני נמצאת בקשר עם ארגוני הסביבה והמתנדבים, שעושים עבודה מדהימה.
אתמול (שבת 20/02/2021) הגשתי בקשה דחופה לכנס דיון בהול בועדת הפנים והגנת הסביבה בראשותי.
לצערי, בתקופת הביניים של הכנסת, יש צורך לקבל את אישור ועדת ההסכמות כדי שאוכל לכנס את הדיון.
חבר הכנסת מאיר כהן אישר את הבקשה שלי, אך חבר הכנסת מיקי זוהר דחה אותה, ולכן אני לא יכולה לכנס את הועדה, ולדון בפתרונות מידיים למצב.
מיותר לציין שלמרות כל הנסיונות שלי, לא קיבלתי מחבר הכנסת זוהר תשובה מדוע הוא מתנגד לכינוס הועדה.
מהבוקר אני נמצאת בעצמי בחוף בית ינאי כדי לעזור לנקות את הזיהום, והמצב בשטח פשוט נוראי.
עצוב מאוד שהמדינה מסתמכת על מתנדבים שיצילו את חופי ישראל, במקום לתקצב באופן בהול את הרשויות המקומיות, כדי שירכשו ציוד ויפעילו את העובדים שלהם כדי לנקות את הנזק שנגרם.
יש צורך דחוף לרתום את היחידות הימיות (צבא למשל), כדי לנקות את האזורים שאליהם אזרחים ועובדים לא מיומנים לא יכולים להגיע אליהם.
בזמן שהאסון הזה קורה, מקודמת התוכנית של צינור הנפט באילת, ותוכנית מסוכנת גם בנמל אשדוד.
מקור: פוסט בדף הפייסבוק של ח”כ מיקי חיימוביץ’
תגובתו של ח”כ מיקי זוהר בטוויטר:
כתבת הסביבה של גלובס
פורסם בתאריך: 23/02/2021
“לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים וערכתי איזון נכון בין האינטרסים השונים, אני מורה – הצו שהוצא על-ידי אתמול בטל. אני אוסר פרסום כל עניין הנוגע לשיטות החקירה, הגורמים המעורבים בביצוע החקירה וכל פרט שמקורו ברשות החקירה, עד ליום 28 בפברואר. אני אוסר פרסום שמות ספינות יותר מאלה שפורסמו, וזאת עד מחר, 24 בפברואר, בשעה 16:00”, קבע פלאח.
השופט הוסיף כי הוא מתיר לפרסום כל פרט שמקורו בתחקיר עצמאי שנעשה על-ידי כלי התקשורת, ושמקורו לא ברשות חקירה כלשהי. לדבריו, “תחקירים תקשורתיים יכולים לסייע לרשויות החקירה בביצוע עבודתם, ואין לראות בכך כעניין שיש בו כדי להפריע לביצוע העבירה.
“אומנם אסרתי על כלי התקשורת לפרסם כל דבר שמקורו ברשות החקירה, אך אני מתיר לרשויות החקירה להשתמש בפרטים שעלו בתחקירים העצמאיים של כלי התקשורת. רשויות החקירה יכולות להיות ניזונות מהתחקירים של כלי התקשורת לשם קידום חקירתן”.
גלובס, כלי תקשורת נוספים וארגון העיתונאים פנו אתמול לבית המשפט בבקשה להסיר או לצמצם את צו איסור הפרסום בנושא חקירת אסון הזפת. זאת, לאחר שבית המשפט נעתר לבקשת המשרד להגנת הסביבה להטיל איפול מוחלט על כל פרטי הפרשה, לרבות כל פרט העלול לזהות את החשודים, ובכלל זה שם כלי השיט, נמלי מוצא ויעד, מטען ונתיב שיט.
בפתח הדיון ביקש עו”ד יוני שמיר, המייצג את המשרד להגנת הסביבה, להותיר את צו איסור הפרסום הגורף כפי שהוא, שכן לדבריו, כל פרסום של פרט הנוגע לחקירה או לגורמים אליהם נוגעת החקירה, עלול לפגוע במאמצי המשרד להגנת החקירה להתחקות אחר החשודים ולמצות עמם את הדין.
בנוסף, הוחלט כי המשרד להגנת הסביבה ומשרד האוצר ידונו בתקצוב של הקרן בסך של 25 מיליון שקל, במטרה לאפשר לקרן לתת מענה לאירוע בסדר גודל כזה בעתיד, וכן כדי לאפשר את המשך ההתנהלות השוטפת של הקרן ולשימושים עתידיים.
לדבריו, “העותרים רוצים חקירה שקופה. אני הרבה שנים בתחום האכיפה. חקירה פלילית שקופה זו בקשה שיש בה סתירות פנימיות. יתר על כן, באים בריש-גלי ואומרים ‘חשודים מרכזיים’. עושים חקירת ומשפט שדה, ולא נותנים לנו לבצע את עבודתנו בצורה מקיפה”.
לשאלת השופט זאיד פלאח במה שונה החקירה הנוכחית מתיקים אחרים בהם מתבצעות חקירות, ענה שמיר כי מדובר בתיק חריג. לדבריו, “החקירה הזו שונה מחקירות סביבתיות רגילות. לא מדובר באיזושהי זירת עבירה שניתן להקפיא בה מצב. החשודים לא נמצאים כאן, ולא קל להתחקות אחריהם. מדובר בעבירה, ככל שיש כאן עבירה, שהחלה במים בינלאומיים. את התוצאות של אותו מעשה אנחנו חווים כאן בצורת אסון מאוד חמור, שאנחנו עדיין לא יודעים מה יהיו תוצאותיו ארוכות-הטווח. מדובר בחקירה בינלאומית שכוללת גופי אכיפה בעולם. כל זליגת מידע, כל פרסום – גם אם הוא שקרי או לא נכון ולא נוכל להכחישו – יש לו משמעויות קשות. הפרסומים, שחלקם היו תוך הפרה של הצו, פגעו בחקירה”.
השופט פלאח תהה מדוע נזכרו במשרד להגנת הסביבה לבקש צו איסור פרסום השבוע, ולא מיד עם פרסום האירוע ביום רביעי, וזאת לאחר שבתקשורת פורסמו פרטים בנושא. עו”ד שמיר אמר כי “גם אם יש מידע שהציבור נחשף אליו, לא אומר שאי-אפשר לעצור את זליגת המידע. החקירה בראשיתה”. הוא התייחס לפרסום של העיתונאי יואב זהבי אמש בחדשות “כאן 11” ולפרסום הראשוני בתוכנית “הצינור” של גיא לרר בליל שבת, אשר בעקבותיו ביקש המשרד להגנת הסביבה מבית המשפט לאשר באופן מיידי צו איסור פרסום גורף.
במהלך הדיון, השופט פלאח ביקש מנציגי המשרד להגנת הסביבה להגיש לו פתק שבו פירוט של פעולות החקירה הדורשות צו איסור פרסום. לאחר שקיבל את הפתק, אמר השופט: “אם היית כותב לי את זה אתמול, לא הייתי מתיר לך צו איסור פרסום לשבעה ימים”.
לבקשת המשרד להגנת הסביבה לפרט כיצד פגעו הפרסומים בדלתיים סגורות, סירב השופט. מבלי לפרט באופן מלא את הנסיבות, טען שמיר כי “ב’כאן 11′ פנו לחברה הנקשרת לאחת האוניות וקיבלו את גרסתה. באופן הזה חשוד יכול להבין שאנחנו סוגרים על עקבותיו, ומלאכת איסוף הראיות הופכת קשה יותר. לא מדובר כאן בצו גורף, אלא בצו לשבעה ימים כדי להתחקות אחר הראיות”.
עו”ד אוריין אשכולי-יהלום, המייצגת את ‘גלובס’, טענה בדיון כי תמוהה העובדה שהמשרד להגנת הסביבה דרש צו איסור פרסום, לאחר שהוא עצמו פרסם פרטים הנוגעים לחקירה ביום שבת, לאחר שהוציא לתקשורת הודעה באשר להתקדמות החקירה, מיקום המפגע האפשרי והיותם של כעשרה כלי שייט החשודים במפגע.
עוד לדבריה, “אחרי הודעת המשרד להגנת הסביבה, עיתונאים הגיעו למידע בעצמם ופרסמו אותו. זה מעט מביך שאנחנו צריכים לבוא ולהגיד בבית המשפט שמותר לפרסם את הדברים האלה שלא הגיעו מהחקירה עצמה. עלתה פה גם טענה שאנחנו עלולים לפגוע בזכויות נחקרים או חשודים. תמוה שהטענה הגיעה מהצד השני”.
עו”ד אמיר בשה, המשמש כידיד בית המשפט מטעם ארגון העיתונאים, אמר כי “הפרטים בהתייחס לנחקרים ולנחקרים הפוטנציאליים כבר ידועים בכל רחבי העולם, לרבות שם האונייה, מוצאה ונתיבי הפלגתה. בבואו של בית המשפט לשקול את ביטול הצו, אזי הוא יצטרך לקחת בחשבון את המידע שכבר פורסם. זה הוא צו כוללני, כאשר קיים אינטרס ציבורי בביטולו. במשרד להגנת הסביבה לא הציגו תשתית בנוגע לאופן שבו החקירה נפגעת. הדגים והאזרחים בישראל הם היחידים שלא יודעים מהם פרטי המקרה. ככל שלציבור יש עניין רב יותר, והציבור נמצא פה באמצעות כלי התקשורת, כך ראוי שבית המשפט הנכבד יבטל את צו איסור הפרסום”.
לדברי עו”ד אלעד מן שייצג בדיון את העין השביעית וכלי תקשורת נוספים, “התקשורת מטרתה לבקר את הרשות החוקרת ולבחון את פעולותיה, ולבדוק מה נעשה לפני כדי למנוע את האסון הזה. בנוסף, אפילו להעלות אפשרות לחקירה נגד גורמים רשמיים על מחדלים, ככל שיש כאלו. הצו פוגע באינטרסים ציבוריים חשובים, בטח בהיקפו. הפגיעה הזו בלתי מידתית, ולא עומדת בשום מבחן, וייתכן שלא באה לשרת את החקירה. עובדה שאין פסילה של הצנזורה על המידע הזה. אנחנו מראש נמצאים במקום הצר של שיקולי חקירה ופגיעה קונקרטית. צריך לבדוק האם זה מוצדק נקודתית. החקירה יכולה להגיד: ב-48 השעות הקרובות אנחנו נבצע פעילויות כאלו ואחרות, ומבקשים איפול. זה לא מה שנעשה. מה שנעשה זו מטרייה כללית על כל פרטי החקירה. מהציבור, נמנע מידע רלוונטי וגם מידע ביקורתי על פעולת הרשות”.
מקור: שני אשכנזי, גלובס
כתבת הסביבה של גלובס
פורסם בתאריך: 23/02/2021
ביום שבת בערב, לאחר שאלפי מתנדבים הגיעו לחופי ישראל במטרה לסייע לרשויות להתמודד עם אסון הזפת, ביקשה ח”כ מיקי חיימוביץ’ לנהל דיון בוועדת הפנים והסביבה של הכנסת אשר בראשה היא עומדת, בנושא “פעולות הניקוי, איתור הגורם לאסון, ענישתו, והצעדים למניעת מקרים דומים בעתיד”. בוקר למחרת, ביום א’, הופתעה חיימוביץ’ לגלות שלמרות נסיבות העניין המיוחדות, סירב יו”ר הקואליציה, ח”כ מיקי זוהר, לאשר את בקשתה.
בזמן פגרת בחירות, חיימוביץ’ לא יכולה לכנס את הוועדה אשר בראשה היא עומדת ללא אישור של ועדת ההסכמות. כלומר, ללא אישורם של הח”כים מיקי זוהר ומאיר כהן יו”ר האופוזיציה. ח”כ מאיר כהן אישר את בקשתה של חיימוביץ’, אך זוהר סירב כאמור לעשות זאת, והותיר את חיימוביץ’ ללא נימוק. לפניית גלובס ענה זוהר כי הסיבה לסירובו היתה צו איסור הפרסום בפרשה. ואולם, צו איסור הפרסום הוצא על ידי בית המשפט לפחות 24 שעות לאחר שזוהר סירב לאשר את הדיון.
יתר על כן, גם לאחר הטלת צו איסור הפרסום, ניתן היה לקיים את הדיון ללא עיסוק בפרטי החקירה המתנהלת, אלא בהתמקדות יתרה במוכנות בשטח, מצב הרשויות המתמודדות עם הטיפול במפגע, וכן הדרכים למנוע את הישנות המקרה בעתיד. ועדות הכנסת מפקחות על עבודת הממשלה, ולכן פעילותן בעת משבר, עשויה להיות משמעותית במיוחד. כעת, לאור החלטת בית המשפט, זוהר “שוקל זאת מחדש ביחס לנסיבות החדשות”, כך לדבריו.
אגב כך, היועצת המשפטית של הכנסת, עו”ד שגית אפיק, בחנה את בקשתה של חיימוביץ לקיים דיון בתקופה בה הכנסת בפגרת בחירות בה הדיונים מצומצמים, והמליצה לקיים את הדיון מאחר והסוגיה עומדת בקריטריונים לקיום דיונים בתקופה זו – מבחינת החשיבות הציבורית, הנחיצות והדחיפות. אילו היתה מניעה משפטית כפי שטוען זוהר, תמוה שאפיק נתנה תוקף לאפשרות לקיים את הדיון.
בפתח הדיון ביקש עו”ד יוני שמיר, המייצג את המשרד להגנת הסביבה, להותיר את צו איסור הפרסום הגורף כפי שהוא, שכן לדבריו, כל פרסום של פרט הנוגע לחקירה או לגורמים אליהם נוגעת החקירה, עלול לפגוע במאמצי המשרד להגנת החקירה להתחקות אחר החשודים ולמצות עמם את הדין.
ח”כ משה ארבל, פנה היום (ג’) לח”כ זוהר וכתב לו: “לפני מספר ימים נפגעו חופי מדינת ישראל באחד האסונות האקולוגיים החמורים שידעה המדינה. כחבר ועדת הפנים והסביבה, הצטערתי לראות כי עד כה לא נערך בוועדה כל דיון בנושא. אין הצדקה שלא לקיים כל דיון בנושא קריטי ודחוף הנמצא בליבה של עבודת הכנסת עצמה, אשר בידה כלי הפיקוח הפרלמנטרי. גם בתקופת פגרה, על הכנסת לבצע את עבודתה ולקיים פיקוח פרלמנטרי אפקטיבי על עבודת הממשלה, ודאי בנושא כגון זה שאינו פוליטי במהותו”.
לדבריו, “העותרים רוצים חקירה שקופה. אני הרבה שנים בתחום האכיפה. חקירה פלילית שקופה זו בקשה שיש בה סתירות פנימיות. יתר על כן, באים בריש-גלי ואומרים ‘חשודים מרכזיים’. עושים חקירת ומשפט שדה, ולא נותנים לנו לבצע את עבודתנו בצורה מקיפה”.
מח”כ מיקי זוהר נמסר בתגובה: “עשיתי בדיקות מול גורמים רלוונטיים ואני עומד מאחורי החלטתי דאז. לגבי ההמשך, נשקול ונעדכן. אגב, עם מלא הכבוד למיקי חיימוביץ’, היא לא היחידה שמודאגת מהאסון האקולוגי שאירע בחופי ישראל”.
מקור: שני אשכנזי, גלובס
“לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים וערכתי איזון נכון בין האינטרסים השונים, אני מורה – הצו שהוצא על-ידי אתמול בטל. אני אוסר פרסום כל עניין הנוגע לשיטות החקירה, הגורמים המעורבים בביצוע החקירה וכל פרט שמקורו ברשות החקירה, עד ליום 28 בפברואר. אני אוסר פרסום שמות ספינות יותר מאלה שפורסמו, וזאת עד מחר, 24 בפברואר, בשעה 16:00”, קבע פלאח.
השופט הוסיף כי הוא מתיר לפרסום כל פרט שמקורו בתחקיר עצמאי שנעשה על-ידי כלי התקשורת, ושמקורו לא ברשות חקירה כלשהי. לדבריו, “תחקירים תקשורתיים יכולים לסייע לרשויות החקירה בביצוע עבודתם, ואין לראות בכך כעניין שיש בו כדי להפריע לביצוע העבירה.
“אומנם אסרתי על כלי התקשורת לפרסם כל דבר שמקורו ברשות החקירה, אך אני מתיר לרשויות החקירה להשתמש בפרטים שעלו בתחקירים העצמאיים של כלי התקשורת. רשויות החקירה יכולות להיות ניזונות מהתחקירים של כלי התקשורת לשם קידום חקירתן”.
כתבת הסביבה, הזמן הירוק, כאן 11
פורסם בתאריך: 23/02/2021
לצפייה בסרטון בפייסבוק – לחצו כאן
מקור: יפעת גליק, הזמן הירוק, כאן 11
פעיל סביבה, ח"כ לשעבר
פורסם בתאריך: 20/02/2021
הדרישות הבסיסיות שלנו, האזרחים:
1. שקיפות מלאה בחקירת אסון זיהום הנפט.
2. הענשת האחראים.
3. אישור ותקצוב של תכנית לאומית למניעת זיהומי נפט.
4. תיקון חוק הנפט והכפפתו לעקרון המזהם משלם.
5. הפסקת הגישה הליברלית ביחס לטייקוני הגז ולקידוחים בים העמוק שלידינו.
6. יצירת שיתוף פעולה איזורי אמיתי למלחמה בזיהומי הנפט ובאחראים להם.
* ובטח לעצור את התכנית המופרעת להפוך את אילת לנמל נפט ענקי לטובת צינור שיזרים נפט מהמזרח לאשקלון ולאירופה!
מקור: פוסט של דב חנין בפייסבוק
ועדת הפנים והגנת הסביבה
פורסם בתאריך: 02/03/2021
מקור: אתר הכנסת, דיוני ועדת הפנים והגנת הסביבה
השרה גילה גמליאל דבקה בטענה שמאחורי זיהום חופי ישראל עומד טרור איראני. גם אם היא לא חושבת שזה לאומני או מכוון.
מהצד השני | כאן 11
פורסם בתאריך: 08/03/2021
מקור: גיא זוהר, כאן 11, youtube.
ריכז וערך: ערן שחורי, פעיל בנושאי סביבה ומשבר האקלים. מתנדב בארגון ‘Climate Reality Project’ שהקים אל גור.
שתפו ברשתות החברתיות:
קבל התראה מזדמנת לתיבת הדוא”ל
