חוקר במרכז לתהליכים ירוקים במכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון ומחבר הספר "צריך לקיים - אדם, חברה וסביבה: לקחי העבר ואחריות לעתיד".
פורסם בתאריך: 09/07/2020
גילה גמליאל נכנסה למשרד להגנת הסביבה בקול תרועה, כשהיא מציגה עמדה ברורה וסביבתית בתחומים הבוערים שעל הפרק, ממשבר האקלים, דרך קידום אנרגיות מתחדשות בישראל ועד לסגירת התעשייה הפטרוכימית המזהמת במפרץ חיפה ובחינת המודל לניהול פסולת. אבל למרות כל ההצהרות הללו, שיש לומר ביושר עדיין מחכות לפירעון, לא בטוח שהשרה להגנת הסביבה לקחה בחשבון שאישור חוק ההסדרים החדש יהפוך אותה למעשה לשרה בלי תיק.
חוק ההסדרים הוא חוק שהממשלה מביאה לאישור הכנסת בכל שנה לצד חוק התקציב, ובו תיקוני חקיקה רבים שהממשלה רואה צורך באישורם בכנסת על מנת ליישם את מדיניותה ותוכניותיה הכלכליות. החוק החדש, שפורסם השבוע בחטף, בקושי מותיר לציבור הרחב את האפשרות להתעמק בו ולהתנגד. אבל גם מבט חטוף בחוק החדש מספיק כדי להבין שהוא כמעט ומרסק את המשרד להגנת הסביבה ומרוקן אותו מתוכן.
החוק ממחזר מהלכים אנטי סביבתיים, שעלו לא פעם בעבר, בצורה זו או אחרת, אבל זה ההיבט “הסביבתי” היחיד שבו. מאידך, הוא פוגע בכמה נקודות סביבתיות מרכזיות, בעיקר בתחום הרגולציה והפיקוח הסביבתיים, כשהמסר הוא הקלות ליזמים ולתעשיינים במחיר של פגיעה באיכות הסביבה ובבריאות הציבור.
לדוגמה, החוק מעלה שוב את נושא הרגולציה החכמה, כלומר ייעול תהליכי הרגולציה במשרד להגנת הסביבה, נושא שמשרד ראש הממשלה ניסה לקדם בעבר ונבלם. הבעיה היא שבאמתלה של ייעול תהליכים וחיסכון כספי לגופים השונים במשק, שני תחומים חשובים המקובלים על כולם, האוצר מבקש למעשה להפחית את הרגולציה, ולא רק מבחינה כמותית, אלא בעיקר מבחינה איכותית.
למשל, היתר שיינתן מתוקף חוק אוויר נקי, חוק החומרים המסוכנים או חוק למניעת זיהום הים, שלושה מחוקי הסביבה המרכזיים במדינה, יעמוד בתוקף לתקופה של 10 שנים, במקום 3 שנים. בצורה כזו החוק למעשה מקבע טכנולוגיות למניעת והפחתת פליטות לזמן רב, למרות שהטכנולוגיות משתפרות כל הזמן. זאת ועוד, אם מקבל ההיתר רואה עצמו נפגע מההחלטות שנקבעו בו, הוא יכול לטעון שההיתר עלול לסכן את המשך קיומו של קו ייצור או את המפעל כולו, ולהגיש השגה למנכ”ל המשרד להגנת הסביבה, שצריך להתייעץ בנושא עם מנכ”ל המשרד הממשלתי שאמון על פעילות מבקש ההיתר.
מיותר לציין שהמנכ”לים, שממונים במשרת אמון על ידי השרים, הם בחלקם אנשים פוליטיים. בנוסף, המפעלים גם יוכלו לבחור את הטכנולוגיה המיטבית שבה ישתמשו, והמשרד להגנת הסביבה יצטרך להיות זה שמתנגד או מציע חלופה, וכך למעשה מתהפכות היוצרות.
בהקשר של רישוי עסקים, תוקם ועדה מייעצת, כלכלית ביסודה, שבה למשרד להגנת הסביבה יהיה נציג אחד בלבד, והיא תוכל לבטל ולשנות היבטים שונים של רישוי עסקים, על בסיס כלכלי בעיקר. בנוסף, מוצע, כי ההגדרה של “השלכה כלכלית”, כלומר העלות הכספית של דרישות הרגולציה בחוק רישוי עסקים, תופחת מסכום של 200 מיליון שקל כיום לסכום של 10 מיליון שקל בלבד. כלומר, כל השקעה של חברה מעל 10 מיליון שקל תיבחן על ידי הוועדה, שתוכל לבטל את הדרישה.
כמו כן, המדינה תוכל להפקיע את הזכויות של הרשויות המקומיות לפקח על מפעלים מזהמים מתוקף חוק רישוי עסקים, על ידי הכרזה על עסק כבעל חשיבות לאומית, והסמכות תועבר למנהל היחידה לרישוי מפעלים ביטחוניים במשרד הפנים. ואם כל זה לא הספיק, אז החוק מציע כי כל העיצומים הכספיים מתוקף חוק אוויר נקי יופחתו ב-50%, וזאת, לטענת המשרד להגנת הסביבה, במטרה להגביר את האכיפה והגבייה ולא לפנות להליכים פליליים. אולם, ההקלה הזו תפגע בעיקרון המזהם משלם, ותוביל את המפעלים לכמת את עלות התשלום של הזיהום בעלויות התפעול של העסק מראש.
אנרגיה סולארית, תחבורה ציבורית
יש בחוק ההסדרים גם קידום של תחומים סביבתיים, שנחשבים כלכליים יותר, כגון קידום אנרגיה סולארית על גגות מבנים, קידום תחבורה ציבורית וקידום התחדשות עירונית. אך כל הנושאים האלה לא בסמכות המשרד להגנת הסביבה.
נדמה כי מנסחי חוק ההסדרים לא מבינים עדיין כי כלכלה איתנה אינה כלכלה שפוגעת באיכות הסביבה, אלא דווקא כזו שמחזקת אותה. שצמיחה ירוקה, שמאפשרת פיתוח, ייצור והרחבת האפשרויות במשק, לצד שמירה על איכות הסביבה ועל צדק חברתי, היא הדרך לקדם את המשק. נדמה כי משרד האוצר טרם הפנים את העלויות החיצוניות של הפעילות התעשייתית. למשל, שהפחתת הזיהום, שמשמעה הפחתה בתחלואה ובתמותה טרם עת, תוביל גם לחסכון של מיליונים.
חוק ההסדרים החדש פוגע באיכות הסביבה ובבריאות הציבור. הוא למעשה מפקיע מהמשרד להגנת הסיבה את תחום הרגולציה ומתיר בידיו את תחום הפיקוח והאכיפה, שגם ככה לא עובד ביעילות. הוא מבקש לקחת מראשי הרשויות המקומיות את הכלי היחידי שמאפשר להם לשמור על בריאות התושבים שלהם. המשרד להגנת הסביבה הוא משרד חלש ומוחלש, כבר שנים ארוכות, אבל נדמה שלפני שהשרה להגנת הסביבה תתחיל להילחם באיומים מחוץ, היא תצטרך קודם כל להילחם באיומים מבית.
מקור: ynet, עדי וולפסון
ההצהרות של השרה גמליאל בנושא משבר האקלים מעודדות מאוד ומציבות רף גבוה של ציפיות
מאז שהשרה להגנת הסביבה החדשה, גילה גמליאל, נכנסה למשרד, היא לא מפסיקה להזכיר את משבר האקלים בכל הזדמנות ועל כל במה. כבר עם ההודעה על מינויה לתפקיד היא צייצה: “עלינו לקדם תהליכים שיובילו לשגשוג ואיכות חיים טובה יותר. משבר האקלים הוא אחד הנושאים החשובים ביותר לאנושות, ועלינו לשים אותו בראש סדר העדיפויות”.
השבוע היא הצהירה כי בקרוב יגיש המשרד שבאחריותה “תוכנית ליציאה ממשבר הקורונה באמצעות השקעות סביבתיות”, אם תרצו תוכנית לצמיחה ירוקה, או “גרין ניו דיל” מקומי. ובהתייחסות להרס המאסיבי של השונית באילת, שנגרם עם הסופה הגדולה שפקדה את העיר לפני בוא הקורונה, אמרה השרה שהנחתה את המשרד לפעול לשיקום מהיר של המקום, ולא שכחה להוסיף שהגורם לסופה הוא משבר האקלים.
אפשר להיות ציניים, לבקר את השרה על תפקודה במשרד הקודם, או ללגלג שהיא רק “רוכבת על הגל” או מדקלמת דף מסרים, ומנסה למצוא חן בעייני פעילי וארגוני הסביבה. אבל מתי לאחרונה שמעתם שר או שרה במדינת ישראל מזכירים את משבר האקלים, אומרים משהו על משבר האקלים, שלא נאמר מעלים אותו על דל שפתם? מתי משבר האקלים קיבל יחסי ציבור כאלה?
כמובן שכגודל ההצהרות גודל הציפיות, ואנחנו שגם למודי אכזבות הרי נעמוד בפינה ונחכה, לראות אם ההלכה תהפוך למעשה. אבל לפני שאנחנו משחיזים את הסכינים ומצקצקים, אולי כדאי לתת לשרה רוח גבית, כי אחרי הכול יש לה את כל ההזדמנויות ואפילו הרבה אפשרויות לפעול ולשנות. ולא מדובר רק בחשיפה של נושא משבר האקלים לציבור הרחב, אלא גם בשינוי התפיסה, המדיניות והפעילות של משרדי הממשלה השונים בנושא.
עכשיו חייבים לחבר ולגבות את ההצהרות במעשים. וכיוון שמשבר האקלים כבר כאן ועכשיו, וחלון ההזדמנויות צר מאוד, אין לשרה אפילו מאה ימים של חסד. מדינת ישראל חייבת להצטרף למאמץ הבינלאומי למאבק בהתחממות הגלובלית, ובד בבד להתכונן לשינויי האקלים המקומיים. לשם כך יש לעבור משלב של הכרה במשבר האקלימי לשלב של פעולה, והמשרד להגנת הסביבה הוא הרי הגוף הלאומי שמוביל את הנושא, הן בהקשר של הפחתת פליטות גזי החממה והן בתחום של הערכות לשינויי האקלים.
מה עושים, וכיצד מחברים בין צמיחה ירוקה והתמודדות עם משבר האקלים? בראש ובראשונה מקדמים אנרגיות מתחדשות, ובהתאם למחקר שערך המשרד ניתן לייצר עד 43% מהחשמל בישראל על ידי הצבת פאנלים סולארים על גגות וקירות מבונים, כבר בשנת 2030. לצד אלה צריך להשקיע במחקר ופיתוח בתחום האגירה, ולקדם מס פחמן. פעולות אלה יובילו לא רק להפחתת פליטות גזי חממה, אלא גם להפחתה בזיהום האוויר בתחלואה ובתמותה, ואפילו לגידול במקומות תעסוקה.
אתגר נוסף, ובטח נוכח ימי הקורונה, הוא להמשיך ולקדם את התחבורה הציבורית בישראל ואת הרכיבה על אופניים וההליכה הרגלית בערים. השקעה בכל אלה יניבו הפחתה בפליטות גזי חממה ובפליטות מזהמי אוויר, לצד חיסכון בזמן יקר, וזמן הוא הרי כסף. מגזר נוסף שאחראי ללא מעט פליטות גזי חממה הוא מגזר החקלאות, ובעיקר משק החי למזון. בהקשר זה, יש לקדם הסברה בנוגע להפחתת צריכת מזון מהחי, אך גם הפחתה של בזבוז מזון, ובכך להוביל לחסכון במשאבים ובעלויות הטיפול בפסולת.
השרב האחרון והחורף האחרון, על הגשמים הכבדים וההצפות שהביא עימו, מדליקים נורה אדומה לכולנו, ומחייבים אותנו להיערכות לשינויי האקלים. המשרד להגנת הסביבה היה זה שקידם ותכלל תוכנית לאומית בתחום, תוכנית שאושרה כבר בשנת 2018 על ידי הממשלה, ועכשיו נשאר לשרה השלב האחרון, והוא לפעול ליישומה. בהקשר זה חשוב גם לשקם ולקדם את הטבע העירוני, מנטיעת עצים במרחב הציבורי, דרך הקמת גגות וקירות ירוקים ועד השקעה בתשתיות טבעיות לחלחול ותיעול של מים. כל אלה יובילו להצללה במרחב הציבורי והפחתת החום בקיץ, לטיהור אוויר טבעי, להפחתת רעש ולחיזוק הקרקע, וגם להטמעת גזי חממה.
סוגיה גדולה נוספת שעומדות לפתחה של השרה היא: האם לקדם חוק אקלים או לא, והאם להכריז על מצב חירום אקלימי או לא? משמעם של חוק אקלים הוא מצב חירום אקלימי הוא יישום של שורה של צעדים קונקרטיים, בתכנון ובבנייה, בתעשייה ובחקלאות, במגזר האנרגיה ובתחבורה, בצמיחה ובצריכה, שיובילו להאטת קצב ההתחממות הגלובלית. כמובן שצעדים אלה חייבים להיות מגובים בתקציב מתאים ובלוח זמנים מוגדר.
ההצהרות של השרה להגנת הסביבה בנושא משבר האקלים מעודדות מאוד ומציבות רף גבוה של ציפיות. חשוב לזכור שהאתגרים המקומיים והגלובליים שמציב המשבר הם גם הזדמנויות, ואם השרה גמליאל תדע לנצל אותן, היא יכולה לקנות את עולמה ולשנות את עולמנו.
מקור: ynet, עדי וולפסון
שתפו ברשתות החברתיות:
קבל התראה מזדמנת לתיבת הדוא”ל
