פורסם בתאריך: 3/12/2025
פעיל בארגון 'Climate Reality Project' שהקים אל גור, חבר לשעבר בפורום האקלים הישראלי.
העקומה חושפת שני דברים עיקריים:
– גידול מתמיד ומהיר: קצב העלייה ברמות CO₂ גדל מכ-0.9 חלקים למיליון בשנה (ppm) בשנות ה-60 ליותר מ-2.4 חלקים למיליון בשנה בעשור האחרון, מה שמשקף שימוש גובר בדלקים פוסיליים ומעבר מואץ לאורח חיים מתועש.
– עונתיות: כל שנה יש תנודות קטנות (גלים בעקומה) – עלייה וירידה עונתית הנגרמת מתהליך הפוטוסינתזה של הצמחייה, שמעלה ויורדת בהתאם לעונות השנה.
ריכוז CO₂ של 430 ppm גבוה משמעותית מהממוצע ששלט לאורך אלפי השנים האחרונות (275-290 ppm). קובעי מדיניות ומדענים הגדירו את גבול הסכנה סביב 350 ppm – מעל זה, התגברות אפקט החממה מתחילה לגרום לשינויי אקלים מסוכנים וקיצוניים: גלי חום, בצורת, הצפות, המסה מועצת של קרחונים ועוד.
העובדה שאנחנו כבר מעל 430 ppm אומרת:
– התחממות גלובלית כמעט ודאית, עם סביבה יותר קיצונית ומורכבת, נזקים למערכות אקולוגיות וסיכוני ביטחון תזונתי ברחבי העולם.
– כל שנה כזו מקשה על עמידה ביעדי הסכם פריז (הגבלת ההתחממות ל-1.5 מעלות צלזיוס) ודורשת קיצוץ מיידי ועמוק בפליטות גזי חממה כדי להימנע מהחמרה בלתי הפיכה במערכת האקלים.
הגרף הוא תזכורת ברורה: שינוי מדיניות וצמצום פליטות הפחמן הם קריטיים, ואנחנו כבר עמוק בתוך “אזור הסכנה”.
קיים קשר הסיבתי בין העלייה המתמדת בריכוז הפחמן הדו-חמצני (CO₂) באטמוספירה, לבין ההתחממות הגלובלית. הוא מרכזי במדעי האקלים. העלייה נגרמת בעיקר משריפת דלקים פוסיליים ופעילות אנושית אחרת.
גז CO₂ הוא גז חממה עיקרי (יש גם אחרים, כמו מתאן שנפלט בתהליך הפקת גז): כאשר ריכוזו באטמוספירה עולה, הוא לוכד יותר חום ששורף כדור הארץ ופולט כלפי מעלה – אך במקום שהחום ייפלט לחלל, CO₂ ואחרים סופגים אותו, מחזירים אותו לאטמוספירה ומחממים את פני השטח. התהליך הזה נקרא “אפקט החממה” והוא מתועד מדעית: כל עלייה בריכוז CO₂ מגבירה את קליטת החום וגורמת לעליית הטמפרטורה הממוצעת של כדור הארץ.
מחקרים מצאו כי קרוב ל-80% מההתחממות שנמדדה מאז 1990 נובעת מהשפעת CO₂, כך שישנה התאמה ישירה בין הגרף של עקומת קילינג לבין מגמות ההתחממות שנמדדות בכדור הארץ. המשמעות היא שכל עלייה נוספת שנראית בעקומה – אם לא תיעצר – תוביל להחרפה של שינויי האקלים, גלי חום, הצפות ועוד תופעות קיצון שמקורן בהתחממות.
אם רמות הפחמן הדו-חמצני (CO₂) ימשיכו לעלות בקצב הנוכחי, צפויות השפעות אקלימיות חמורות ומתרחבות בעשורים הקרובים. התחזיות נשענות על מדידות עדכניות ותצפיות של מגמות גלובליות.
התחממות עולמית מואצת
עלייה נוספת בריכוזי CO₂ באטמוספירה תגרום להמשך התחממות כדור הארץ – כל עלייה של CO₂ לוכדת יותר חום ומגדילה את אפקט החממה. התחממות זו תורגש לא רק בעשורים הקרובים אלא תשפיע על האקלים למשך מאות שנים קדימה.
יותר אירועי מזג אוויר קיצוניים
– עלייה בתדירות ובעוצמה של גלי חום, בצורות, הצפות, וסופות.
– המשך המסת קרחונים וקרחונים ימיים – הובלת לעליית פני הים וסכנה לערי חוף ואיים קטנים.
– טלטלות קיצוניות במערכות גשם עולמיות – אזורים רבים יחוו גשמים עזים מצד אחד, ובצורות קשות מהצד השני.
פגיעה במערכות טבע וביטחון תזונתי
– נזק מואץ לשוניות אלמוגים, יערות, ובתי גידול טבעיים – אובדן מינים והצרת מגוון ביולוגי.
– ירידה ביבולים חקלאיים ושיבושים במערכות המזון והמים – יותר אזורים יסבלו ממחסור במים ומבעיות מזון, במיוחד אוכלוסיות עניות.
### סיכונים חמורים מהתעצמות משובים (פידבקים) –
– קיים חשש ש”כיורים טבעיים” שספגו פחמן (כמו יערות ואוקיינוסים) יהפכו לפחות יעילים בשל התחממות, בצורות ושריפות – וכך יישאר יותר CO₂ באוויר ויואץ החימום.
– תחזיות רבות קובעות ש”כמעט בלתי אפשרי” לעמוד ביעדי הסכם פריז (הגבלת ההתחממות ל-1.5 מעלות) בלי בלימה מידית של פליטות.
בפועל, כל עיכוב בצמצום פליטות CO₂ היום “נועל” את העולם על מסלול של אקלים מסוכן יותר ותגובות סביבה חמורות יותר בשנים ובעשורים הבאים.
צעדי מדיניות מקומיים יכולים לצמצם את ההשפעות המהירות של CO₂ באמצעות כלים מגוונים, שנבדקו בעולם ומוכיחים הצלחות בשטח:
תחבורה בת קיימא והפחתת שימוש ברכב פרטי
– פיתוח ושדרוג תחבורה ציבורית, מסלולי אופניים והליכה במקום תשתיות לרכב פרטי.
– עידוד “עירוניות קומפקטית”: דיור, עסקים ושירותים בסמוך לתחבורה ציבורית כדי להקטין נסיעות.
ייעול אנרגטי בבנייה ותשתיות
– חקיקה או תמריצים לבנייה ירוקה, התייעלות אנרגטית בבניינים קיימים, דרישות בידוד ותקנים להתקנת מערכות חסכניות באנרגיה.
– מעבר מיידי להסקה ולתאורה מאנרגיות מתחדשות באמצעות תקנות ועידוד התקנת פנלים סולאריים.
שמירה והרחבת שטחים ירוקים
– הגנה על פארקים, ייעור עירוני, נטיעות עצים ושימור בתי גידול טבעיים – קליטת פחמן מקומית.
צמצום פליטות בתחבורה, תעשייה ופסולת
– איסור על כלי רכב מזהמים וקידום מעבר לחשמליים.
– מדיניות “אפס פסולת”: מיחזור, הפחתת שימוש בפלסטיק וקידום כלכלה מעגלית בעיר.
חינוך, מודעות ושיתוף ציבורי
– הגברת מודעות קהילתית ויוזמות חינוכיות בבתי ספר, עסקים ובקרב הציבור הרחב.
– תמריצים כלכליים לתושבים ולמגזר הפרטי לשימוש באמצעים מתקדמים ולשינוי דפוסי התנהגות.
יתרון למדיניות מקומית
יכולת פעולה מהירה, גמישה ושיתופית מאפשרת לעיריות לחדש במהירות, לקבוע תקנות מחמירות יותר מהממשל הארצי ולרתום את הציבור והמגזר העסקי להשפעה ישירה ומהירה על CO₂.
מעולם לא היו רמות כל כך גבוהות של פחמן דו-חמצני באטמוספירה.
שתפו ברשתות החברתיות:
קבל התראה מזדמנת לתיבת הדוא”ל
