הבעיה האמיתית של אירופה היא לא פוטין ומשבר האנרגיה, אלא ההתחממות הגלובלית

בצ’רלסטון שבדרום קרוליינה, ראש העיר העריך שיידרשו 2 מיליארד דולר לפרויקט הגנה מפני הים, ובנורפולק שבמדינת וירג’יניה, יחידת ההנדסה של צבא ארה”ב המליצה על פרויקט של בניית חומה מול הים בעלות של 1.4 מיליארד דולר. בווירג’יניה ביץ’ אישרו התושבים בבחירות האחרונות הנפקת אג”ח בסך 568 מיליון דולר כשהכספים מיועדים להתמודדות עם האספקטים השונים של עליית מפלס המים המאיימים על העיר. בניו יורק העלה ראש העיר הקודם הצעה לבניית מחסום מפני הצפות בעת סופה, בעלות מוערכת של 10 מיליארד דולר, ובבחירות בנובמבר האחרון, אישרו המצביעים בסן פרנסיסקו תקציב בסך 425 מיליון דולר למימון חלקו הראשון של פרויקט לחיזוק חומת ההגנה בפני רעידות אדמה ומי האוקיינוס הגואים. מחקר שנערך לא מכבר הגיע למסקנה שבניית חומות מגן שימנעו הצפות הרסניות מהים בזמן סופות תעלה כ-42 מיליארד דולר, וזאת רק אם תכלול ערים ועיירות שמעל 25 אלף תושבים. אם ההגנה הזו תכלול גם נקודות ישוב קטנות יותר הסכום יזנק ל-400 מיליארד דולר.

קצב עליית האוקיינוס יותר מהכפיל עצמו במאה הזו, מעליה של כ-1.4 מילימטר בשנה ברוב המאה העשרים, לעליה של 3.6 מילימטר בשנה מאז 2006. גם אם העולם יצמצם את פליטת גזי החממה לרמת התרחיש האופטימי ביותר, האוקיינוסים צפויים לעלות בעוד כ-30 ס”מ עד סוף המאה. על פי סקר של NOAA, בתרחיש בו נמשיך בקצב הנוכחי של ייצור גזי חממה, גם עליה של שני מטרים וחצי במפלס מי הים עד סוף המאה, היא אפשרית.

מפלס המים העולה, הגאות וההצפות העונתיות מסכנים כבר היום מתקני תשתית נמוכים כמו בארות מים, מערכות ביוב, רכבות תחתית, תחנות כוח, תחנות דלק ועוד. העלות הכרוכה בהגנה עליהם כמו הזזתם מוערכת במאות מיליארדים של דולרים. כך למשל מחקר משנת 2018 שנערך במשותף באוניברסיטאות אורגון וויסקונסין מצא שיותר מ-6500 קילומטרים של סיבים אופטיים ו-1100 מרכזי איסוף וחיבור מידע יהיו מתחת למים או מוקפים במים עד 2033.