פורסם בתאריך: 29/11/2025
פעיל בארגון 'Climate Reality Project' שהקים אל גור, חבר לשעבר בפורום האקלים הישראלי.
מחקר חדש שפורסם בכתב העת היוקרתי Nature Geoscience חושף שהאויב הגדול של הקרחון הוא לא רק האוויר החם מלמעלה, אלא “סופות” מערבולת אלימות שמשתוללות מתחת למים וממיסות אותו מבפנים.
איך זה עובד? המערבולות האלו, שרוחבן מגיע לעשרה קילומטרים, פועלות כמו שואב אבק ענק. הן שואבות מים חמים ומלוחים ממעמקי האוקיינוס ומטיחות אותם ישירות בבטן הרכה של הקרחון. המפגש הזה ממיס את הקרח מלמטה וגורם לשברים והתבקעות מואצת.
אבל כאן זה נהיה גרוע יותר: נוצר “מעגל קסמים” אכזרי. ככל שהקרח נמס, משתחררים מים מתוקים וקרים. המפגש בין המים המתוקים למים המלוחים והחמים רק מתדלק את המערבולות האלה והופך אותן לחזקות יותר. לפי המודלים, המערבולות האלו אחראיות לחמישית (20%) מההמסה של הקרחון.
כדי להבין את גודל האיום, צריך להבין את גודל הקרחון. קרחון Thwaites משתרע על פני כ-192,000 קמ”ר – שטח שווה ערך לגודלה של בריטניה כולה. ואם אתם רוצים את זה במונחים מקומיים: תחשבו על מדינת ישראל, ואז תכפילו אותה כמעט ב-9. זה גודל גוש הקרח שמתפרק כרגע לאוקיינוס.
הוא רחב, הוא עצום, והוא מתפקד כמעין “פקק” שמונע משאר הקרח במערב אנטארקטיקה לגלוש לים.
אם ת’ווייטס יקרוס לחלוטין, ההערכות מדברות על עלייה דרמטית של מפלס הים העולמי בטווח שבין מטר לשני מטרים (ובתרחישי קיצון אף יותר). המשמעות היא גזר דין מוות לערים המאוכלסות בצפיפות כמו ניו יורק, לונדון, אמסטרדם, בנגקוק ומומבאי.
עבור מדינות איים נמוכות כמו המלדיביים, קיריבטי ופולינזיה, זה לא יהיה סתם שיטפון – הן פשוט יימחקו מהמפה.
שני סוגים עיקריים של סיכונים גלובליים הנגזרים מקריסת קרחון ת’ווייטס TG ומדף הקרח המערב-אנטארקטי (WAIS), שרלוונטיים מאוד למיקומה של ישראל: עלייה מוגברת במפלס פני הים ושיבושים בדפוסי האקלים הגלובליים (Teleconnections).
1. הסיכון הישיר: עלייה מוגברת במפלס פני הים (SLR)
הסיכון המרכזי לים התיכון ולישראל נובע מעלייה משמעותית במפלס פני הים העולמי, שהיא בלתי נמנעת לאחר קריסת TG/WAIS, וכן מהאופן הלא אחיד שבו עלייה זו מתפשטת גלובלית.
א. תרומת הקרחון לעלייה גלובלית
אם קרחון ת’ווייטס יקרוס במלואו, הוא צפוי להעלות את מפלס הים העולמי ביותר מ-0.65 מטר. הקרחון מתפקד כ”פקק” לשאר מדף הקרח המערב-אנטארקטי (WAIS). אם קריסתו תערער את WAIS כולו, פני הים העולמיים עשויים לעלות בעד 3.3 מטרים.
ב. עלייה גבוהה מהממוצע באזורנו
עליית פני הים הנגרמת מאובדן מסה באנטארקטיקה אינה אחידה ברחבי העולם, בשל אפקטים של כבידה, סיבוב ועיוות כדור הארץ (GRD).
• המודלים מראים כי אזורים הנמצאים צפונית לקו רוחב 30S צפויים לחוות עליית מפלס ים גבוהה יותר מהתרומה האנטארקטית הממוצעת העולמית.
• הים התיכון וישראל נמצאים בקווי רוחב צפוניים (הרבה צפונית לקו רוחב 30S), ולכן צפויים להיות מושפעים על ידי עלייה אזורית מוגברת כתוצאה מאובדן המסה.
ג. השפעה על חופי ישראל והתשתיות
עלייה במפלס הים, יחד עם אירועי הצפה חופיים קיצוניים שצפויים להכפיל את תדירותם כבר עד שנת 2050, מעמידה את אזורי החוף בסיכון משמעותי:
• פגיעה בתשתיות קריטיות: באזורי חוף, הצפות מאיימות על תשתיות קריטיות כגון נמלי דלק וטרמינלים, תחנות כוח ומתקני טיהור שפכים. תחת תרחישי פליטות גבוהים, צפוי כי אחוז ניכר מאתרים אלו יהיה בסיכון גבוה להצפה עד 2100.
• הצפות וזיהום: פגיעה בתשתיות אלה לא רק גורמת לנזק מבני, אלא עלולה להוביל לכשל מערכתי (כגון קריסת רשתות חשמל) ולזיהום חמור (שפכים ודלקים).
• החרפת הצפות גאות וסערה: עליית פני הים מגבירה את עוצמת גלי הסערה והצפות גאות (Tidal Flooding). גלי סערה צפויים להיות גבוהים לפחות פי שניים עד 2150.
• אובדן קרקע וזיהום מים: עליית פני הים תורמת לאובדן אדמה ועלולה לגרום לחדירת מי ים (Saltwater Intrusion) למערכות מים מתוקים, בארות ושטחי חקלאות, מה שפוגע באספקת מי שתייה ובחקלאות.
2. סיכוני האקלים העקיפים (Teleconnections)
קריסת קרחון ת’ווייטס TG מובילה לשחרור כמויות גדולות של מי נמס קרים ודלי-מלח לתוך האוקיינוס הדרומי. שחרור זה משבש את זרמי האוקיינוס העולמיים, ויוצר השלכות אקלימיות המועברות למיקומים רחוקים (Transferred Climate Risk).
• החלשת זרם AMOC: מי המסת הקרחונים האנטארקטיים (יחד עם אלו מגרינלנד), שהם מים מתוקים יוצרים שכבת מים קלה על פני האוקיינוס, המונעת את שקיעת המים הכבדים הנדרשת כדי להניע את זרם ההיפוך המרידיונלי האטלנטי (AMOC).
• התחממות חצי הכדור הצפוני: החלשת זרם AMOC משנה את דפוסי הסעת החום העולמיים, ובאופן פרדוקסלי, יכולה להוביל להתחממות מוגברת בחלקים מחצי הכדור הצפוני. סימולציות מצביעות על עלייה מקומית של עד 1.5C באזורים אלו.
• שינויי מזג אוויר אזוריים: היחלשות AMOC קשורה גם ל:
1. חורפים קשים יותר באירופה.
2. היחלשות המונסונים הטרופיים בחצי הכדור הצפוני.
מדינת ישראל, הממוקמת בחצי הכדור הצפוני ובקרבת אזור ים תיכוני רגיש לאקלים המושפע מאירופה ומהמונסונים הטרופיים, חשופה לסיכונים אקלימיים משניים הנובעים משינויים אלו. שינויים אלו עלולים להשפיע על דפוסי הגשמים, טמפרטורות אזוריות ומשטר הקיצוניות של מזג האוויר באזורנו.
לסיכום, ניתן לקבוע כי קריסת קרחון ת’ווייטס:
1. תוביל לעלייה אזורית במפלס הים מעבר לממוצע הגלובלי באגן הים התיכון.
2. תאיץ את הסיכון להצפות חופיות קיצוניות ופגיעה בתשתיות חיוניות לאורך חופי ישראל.
3. תחולל שינויים מערכתיים באקלים העולמי, שעלולים להשפיע על יציבות דפוסי מזג האוויר בקווי הרוחב הצפוניים שבהם נמצאת ישראל.
שתפו ברשתות החברתיות:
קבל התראה מזדמנת לתיבת הדוא”ל
