עת הקורונה, עידן משבר האקלים

הערכת נזקיה של מגפת הקורונה, ראוי שתכיר גם בהשפעותיה החיוביות. כבר היום ניתן להיווכח כי הצמצום הדרסטי בפעילות הכלכלית, בייצור ובסחר בעקבות הצעדים להכלת מגיפת הקורונה, הביאו לירידה חדה בדרישה לדלקים פוסיליים ובפליטות גזי החממה ברחבי העולם. המפעלים שנסגרו והמכוניות שפסקו מתנועתן הביאו להפחתה של כ-50% ברמת זיהום האוויר בערים הנמצאות בהסגר, מניו יורק ועד בנגלור ובייג’ין. צילומי לווין מראים כי שמים תכולים נפתחו במקומות רבים ברחבי העולם כדוגמת הודו, צפון איטליה, ספרד, בריטניה וגרמניה. בישראל מדווח המשרד לאיכות הסביבה על ירידה של 40%  בריכוזי חנקן דו-חמצני (NO2 – מזהם המאפיין שרפת דלקים פוסיליים בתחבורה ובתעשייה) במרץ 2020 לעומת מרץ הקודם. על פי הערכת הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה 2.6 ביליון קוב של פליטות דו תחמוצת הפחמן, כ-8% מכלל מהפליטות השנתיות, לא הגיעו אל האטמוספירה. אף לא אחד מאירועיה הגדולים של המאה ה-20 הביא לירידה כה דרמטית בכלל הפליטות.

ניתוח ראשוני של הנתונים שבוצע באוניברסיטת סטנפורד צופה כי המשך המשבר הכלכלי עד תום השנה עשוי להוריד את רמת זיהום האוויר הכוללת ב-5 אחוזים ולהפחית את מספר הנפגעים ממנו -4.2 מיליון בני אדם המתים בטרם עת בכל בשנה ממחלות נשימתיות וקרדיוווסקולריות הנובעות מזיהום אוויר סביבתי. בנוסף, קיימות כיום עדויות ראשוניות כי היקף התחלואה ממגיפת הקורונה והסיכויים למות בעטיה, בדומה לידוע במחלות נשימתיות אחרות, גדלים עם רמות זיהום האוויר.

 

את פניה של המגיפה המתרחשת מול עינינו קיבל העולם בהיערכות מסיבית. רוב המדינות  בחרו בצעדי בידוד חברתי מחמירים, בהסגרים, ובצמצום הפעילות הכלכלית תוך פגיעה מודעת ברווחתם ובפרנסתם של חלק גדול מאזרחיהן. אלא שמגיפת הקורונה אינה אלא אפס קצה של סדרת איומים קיומיים על המין האנושי הקשורים זה בזה: משבר האקלים, הגידול המתמשך באוכלוסיית העולם, וההאצה בצריכה עם כלל התופעות המתלוות אליהם – מגידול בייצור הפסולת ועד לכריתת יערות לטובת פינוי שטח לחקלאות ומרעה. אלו איומים שהשפעתם הולכת וגדלה, ותוצאות כל אחד מהם בנפרד וכולם יחד, יהיו הרסניות בהרבה לכדור הארץ ויושביו מנזקי מגיפת הקורונה.

לו היו מנהיגי העולם ומקבלי ההחלטות מקדישים מקצת המאמצים המושקעים בהכלת מגיפת הקורונה, בהתמודדות עם משבר האקלים, כי אז היה נפתח סיכוי טוב יותר לעתיד האנושות. אך איומים כבדי-משקל לאין ערוך מקבלים תשומת לב מעטה, נדחקים ואף מושלכים לפתחם של הדורות הבאים. מה ניתן ללמוד אם כן מהתגובות והשקעת המשאבים הרבים מול מגיפת הקורונה בהקשר ההתמודדות עם משבר האקלים?

על שתי תצורות של התודעה

 מגיפת הקורונה מוחשית. ניתן לגעת בה, היא כאן ועכשיו, מספר נפגעיה מדווח ומעודכן מול עינינו בזמן אמיתי. מסיכות הפנים ותלבושות המיגון המזכירות לכולנו תרחישי אימה נמצאות בכל מקום ועל כל מסך. כל אחד מאיתנו חווה את ההסגר, מכיר חולה קורונה,  חברה הנמצאת בבידוד עם שובה מחו”ל, אדם מבוגר שנותר בבדידותו. לכל אחד בוטלו אירועים מקצועיים ואישיים, נסיעות, כנסים והרצאות. אי-הוודאות הקיומית היומיומית מרחפת מעל ראשינו בכל תחום משמעותי בחיינו – היכולת להפגש, להתפרנס, להשיג מוצרים בסיסיים. חיינו כחברה עוברים שינויים משמעותיים וכואבים, והמגיפה, המעוררת רגשות פחד ובהלה, הפכה להיות בבחינת “אויב משותף” בלתי נראה המסוגל לפגוע בכל אדם.

אופי התודעה למשבר האקלים שונה. רבים מודעים לתהליכי השינוי ולהתרחשויות, ולקשר בינם לגידול בפליטות גזי החממה כתוצאה מפעילות אנושית. אנו יודעים כי הטיפול במשבר ההולך וגדל מצריך פעולה. כדור הארץ עלול להגיע לסף ההתחממות של 1.5 מעלות בסוף העשור אם לא ינקטו פעולות משמעותיות ומהירות. מערכות אנושיות ואקולוגיות עוברות שינויים עמוקים, וכבר היום מזג האוויר מקצין, תבניות המשקעים משתנות, פני הים עולים, עוצמת וקצב ההצפות והסערות גדלים, הבצורות ממושכות וקשות, המגוון הביולוגי הולך וקטן. אנו צפויים לסיכונים הולכים וגדלים בתחומי בטחון המזון והחקלאות, זמינות מי השתיה, הכלכלה, הבריאות ובטחונם של הגרים באיזורים מועדים למקרי אקלים קיצוניים. אך בשונה ממגיפת הקורונה, משבר האקלים ותוצאותיו מופיעים כאפיזודות נפרדות, מקומיות, חולפות, וכמעט חסרות הקשר – דוגמת השריפות באוסטרליה, הקרחונים הנמסים בפסגות הרים ובקטבים, והשטפונות והשרב ההולך ומקדים בישראל. האיום מתגבר בקצב מתון, והמשבר עצמו לכאורה עדיין רחוק – 2030 ו-2050 וסוף המאה הנוכחית הן השנים אליהן מופנות קריאות האזהרה, והן נתפסות כפחות רלוונטיות עבור חיי היום-יום.

  מחקרים רבים מראים כי יכולתנו להעריך ולהיענות לסיכונים עתידיים מוגבלת. הודות לשיתופי פעולה בין פסיכולוגים לחוקרי מח יחד עם היכולת להשתמש בטכנולוגיות הדמיה מתקדמות כמו MRI, אנו מבינים היום כי המח האנושי אינו מותאם אבולוציונית להגיב לאיומים משמעותיים בעתיד שקצב התקדמותם איטי. אנו יודעים להתחמק מחפץ הנזרק לעברינו, אך איום שינוי האקלים עוקף את מערכות האזהרה ואינו תופס את תשומת הלב. דניאל כהנמן, זוכה פרס הנובל בכלכלה לשנת 2002, מסביר בספרו “לחשוב מהר לחשוב לאט” כי המח האנושי מגיב בהחלטיות לדברים בהם יש ודאות, אך עם גידול המורכבות, מספר ההיבטים אליהם יש להתייחס, והמרחק בזמן אנו מתקשים להחליט ולפעול. נטיה זו מתחזקת עם השימוש הלא מודע שאנו עושים בהטית הזמינות, המסבירה את הטעות השכיחה בהערכת ההסתברות של אירועים בהתאמה לקלות בה ניתן לשלוף אותם מהזכרון. כך, קל יותר להעלות בדמיוננו את השלכותיה של מגיפת הקורונה לאחר שהופיעה מולנו באופן מתמשך ויומיומי ולפעול לפיה בהשוואה ליכולתנו לראות באופן מוחשי את מכלול תוצאותיו של משבר האקלים. גם שינוי הרגלים דורש מאמץ ניכר, והכרה קוגניטיבית ואף דאגה בנוגע להשפעות משבר האקלים אינן מספיקות להביא לכלל שינויי ההתנהגות הנדרשים בהווה – כאשר נעדר החיבור הרגשי להשפעות אלו. שילובם של תהליכים פסיכולוגיים אלו מסביר מדוע רבים ממקבלי ההחלטות נוקטים בצעדים מתונים בלבד ביחס לסכנות האורבות לפתחינו.

המחשת העתיד דרך משבר הקורונה

אוכלוסיית כדור הארץ תתגבר על מגיפת הקורונה, אם על ידי על ידי חיסונים ובדיקות, חידושים טכנולוגיים, ושמירה על הריחוק החברתי אליו אנו נדרשים כבר היום. אך המשבר העולמי שנוצר בעקבותיה מביא עימו את בשורת ההבנה העמוקה של מחירו הכבד של כל יום העובר בלא נקיטת פעולה. מחיר שביטויו בגידול מיותר במספר מקרי ההידבקות והמוות ובאתגרים שהפכו מורכבים ומשמעותיים בהרבה. כך גם במשבר האקלים – מחיר דחיית נקיטת פעולות אפחתה או הגנה (mitigation or adaptation), והמשך הצעידה בדרכים שאינן מקיימות, ילך ויחמיר, יחד עם עוצמת האתגרים והנזקים שיעמדו בפתח. פעולותינו כיום, מול משבר הקורונה, יכולות להורות את הדרך להנעה לפעולה מול משבר האקלים.

בימים אלו של תחילת היציאה משיאה הנוכחי של המגיפה, ראוי שנפיק ממנו לקחים להמחשת האיום הגלובלי ולהצגת הדרכים בהן ניתן לפעול. יש לשלב את הרגש המתעורר מול אסונות הנוגעים בנו כאן ועכשיו תוך שימוש אפקטיבי בכל אמצעי המדיה בהם נעשה שימוש בימים אלו, יחד עם הפעלת שיקולים מוטי עתיד רחוק וטוב יותר ושימת דגש  על הקשר הישיר בין המשברים – לדוגמא הדרך בה עלית הטמפרטורות תעלה את הסיכוי לעלית מספר המגיפות והמחלות שיתפשטו בעולם. ברמת המנהיגות נדרשים כלים המשלבים ומאזנים בין אתגרי היציאה המושכלת והמאוזנת מהמשבר הנוכחי יחד עם ההתמודדות עם משבר שינוי האקלים.

שינויים בתחומי הרגולציה, התכנון, הכלכלה, והחברה

בדומה למשבר האקלים, מגיפת הקורונה מראה כי גורל המין האנושי ובריאותו תלויים בהתרחשויות במקומות מרוחקים ואף לא מוכרים. משק כנפי הפרפר במקום אחד המחולל שינויים דרמטיים במקום לא צפוי שוב אינו מטפורה. פליטות גזי החממה של מדינות תעשייתיות וצרכניות בצפון כדור הארץ משפיעות על הצפות המאיימות על קיומם של כפרים בחופי איים שלווים בדרום האוקיינוס השקט. תוצאותיה חוצות הגבולות של מגיפת הקורונה עשויות להעניק לנו אנרגיה לפעולה יחד עם האפשרויות ללמידה, יצירת מנגנונים מותאמים ומתואמים, וחישוב מסלול מחדש. כנס האקלים בגלזגו שנדחה לשנת 2021 יאפשר למדינות העולם ובכללן ישראל להתגייס באופן מעמיק לחשיבה ולקבלת החלטות בנפרד ובמשותף בהתייחס לשילוב רגולציה עם תמריצים כלכליים וחברתיים שישפיעו על כלל הגורמים למשבר האקלים. כך אולי יסלול ההווה העגום סיכוי לעתיד טוב יותר.

החוויה המשותפת ממחישה כי שינויים רגולטוריים, כלכליים, חברתיים, ארגוניים ואישיים שנתפסו עד כה כבלתי אפשריים   הולכים וקורמים עור וגידים לנגד עינינו. פתרונות אקטיביים, תכנון מוקפד הלוקח בחשבון את כלל תוצאות משבר האקלים, יחד עם רגולציה מחמירה ויצירתיות יביאו לקיבוע ניצול הדרגתי ומושכל של משאבי טבע והפחתה בייצור גזי החממה. בדרך זו ניתן יהיה להגיע לרמה הנדרשת לשמירת עלית הטמפרטורה הגלובלית בין 1.5 ל-2.0 מעלות צלזיוס כפי שהתחייבו מדינות העולם בהסכמי פריז. תפקידן של ממשלות התומכות במהלכים אלו להציג לאזרחיהן את תפיסת האיום ולשתפם בדחיפות ובמשמעות נקיטת הצעדים המתבקשים כמו גם ביצירת הפתרונות, תוך ניצול המומנטום שנוצר במהלך משבר הקורונה.

התחבורה העולמית כאחד מגורמי הפליטות המרכזיים מהווה דוגמא ליכולת להפעיל רגולציה משולבת תמריצים. בעוד שקשה לשכנע פרטים וארגונים להפחית את כמות התנועה מתוך בחירה בלבד ולאורך זמן, באה מגיפת הקורונה והוכיחה כי הדבר אפשרי – ניתן לחייב ולדרוש מארגונים לצמצם את השימוש בטיסות ובנסיעות ככל שהדבר ניתן, לאפשר לעובדיהם עבודה חלקית מהבית, ולהגדיל את מספר הפגישות מרחוק – תוך לקיחה בחשבון שמפגשים פנים-אל-פנים כדוגמת ישיבות רבות-משתתפים, סיעור מוחות יצירתי, קבלת החלטות מורכבת וכנסים עדיין קריטיים ליצירת אפקטיביות ארגונית, למידה משותפת, לכידות, והזדמנויות לשיתופי פעולה פנים וחוץ ארגוניים. לצורך יצירת שינוי זה ניתן אף להקים גוף מומחים שתפקידו יהיה חשיבה על הרגולציה ויישומה בשיתוף פעולה עם הארגונים עצמם.

דוגמא מרכזית נוספת היא הצורך בחיזוק מקומן ומעמדן של החקלאות תומכת הסביבה (הידועה יותר כחקלאות בת קיימא) והחקלאות המסורתית יחד עם הפרקטיקות הקשורות אליהן. דרכי יישום המעוגנות ברגולציה ותמרוץ כלכלי עשויות לכלול הקמת מרכזי הדרכה והכשרה ברמה האיזורית בצמוד לשווקי חקלאים, חיזוק  פרויקטי הדברה ביולוגית איזוריים והגדלת פריסתם הארצית, יישום כולל של שיקום קרקעות מעובדות והעלאת יכולתן לקליטת פחמן, ותמיכה בשימוש באנרגיה מתחדשת בהפעלת מערכות חקלאיות. במדינות עתירות יערות הכרחית רגולציה של שילוב חקלאות עם ממשק יערות בדרכים המונעות את כריתתם.

מכאן עולה גם חשיבותו של תכנון מרחבי מוטה אקלים הצופה פני עתיד רחוק. תכנון זה, החורג מצרכים מקומיים וקצרי טווח בלבד, רואה לנגד עיניו תמונה רחבה ולוקח בחשבון את שינויי האקלים העכשוויים והעתידיים על כלל האספקטים שלהם. יש לשלבו בכל רמות התכנון – מתכניות מתאר ארציות ותכנון ברמת יבשות ועד לתכנון מקומי מפורט של ערים, שכונות  ואף מבנים ובתים בודדים. בכוחן של מסגרות תכנון אלו לגבש ולהעמיד תכניות פעולה ייעודיות, ובכוחן של מדינות לאמץ תכנון מרחיק ראות הצופה את השפעות שינוי האקלים כחלק ממחויבויותיהן כלפי אזרחיהן.

מערכות וגישות פעולה

ניתן לנהל את משבר האקלים ואת התכנון הכרוך בו כמערכה לכל דבר – בעבודת מטה משולבת של גוף שבראשו יעמוד מנהל מערכה כפוף לראשי ממשלות, אשר ישלב נציגים מומחים מכלל משרדי הממשלה יחד עם מומחים חיצוניים. גוף זה יהיה בקשר רציף עם גופים מקבילים בעולם, ויעלה הצעות לרגולציה, פרויקטים לאומיים ותקציבים לאישור הממשלה והכנסת. גוף זה גם יעקוב אחר ביצוע ההחלטות המתקבלות ויסנכרן את כלל המאמצים בין הגורמים והגופים הרלוונטיים. חלק מפעילות מטה זה יוקדש לניצול טכנולוגיות קיימות ולעידוד טכנולוגיות חדשות, לעידוד ושילוב פרויקטים במערכות איזוריות ומקומיות, קידום יוזמות  אזרחיות, והסברה לאומית המשלבת בין הגיון לרגש, תוך שימת דגש על עשיה משותפת וחיובית יחד עם הצגת חומרת האיום והדרך בה יפגע בכל אחד מאתנו.

ה-European Green Law, הצעת החוק של האיחוד האירופי שהוגשה לפרלמנט האירופי ב-4 במרץ 2020 היא חלק מה-“European Green Deal” , אחת היוזמות המתקדמות בעולם להתמודדות עם משבר האקלים. ההצעה מחברת בין דחיפות האיום על אזרחי אירופה והעולם ובין הצעדים שעל האיחוד האירופי לנקוט, ומציעה מסגרת כוללת ומפורטת המכילה בתוכה גם הקצאה תקציבית למימון רגולציות חדשות, תמריצים ומענקים ומחייבת כל אחת ממשלות האיחוד. לבקשת 17 מדינות  תהפוך ההצעה למפת דרכים בדרך ליציאה ממשבר הקורונה תוך יצירת כלכלה ירוקה. הצעה ויישומה עשויות להוות דגם ממנו יכולות הנהגות העולם ללמוד ולאמץ את החלקים המתאימים להן.

משבר הקורונה, עם כל האתגרים שהביא עימו, עשוי לשאת גם בשורה. הנה הוכח כי כאשר נמצא איום בפתח, כאשר הוא מוחשי ונתפס, מסוגלת האנושות לעמוד מנגד ולגייס משאבים, נחישות, ויוזמה. גם אם נעשו – ועדיין נעשים  – צעדי גישוש וטעויות, בסופו של דבר נסללת דרך של תקווה. צעדי ההתמודדות והבלימה שננקטו במשבר הנוכחי, עשויים להיות סימן לבאות, ולבשר כי ניתן ואפשר להתמודד עם  איומים קשים מולם תעמוד האנושות בעתיד הלא רחוק אם ינקטו צעדים ופעולות של ממש.