וואלה! תרבות
פורסם בתאריך: 06/09/2020. עדכון אחרון: 20/12/2020
נראה שהמשפט האלמותי של טל ברודי נכון מתמיד. אנחנו במפה ואנחנו נשארים במפה.
אתמול (5.9.2020), במהלך שעות היום, העיר אילת הייתה המקום הכי חם על פני כדור הארץ. אפשר בבקשה מחיאות כפיים חברים? לא מדובר באיזו הגזמה מהסוג של “התכנית של אופירה אסייג זה הדבר הכי חם היום בטלוויזיה” אלא בעובדה מדעית. בכווית ובירדן נרשמו “רק” 48 מעלות, בעוד ממש פה אצלנו אילת הצליחה להוכיח שהיא המקום הנכון להיות בו אם אתם רוצים לדעת איך זה מרגיש להישרף בגיהנום, עם טמפרטורת שיא של כל הזמנים – 49 מעלות. אל אל ישראל!
משום מה, זו לא הייתה הידיעה הפותחת בכל מהדורות החדשות אתמול. למעשה, במהדורת סוף השבוע של חדשות 12, עדיין ערוץ החדשות הנצפה והמשפיע בישראל, אפילו לא דיווחו על השיא המטורף. זה לא רק הם. נראה שבשלושת הערוצים הגדולים לא התרגשו יותר מדי מהדבר המרכזי שהעסיק כמעט את כל הישראלים במהלך סוף השבוע – החום הכבד ששרר בכל רחבי הארץ. נכון, הקלישאה אומרת שדיווח על מזג אוויר במהדורת חדשות זה לוקסוס של מדינה משעממת. ובכלל, עוד גל חום בקיץ הישראלי זה בכלל נושא שראוי לדיווח? התשובה היא “כן ולא”. כן, זה ראוי לדיווח, ולא, זה לא “עוד גל חום”.
כאמור, אתמול נמדדו 49 מעלות באילת. תעצרו רגע ותחשבו על המספר המופרע הזה. לרוב מכשירי הג’קוזי יש מנגנון אוטומטי שמונע מהם לחמם את המים לטמפרטורה של יותר מ-40 מעלות. ובכלל, זה קל במיוחד להבין כמה מדובר במספרים לא אנושיים בתקופה בה בכניסה לכל קניון עומד מאבטח שבודק אם חום הגוף שלכם לא עולה על 37 מעלות, והנה, לפתע באוויר יש 49 מעלות. זה לא נורמלי, וזה לא “עוד גל חום”. אבל היי, זו אילת. תמיד חם שם ובגלל זה הולכים כל היום לבריכה ולים ולשופינג בלי מע”מ בקניון עם הקרח. אז זהו, שלא רק שמעולם לא נמדדו באילת 49 מעלות, אלא שהשיא הקודם היה ב-1996 עם 45 מעלות. הבדל של כתשעה אחוזים. בשיא הבא כבר נעבור את ה-50 מעלות. אם זה לא ראוי לסיקור חדשותי, אז מה כן?
וכן, ברור שלא חסר מה לשדר בחדשות. יש קורונה, ומשבר פוליטי שמרגיש שלעולם לא ייגמר, ואולי יהיה סגר בערים מסוימות בראש השנה, ויש איזה עבריין מורשע שהשתחרר מהכלא וישר חזר להיות שר בכיר, ועכשיו הוא מאיים על נאשם בשחיתות אחר (שהוא במקרה גם ראש הממשלה) שהוא חייב לעשות סגר כללי בכל הארץ. וזה האחרון, הנאשם בשחיתות, יצטרך כנראה להתקפל בפני זה שכבר הורשע בשחיתות, בגלל שהוא צריך אותו לצדו בזמן שהוא יעמוד למשפט ובסבירות גבוהה גם לקראת בחירות שהוא מתכנן לנו בשנה הבאה במקביל להתמודדות הבזיונית שלו עם משבר הקורונה. מן הראוי שנראיין אותו וניתן לו במה. אז היה קצת חם באילת למי אכפת, זה לא כזה חשוב, תלכו קצת לבריכה בכיינים. לא ככה?
לעומת חדשות 12 שלא הרחיבו על הנושא מעבר לתחזית מזג האוויר בסיום המהדורה, בחדשות 13 דווקא הקדישו כתבה של טל שמאי לעניין. הכתבה נדחקה לצד הלא נכון של החדשות, ושודרה 35 דקות לתוך המהדורה. ייתכן שזה קשור לעובדה שמהכתבה של שמאי עולה התחושה שלא קרה שום דבר, עוד גל חום. שמאי מספר בכתבה שאילת הייתה רחוקה בסופ”ש רק 5 מעלות מהטמפרטורה הגבוהה ביותר שנמדדה אי פעם בכדור הארץ, שזה נתון די מבהיל (גם אם לא ממש מדויק). שמאי מדווח את הנתונים המלחיצים כשברקע תמונות של נשים מצודדות בבגדי ים קטנטנים שמתרחצות בחוף באילת, כי בכל זאת צריך לשמור על רמה גבוהה ועניין לצופים.
מיד אחרי שהוא מנחית על הצופים נתון קיומי מבהיל, שמאי מעביר את זכות הדיבור לזוג מדענים מהמכון הבינלאומי לחקר האקלים (WCRP) בז’נבה, שמסבירים שהחום הבלתי נסבל של סוף השבוע האחרון הוא רק ההתחלה, והמצב למעשה רק יחמיר בשנים הבאות אלא אם נעשה שינוי קיצוני באורח החיים שלנו. סתם נו, לא מדענים שוויצרים ולא נעליים. מהבחורות בביקיני הכתבה של שמאי עברה בקאט מהיר לריקי וצחי אזולאי, זוג נופשים ישראלים חמודים שנותנים את דעתם המרתקת על השיא שנשבר באילת. “מרגיש כמו תנור, חום אימים”, אומרת ריקי, בזמן שצחי מחייך מכל הלב.
“זה אחד מגלי החום הקיצוניים והארוכים שידעה ישראל”, מבהיר שמאי בהמשך הכתבה ומדווח כי “סוף השבוע הזה ייכנס לספרי ההיסטוריה עם עשרות שיאי חום שנשברו ברחבי הארץ. בחלק מהמקרים מדובר בשיאים של יותר ממאה שנה”. צודק שמאי, והאמת היא שמדובר באנדרסטייטמנט. בירושלים נמדדו שלושה ימים רצופים של מעל לארבעים מעלות חום, עם שיא של 43 מעלות בשבת. במילים אחרות: הכי חם שהיה בבירה מאז 1902. שני אשכנזי מעיתון “גלובס” בדקה גם את הטמפרטורה הלילית בעיר (31.5 מעלות) ומצאה שזה הנתון הכי גבוה מאז שהחלו מדידות טמפרטורה בארץ ישראל לפני 140 שנה.
שיאי החום נשברו בגליל העליון, בגולן וגם בנגב. בביתו של דוד בן גוריון בשדה בוקר נמדדו 43 מעלות, שלוש מעלות יותר מהשיא הקודם שנרשם בתחילת הקדנציה של מנחם בגין כראש ממשלה. במישור החוף נרשמו אחוזי לחות של 90%, מה שגרם לחלונות הבתים להזיע ולפטריות משונות לצמוח במדשאות בתל אביב. כל זה, נזכיר שוב, פשוט לא היה חשוב מספיק לדיווח במהדורת חדשות 12.
בערוץ המתחרה, טל שמאי המשיך לדווח על האירוע הקיצוני בצורה חביבה ונינוחה. “בכנרת, שהייתה אחד המקומות החמים בארץ בשבוע הזה עם לא פחות מ-47 מעלות, החופים היו מלאים וחלק מהרוחצים בחוף עין גב בדקו את כישורי הנגיחות שלהם בתוך המים החמימים”. ואכן, על המרקע נערים מצטננים במי הכנרת תוך כדי משחק בכדור. אפשר בטעות לחשוב שמדובר במצב אידיאלי. אלא ששמאי לא הסביר בדיווח מה עומד מאחורי גל החום הזה, הוא לא שואל אם יש לכך סיבה, הוא לא מזכיר שגלי חום כאלה חוזרים לעתים קרובות יותר ויותר בשנים האחרונות, כמו שהוא לא תוהה אפילו אם השיאים האלה יישברו בקרוב שוב.
כשבערוץ המתחרה אפילו לא מדווחים על מה שקרה בסוף השבוע, קשה לבוא בטענות לשמאי וחדשות 13, אבל בכל זאת צריך לומר את האמת: לדווח על גל החום החריג הזה בלי להתייחס לסכנות שבו ולמסגר את כל האירוע כחגיגה למתרחצים בים – זו חרפה עיתונאית, ועלבון לשכל הישר. זה מרגיז בעיקר כי ברור ששמאי עצמו יודע את זה. “גל החום הקיצוני הזה הוא רק חלק קטן ממגמת ההקצנה בשנים האחרונות. יותר ויותר גלי חום ושבירת שיאים לצד סערות גשם חסרות תקדים וגם תקופות יובש בשיאו של החורף”. הבנתם? מדובר במגמה. טרנד. כמו זה שפתאום יש מלא מסעדות של כנאפה בתל אביב. לא משהו שישפיע על החיים של כולנו בשנים הקרובות.
משבר אקלים? התחממות גלובלית? המילים האלה נעלמו כליל מהדיווח של טל שמאי בערוץ 13, ולמזלנו, שוב, במהדורת החדשות של כאן 11 הזכירו שאפשר לעשות מהדורת חדשות שמכבדת את הצופים (ואגב, בלי לוותר על תמונות של ישראלים בבגדי ים על הדרך). וכך, בדיווח שלה על גל החום הקיצוני שרון וכסלר הזכירה שהכול חלק מאותו פיל שיושב בחדר. היא לא פחדה להגיד את המילים המפורשות. “כל התחזיות המאוד מפחידות שהזהירו אותנו במהלך כל השנים שיהיו לנו יותר גלי חום והם יהיו יותר תכופים והערכים יהיו קיצוניים יותר זה בדיוק מה שמתרחש עכשיו כאן בארץ, ולא רק בארץ וגם בכל העולם”.
זה כל מה שצריך. בלי להפחיד את הציבור, בלי להטיף לשינויים מידיים, אבל גם בלי להכחיש את המציאות. אלא אם יקרה משהו בלתי צפוי, משבר האקלים הוא האתגר הגדול ביותר שנצטרך להתמודד איתו בימי חיינו. כן, יותר מהקורונה. הרבה יותר. בעוד שנה מעכשיו סביר להניח שכבר כולנו נהיה מחוסנים מפני הנגיף, אבל הטמפרטורות ימשיכו לטפס ללא הפוגה. לדווח על כך שהיה היום חם בירושלים, אילת ובכנרת זה נחמד, אבל צריך גם להסביר לצופים שגלי החום האלה רק יהפכו ליותר ויותר תכופים.
צריך גם להזכיר שמגלי חום אפשר למות, וההשפעות שלהן לא נגמרות בזלילת ארטיקים בחוף ונגיחת כדורים במים. בין 50 ל-70 אלף בני אדם מתו בגל החום באירופה של 2003, למרות שהטמפרטורות שם לא הגיעו לשיאים שנרשמו אתמול בישראל. אירועי הקיצון האלה הולכים להפוך לתכופים יותר ויותר. צריך להתחיל להתרגל למציאות הזאת כפי שהתרגלנו למציאות הקורונה. זה לא אומר שצריך ליפול לרטוריקה תבוסתנית ולהציג את המצב כבלתי הפיך, אלא להפך. צריך להתכונן לעתיד. צריך להבין שמדובר במצב חירום. התקשורת צריכה לתווך לצופים שהחום שהיה בסוף השבוע יהפוך להיות הסטנדרט בחיים של הילדים והנכדים שלנו, וזה יהיה באשמתנו. כמו מספר הנדבקים היומי, גם הפתרונות למשברים גלובליים יכולים לצמוח באופן אקספוננציאלי. אבל קודם כל, אנחנו צריכים להכיר בכך שיש משבר. המינימום הוא לדווח על כך.
מקור: ‘וואלה! תרבות‘, עמית סלונים
בעקבות דיווחי מזג האוויר במהלךך גל החום בחודש מאי 2020 העלה גיא זוהר בתכנית ‘מהצד השני‘ את אותה סוגיה – יש שרב קיצוני אך חזאי מזג האוויר לא מזכירים את הסיבה – ההתחממות הגלובלית. צפו מדקה 03:25:
פוסט שכתב נדב נוימן (Time Out), בדף הפייסבוק שלו:
זה כבר הפך לריטואל: בפריז קופצים למזרקות, בגן החיות בלונדון נותנים לדובים ארטיקים, במדריד זקנים מתים מחום. התמונות יפות, מהדורות החדשות צריכות קצת צבע מאירופה, והצופים בבית, שמורגלים בטמפרטורות שחוצות את 35 המעלות, מתמוגגים: תראו את האירופאים האלה, הם לא שמעו על מזגן? ככה זה בכל שנה בקיץ. הטמפרטורה הכללית עולה, גלי החום הקיצוני מתארכים ומתרבים, אבל מבחינת מהדורות החדשות בישראל מדובר בסך הכל בקוריוז.
והנה השנה – מהפכה. מי שצפה אתמול בחדשות סוף השבוע בערוץ 12 שמע במהלך הכתבה על גל החום באירופה את המשפט הבא, מפי חזאי החדשות מתן יעקב: “לנוכח ההתחממות הגלובלית בהחלט סביר שנראה עוד ימים כאלה”. מי היה מאמין. שהחיינו והגיענו לזמן הזה, שבו מדורת השבט מדברת על משבר האקלים. אלא שהמשפט הבודד הזה רחוק מלהספיק. מהי ההתחממות הגלובלית? למה היא מתרחשת? מה ההשלכות שלה? מי אחראי לה? מה אפשר לעשות? תשובות לשאלות האלה לא ניתנו בכתבה, וההקשר הרחב יותר כמעט ולא מוזכר בתקשורת הישראלית בכלל, למעט ב’הארץ’ ואצלנו ב-Time Out.
הגיע הזמן שהתקשורת הישראלית תחשב מסלול מחדש. תפקידו של החזאי חייב להשתנות. משבר האקלים הוא הנושא הדחוף ביותר על סדר היום. לא יכול להיות שב-2019 מהדורות החדשות עדיין יעניקו לתחזית בקושי שתי דקות בסוף המהדורה, ושתפקידו של החזאי יהיה ללוות בידו את התשקיף ומדי פעם להראות “תמונות של פריחה שמגיעות אלינו מעמק האלה” או של “תוכי רוכב על אופניים בעמק חפר”. עורכי החדשות, תפנימו: אנחנו במצב חירום, לאף אחד לא אכפת מהפריחה בעמק האלה. התחזית צריכה לפתוח את המהדורה ולדווח על ריכוז חלקיקי הפחמן באטמוספירה כמו שאוהבים לדווח על מספר הימים של נעדרים בשבי האויב. המהדורות צריכות לעסוק באופן שוטף במצב כדור הארץ, בצעדים של ממשלות, במחאות, בגילויים לגבי הקשר בין התעשייה והכלכלה שלנו להרס הסביבתי. יונית לוי, מגישת המהדורה המרכזית, אמרה בעצמה בריאיון בידיעות אחרונות בחודש אפריל כי מה שמעסיק אותה במיוחד זה ש”שהקרחונים נמסים, יש מגפות שיכולות להתפרץ כל רגע ובקרוב לא יהיה אוכל על כדור הארץ”. למה אנחנו לא רואים את זה בא לידי ביטוי על המסך?
הסיבה שהישראלים נמצאים בתחתית הטבלה העולמית בכל הקשור להפנמה של משבר האקלים (רק 38% מהישראלים רואים בשינויי האקלים איום משמעותי על ישראל) קשורה קודם כל לשאננות של התקשורת. במשך שנים מספרים לנו על שבירה של עוד שיא חום, או על גשמים קיצוניים מחוץ לעונה, אבל לא מדברים איתנו על הסיבות לכך שמזג האוויר משתגע. מראים לנו בצורות, פליטי רעב, הצפות, הוריקנים, אסונות טבע שהולכים ומתרבים – אבל בלי החולייה החסרה, בלי הדבק שמחבר בין הדברים האלה. ובלי זה, הישראלי הממוצע נותר עיוור למציאות.
והמציאות מפחידה: 97% ממדעני האקלים מסכימים שבני האדם הם הגורם להתחממות הגלובלית, לאקלים שמשתנה במהירות הגבוהה ביותר אי פעם. על פי הקונצנזוס המדעי, אם לא נפחית בצורה דרסטית את השימוש בדלקי מאובנים – נפט, פחם וגז – ונפסיק לפלוט לאטמוספרה גזי חממה, הטמפרטורה הממוצעת בכדור הארץ תעלה לרמה שתהפוך את החיים על פני הפלנטה לבלתי נסבלים ואף בלתי אפשריים למחיה. בדרך הקרחונים ימשיכו להימס, האוקיינוסים יתחממו עוד יותר, פני הים יעלו ויציפו ערים ואיים, ובעלי החיים ימשיכו להיעלם בהמוניהם. אגב, כל זה כבר קורה. זהו לא תרחיש עתידי.
אבל בישראל מרבית כלי התקשורת דוחקים את הנושא הזה לעמודים האחוריים או לקצה המהדורה במקרה הטוב. הגיע הזמן לנער את המערכות. אם זה לא יקרה, זו בגידה במנדט, בעצם התפקיד של התקשורת. בגרדיאן הבריטי החליפו את המונח הניטרלי “שינויי האקלים” ב”משבר האקלים” ודחפו כלי תקשורת רבים בעולם ללכת בעקבותיהם. ישראל, בינתיים, משתרכת מאחור.
כיצד קורה שחזאי מזג האוויר בתקשורת מתעלמים מההתפתחות המשמעותית והדרמטית ביותר שמתרחשת בתחום הסיקור שלהם – משבר האקלים? משיחות עם חזאים עולה דוגמה מובהקת הממחישה את הטכניקות שבהן נוקטת התקשורת כדי להדחיק ולעמעם את הנושא: הממוצע העונתי שאליו מתייחסת הקביעה “יחסית לעונה” השתנה כבר לפני עשר שנים, מטעמים מדעיים, אבל הציבור שמקבל את הטמפרטורות “ביחס לממוצע” שמתעדכן כלפי מעלה (בגלל מגמת ההתחממות), חושב שהדיווח “ביחס לממוצע”, מתייחס לממוצע “קבוע”.
עדכון הממוצע על-ידי השירות המטאורולוגי נעשה מצרכים מדעיים, אך מבחינה תקשורתית הוא גורם להצגת תמונה מסולפת של האקלים בישראל. כשהחזאים מציגים את החום המתגבר כ”ממוצע”, הם מסתירים בפועל את ההתחממות ההדרגתית שחלה לאורך השנים. כשהם מציגים את החום הקיצוני הגובר כ”חם יחסית לעונה”, הם מעלימים מהציבור את העובדה כי במציאות של משבר אקלים, אין כבר דבר כזה “יחסית לעונה”. למעשה, לפי הנתונים, אין כבר דבר כזה “עונה” רגילה ונורמלית.
החזאים בטלוויזיה מדברים בסמכותיות, אך למעשה נסמכים על עבודה מקצועית של מדענים המעבירים להם את הנתונים שהם מדווחים עליהם. ובכל זאת, החזאים יכולים לבחור אם להיות דוגמני מזג אוויר או עיתונאים. הבחירה להשתמש בעדכון ממוצע הטמפרטורות באופן עיוור, בלי להסביר לצופים כי החום הקיצוני הולך ומתגבר או כי הממוצעים הולכים ועולים, היא בחירה באפשרות הראשונה.
לקריאת הכתבה במלואה באתר ‘העין השביעית’ לחצו כאן
באוגוסט 2015 כתבה הילה סגל-קליין בעיתון ‘הארץ’ ביקורת על החזאים בכל רשתות הטלויזיה:
“…במקום לדבר על המקור של כל אלה, לחזות את ההשפעה של האדם על האקלים, החזאים בוחרים לעמוד מנגד. במקום שינצלו את הבמה שיש להם שעה שעה לפרסום ידיעות על עולם הולך ואובד, על זני חיים שנכחדים בקצב מסחרר ועל המסת הקרחונים, הם נותרים בשתיקתם. הם בוחרים לא לעשות את הקשר בין מזג האוויר הקיצוני למשבר, ובין מעשי האדם להתחממות המהירה של העולם מעבר לכל התחזיות. החזאים, מתוקף תפקידם והכינוי שניתן להם במקצועם, חזיית העתיד, עוצמים עיניים לנוכח הסכנה.
לו היו משקפים כיצד לכל אחת ואחד מאתנו יש השפעה על התהליך בטביעת הרגל האקולוגית שלנו, ישנו סיכוי, ולו קטן, שהמשרד להגנת הסביבה — ולהצלת כדור הארץ — היה המשרד היוקרתי ביותר. האם אין זה טבעי שיהיה קשר ברור בין תחזית מזג האוויר לבין הפצת התודעה הסביבתית בקרב הציבור?”.
סוף ציטוט הכתבה של הילה סגל קליין בעיתון ‘הארץ’ מחודש אוגוסט 2015.
מה הקשר בין הצפות למשבר האקלים? על הגידול בתכיפות של ארועי קיצון. על השרות המטאורולוגי. על התחזית של ה-IPCC לנקודת אל-חזור. על הנשיא לשעבר (ומכחיש האקלים) דונאלד טראמפ. על הדברים שאנחנו יכולים לעשות
שתפו ברשתות החברתיות:
קבל התראה מזדמנת לתיבת הדוא”ל
