איך זה שכולנו מרגישים שהטמפרטורות עולות משנה לשנה, אבל החזאים עדיין מדווחים שהטמפרטורה ממוצעת, או קצת מעל לממוצע?

כתבה באתר ‘העין השביעית’ (30/7/2019) מתייחסת לתופעה מאוד מעניינת: איך זה שכולנו מרגישים שהטמפרטורות עולות משנה לשנה, אבל החזאים עדיין מדווחים שהטמפרטורה ממוצעת, או קצת מעל לממוצע?

השאלה הגדולה יותר היא מדוע התקשורת הישראלית לא מדווחת כמעט על ההתחממות הגלובלית ועל שינויי האקלים, לא קוראת לילד בשמו, מתעלמת, מתכחשת, you name it. או במילים פשוטות למה לא מספרים לנו את האמת?

התשובה עלולה להיות מונחת בנתיב שיוביל אותנו אל הכסף – Follow the money. היכן מונח לדעתכם האינטרס של גופי התקשורת והגופים הכלכליים? האם כדאי להם שצופיהם יצפו בעובדות הקשות ויקטינו את הצריכה שלהם, או שעדיף להם שהצופים ירבצו על הכורסה, יצפו בתכניות רדודות דוגמת ‘האח הגדול’ שגוזלות מהם זמן יקר ומייבשות להם את המוח, וימשיכו במסע חגיגת הקניות המיותרות?

אם חזאי מזג האוויר היו עושים את עבודתם כנדרש והיו מתייחסים להתחממות הגלובלית ולסיבותיה (אזכור ההתחממות הגלובלית בתדירות נמוכה, כפי שחלקם עשה, אינה מספקת לעניין זה), אולי חלק גדול יותר מהציבור היה משנה דפוסי התנהגות ודפוסי צריכה ואולי לא היינו נכנסים לאוברדראפט בניצול משאבי הטבע שכדור הארץ מספק לאוכלוסיית העולם. אולי לא היינו מגיעים למצב שבו התחזיות בדבר תוצאות משבר האקלים הופכות לאפוקליפטיות יותר ויותר ואולי הפעולות לתיקון המצב היו מתחילות לפני מספר שנים. אולי לא היינו מגיעים למצב בו נערה שבדית בת 16 מניעה תנועת מחאה של הדור הצעיר שמבין שהעולם שהוא מקבל בירושה הוא עולם שיעמיד בפניהם סכנות קיומיות.

אל גור ביקר בישראל והציג את המצגת ‘אמת מטרידה’ לפני למעלה מעשור ומאז העביר אותה אלפי פעמים ברחבי העולם, כך שמי שצריך היה לדעת שאנחנו מצויים במגמת התחממות גלובלית ולאילו תופעות היא תגרום, ידע, ואולי העדיף להסתיר את האמת המטרידה שיכולה היתה להיות מתווכת לציבור הרחב, בין השאר, באמצעות חזאי מזג האוויר.

התקשורת הישראלית מסתירה את משבר האקלים

נדב נוימן כתב ב-30 ביוני ב’טיים אאוט’ – התקשורת הישראלית מסתירה את משבר האקלים. זה פשע. הגרדיאן הבריטי וכלי תקשורת רבים נוספים בעולם כבר מתייחסים להתחממות הגלובלית כפי שהיא: איום מיידי על האנושות ועל כדור הארץ. רק אצלנו זה עדיין קוריוז כחלק מתחזית מזג האוויר (לפוסט של נדב נוימן בפייסבוק)

זה כבר הפך לריטואל: בפריז קופצים למזרקות, בגן החיות בלונדון נותנים לדובים ארטיקים, במדריד זקנים מתים מחום. התמונות יפות, מהדורות החדשות צריכות קצת צבע מאירופה, והצופים בבית, שמורגלים בטמפרטורות שחוצות את 35 המעלות, מתמוגגים: תראו את האירופים האלה, הם לא שמעו על מזגן? ככה זה בכל שנה בקיץ. הטמפרטורה הכללית עולה, גלי החום הקיצוני מתארכים ומתרבים, אבל מבחינת מהדורות החדשות בישראל מדובר בסך הכל בקוריוז.

והנה השנה – מהפכה. מי שצפה אתמול בחדשות סוף השבוע בערוץ 12 שמע במהלך הכתבה על גל החום באירופה את המשפט הבא, מפי חזאי החדשות מתן יעקב: “לנוכח ההתחממות הגלובלית בהחלט סביר שנראה עוד ימים כאלה”. מי היה מאמין. שהחיינו והגיענו לזמן הזה, שבו מדורת השבט מדברת על משבר האקלים. אלא שהמשפט הבודד הזה רחוק מלהספיק. מהי ההתחממות הגלובלית? למה היא מתרחשת? מה ההשלכות שלה? מי אחראי לה? מה אפשר לעשות? תשובות לשאלות האלה לא ניתנו בכתבה, וההקשר הרחב יותר כמעט ולא מוזכר בתקשורת הישראלית בכלל, למעט בהארץ ואצלנו ב-Time Out. נדיר למצוא במהדורות המרכזיות כתבות רציניות בנושא שמקבלות את המקום המגיע להן. דוגמה יוצאת דופן לטובה היא הסדרה “היעלמות” של נדב איל בחדשות 13 לפני כחצי שנה, אבל היא היוצא מהכלל.

הגיע הזמן שהתקשורת הישראלית תחשב מסלול מחדש. תפקידו של החזאי חייב להשתנות. משבר האקלים הוא הנושא הדחוף ביותר על סדר היום. לא יכול להיות שב-2019 מהדורות החדשות עדיין יעניקו לתחזית בקושי שתי דקות בסוף המהדורה, ושתפקידו של החזאי יהיה ללוות בידו את התשקיף ומדי פעם להראות “תמונות של פריחה שמגיעות אלינו מעמק האלה” או של “תוכי רוכב על אופניים בעמק חפר”. עורכי החדשות, תפנימו: אנחנו במצב חירום, לאף אחד לא אכפת מהפריחה בעמק האלה. התחזית צריכה לפתוח את המהדורה ולדווח על ריכוז חלקיקי הפחמן באטמוספירה כמו שאוהבים לדווח על מספר הימים של נעדרים בשבי האויב. המהדורות צריכות לעסוק באופן שוטף במצב כדור הארץ, בצעדים של ממשלות, במחאות, בגילויים לגבי הקשר בין התעשייה והכלכלה שלנו להרס הסביבתי. יונית לוי, מגישת המהדורה המרכזית, אמרה בעצמה בריאיון בידיעות אחרונות בחודש אפריל כי מה שמעסיק אותה במיוחד זה ש”הקרחונים נמסים, יש מגפות שיכולות להתפרץ כל רגע ובקרוב לא יהיה אוכל על כדור הארץ”. למה אנחנו לא רואים את זה בא לידי ביטוי על המסך?

הסיבה שהישראלים נמצאים בתחתית הטבלה העולמית בכל הקשור להפנמה של משבר האקלים (רק 38% מהישראלים רואים בשינויי האקלים איום משמעותי על ישראל) קשורה קודם כל לשאננות של התקשורת. במשך שנים מספרים לנו על שבירה של עוד שיא חום, או על גשמים קיצוניים מחוץ לעונה, אבל לא מדברים איתנו על הסיבות לכך שמזג האוויר משתגע. מראים לנו בצורות, פליטי רעב, הצפות, הוריקנים, אסונות טבע שהולכים ומתרבים – אבל בלי החולייה החסרה, בלי הדבק שמחבר בין הדברים האלה. ובלי זה, הישראלי הממוצע נותר עיוור למציאות.

והמציאות מפחידה: 97% ממדעני האקלים מסכימים שבני האדם הם הגורם להתחממות הגלובלית, לאקלים שמשתנה במהירות הגבוהה ביותר אי פעם. על פי הקונצנזוס המדעי, אם לא נפחית בצורה דרסטית את השימוש בדלקי מאובנים – נפט, פחם וגז – ונפסיק לפלוט לאטמוספרה גזי חממה, הטמפרטורה הממוצעת בכדור הארץ תעלה לרמה שתהפוך את החיים על פני הפלנטה לבלתי נסבלים ואף בלתי אפשריים למחיה. בדרך הקרחונים ימשיכו להימס, האוקיינוסים יתחממו עוד יותר, פני הים יעלו ויציפו ערים ואיים, ובעלי החיים ימשיכו להיעלם בהמוניהם. אגב, כל זה כבר קורה. זהו לא תרחיש עתידי.

אבל בישראל מרבית כלי התקשורת דוחקים את הנושא הזה לעמודים האחוריים או לקצה המהדורה במקרה הטוב. הגיע הזמן לנער את המערכות. אם זה לא יקרה, זו בגידה במנדט, בעצם התפקיד של התקשורת. בגרדיאן הבריטי החליפו את המונח הניטרלי “שינויי האקלים” ב”משבר האקלים” ודחפו כלי תקשורת רבים בעולם ללכת בעקבותיהם. ישראל, בינתיים, משתרכת מאחור.

דני רופ כדוגמה

ניקח את דני רופ כדוגמה – הוא הרי ידע! מדוע הוא לא צלצל בפעמונים?

מעניין לבדוק כמה פעמים הוא איזכר בכל שנות עבודתו את ההתחממות הגלובלית והשפעותיה על משבר האקלים. מעניין לבדוק כמה פעמים איזכרו זאת חבריו החזאים בערוץ 13 וביתר הערוצים מתוך סך תחזיות מזג האוויר ששודר בתקופה של חמש או עשר השנים האחרונות. אגב, אתר העין השביעית אינו הראשון שהתייחס לעובדה שחזאי מזג האוויר חטאו לתפקידם בשנים האחרונות שהיו קריטיות בנושא ההתחממות הגלובלית.

אף פעם לא היה ברור לי מדוע הוא הוזמן להנחות את טקס ‘הגלובוס הירוק’ בשנת 2013. מבחינתי הוא מעל בתפקיד שהוא יכול היה למלא, דווקא בגלל שהיתה לו במה מעולה מול כל כך הרבה צופי טלויזיה.

החזאים בוחרים לא לעשות הקשר בין מזג האוויר הקיצוני למשבר אקלים

באוגוסט 2015 כתבה הילה סגל קליין בעיתון הארץ ביקורת דומה: “…במקום לדבר על המקור של כל אלה, לחזות את ההשפעה של האדם על האקלים, החזאים בוחרים לעמוד מנגד. במקום שינצלו את הבמה שיש להם שעה שעה לפרסום ידיעות על עולם הולך ואובד, על זני חיים שנכחדים בקצב מסחרר ועל המסת הקרחונים, הם נותרים בשתיקתם. הם בוחרים לא לעשות את הקשר בין מזג האוויר הקיצוני למשבר, ובין מעשי האדם להתחממות המהירה של העולם מעבר לכל התחזיות. החזאים, מתוקף תפקידם והכינוי שניתן להם במקצועם, חזיית העתיד, עוצמים עיניים לנוכח הסכנה.

לו היו משקפים כיצד לכל אחת ואחד מאתנו יש השפעה על התהליך בטביעת הרגל האקולוגית שלנו, ישנו סיכוי, ולו קטן, שהמשרד להגנת הסביבה — ולהצלת כדור הארץ — היה המשרד היוקרתי ביותר. האם אין זה טבעי שיהיה קשר ברור בין תחזית מזג האוויר לבין הפצת התודעה הסביבתית בקרב הציבור?”.

סוף ציטוט הכתבה של הילה סגל קליין בעיתון ‘הארץ’ מחודש אוגוסט 2015.