הקשר בין פלסטיק למשבר האקלים

לאחרונה גם נעשו כמה צעדים משמעותיים לקראת הפחתת השימוש בפלסטיק חד פעמי. החל במדינות, כמו צרפת, קנדה והודו, שהודיעו על איסור השימוש בכלים חד פעמים שאינם מתכלים כבר בשנים הקרובות, דרך ערים, כמו סן פרנסיסקו וניו יורק, שהגבילו את השימוש בשקיות או בקשיות מפלסטיק, ועד לחברות עסקיות, לדוגמה סטארבקס ומקדונלדס, שהתחברו לטרנד ועברו מקשיות פלסטיק לקשיות נייר, ואפילו לשימוש בכוסות רב פעמיות כשניתן.

אלה צעדים מבורכים, אבל לא תמיד נכונים. ראשית כי לא פעם החלופה הפשוטה והידידותית ביותר בסביבה היא הפחתה במקור, כלומר הפסקת השימוש. לדוגמה, אין סיבה להחליף קש פלסטיק בקש נייר, ולפתור בעיה אחת בכך שמייצרים בעיה אחרת, כשפשוט אפשר להפסיק את השימוש בקשיות.

כמו כן, חשוב לבחון כי החלופות השונות, למשל מעבר לשקיות מנייר או שקיות רב פעמיות במקום שקיות מפלסטיק, או לכלים חד פעמיים מתכלים (אם הם באמת כאלה), היא באמת ידידותיות יותר לסביבה. לשם כך יש להשוות בין האנרגיה והחומר שמושקעים בכלל מחזור החיים של החלופות השונות, וגם בין הפליטות, השפכים והפסולות, ואף להתייחס לאפשרות היישום שלהן.

לאחרונה פורסם בגרדיאן הבריטי, ש-20 חברות האנרגיה הפוסילית הגדולות בעולם אחראיות ל-35% מפליטות גזי החממה מאז שנת 1965, כתוצאה מפליטות ישירות משריפת דלקים במגזרי האנרגיה והתחבורה, כמו גם מהפליטות בהפקת, שינוע וזיקוק הדלקים הפוסיליים. יתרה מכך, לאורך השנים, החברות לא רק התכחשו למשבר האקלים, גם כשהידיעות והאיום הובאו לפתחן, אלא גם ניסו לטשטש את חלקן, ואף להרדים את דעת הקהל ולהשפיע על מקבלי ההחלטות.

לצד ייצור הדלקים למיניהם, חברות הדלקים הפוסיליים הן גם יצרניות פטרוכימיקלים מגוונים, וביניהם פלסטיק מסוגים שונים. אולם בעוד שאנחנו מבקשים להפחית את פליטות גזי החממה משריפה ישירה של דלקים פוסיליים בייצור חשמל או חום או בהנעת כלי תחבורה, ולקדם מעבר לשימוש באנרגיות מתחדשות, הצפי הוא כי יותר ויותר מהנפט, אך גם הפחם והגז הטבעי, יופנה לייצור כימיקלים שונים וביניהם בעיקר חומרי גלם לתעשיית הפלסטיק. מדובר על כך שבשנים הקרובות כ-20% מהנפט הגלומי בעולם ישמש לייצור מוצרי פלסטיק. אולם מעבר לקשר הזה, שמאפשר לחברות האנרגיה להמשיך ולהתקיים גם בעידן החשמל והרכב הפוסט פוסילי, כדי להבטיח שהפלסטיק לא יתגלגל ליבשה ויגיע לים, צריך יהיה לשרוף אותו ולייצור אנרגיה (חום או חשמל), או לייצר ממנו דלק נוזלי לשימושים כאלה ואחרים, והמשמעות היא פליטות של גזי חממה לאטמוספירה.

התחזיות מצביעות על כך שבעוד שכיום הפליטות מתעשיית הפלסטיק עומדות על כ-0.8 ג’יגה (מיליארד) טון פחמן דו-חמצני אקוויוולנטי, שווה ערך לפליטות גזי חממה מ-189 תחנות כוח פחמיות, הרי שבשנת 2030 הפליטות יהיו 1.34 ג’יגה טון פחמן דו-חמצני אקוויוולנטי, שווה ערך לשימוש ב-295 תחנות כוח פחמיות, ובשנת 2050 – 2.8 ג’יגה טון פחמן דו-חמצני אקוויוולנטי, כמו 615 תחנות כוח פחמיות.

הפלסטיק הוא אחד הסמלים המרכזיים של החברה המודרנית, המתועשת, הצרכנית, והבזבזנית שבה אנו חיים. אבל הוא יותר מכל סמל מובהק של התקופה הפוסילית. ככזה, הוא גם קשור בעבותות לפליטות גזי חממה ולמשבר האקלים. לכן, כל מהלך להפחתת השימוש בדלקים מאובנים לייצור אנרגיה ולהנעת כלי רכב מחייב גם התייחסות למגזר הפלסטיק. וגם במקרה זה, אין מנוס מלהתקדם לחומרי גלם המיוצרים ממקורות מתחדשים, כלומר צמחים, ולהבטיח שהמוצרים יתכלו בסוף השימוש.