האם יחזרו לשנע סחורות בים באמצעות ספינות מפרש?

על פי דיווחים מהוליווד, הסרט השישי במספר בסדרת “שודדי הקאריביים” נמצא בשלבי הפקה התחלתיים. ייתכן שעד שהסרט יושלם, ספינות מפרשים כבר יחזרו להיות יותר מתפאורה לקפטן ג’ק ספרו וחבורתו ויסייעו לצמצם את נזקי תעשיית הספנות.

תובלה ימית היא תשתית הסחר העולמי. 50 אלף ספינות בעולם משנעות יותר מ-80 אחוז מנפח הסחורות. לפעילות זו יש מחיר סביבתי; הסקטור אחראי לכ-3% מפליטות גזי החממה בשנה, כמו מדינה מתועשת גדולה. הדלק שמניע את מנועי הספינות מורכב מהנגזרות המזהמות ביותר של הנפט, כגון סולר ומזוט  מה גורם לפליטות מזהמים רבים אל האוויר.  הספינות מסבות נזקים סביבתיים אחרים כמו יצירת זיהום רעש ותמותת יצורים ימיים בשל התנגשויות בהן (בעיקר צבי ים, לווייתנים ודולפינים).

“ספינות הן גורם מזהם מאוד משמעותי גם בערי נמל המציבות סיכונים לבריאות הציבור בשל פליטות של תחמוצות חנקן וגופרית וחלקיקים נשימים”, אומרת ד”ר ניבי קסלר, יועצת מדעית ובוגרת תכנית ממשק, שעסקה בצמצום הנזקים הסביבתיים והבריאותיים של אמצעי תחבורה במשרד להגנת הסביבה. “בנוסף להשפעה הישירה של ספינות על איכות האוויר בקרבת נמלים, מזהמים הנפלטים מספינות בלב ים ומוסעים על ידי רוחות ליבשה, עלולים להשפיע גם הן על איכות האוויר ביבשה. מעבר לכך, שקיעה של חלקיקי פחמן שחור הנפלטים מספינות הנעות בים הפתוח ובמיוחד באזורים צפוניים או דרומיים הסמוכים לקטבים מקטינה את החזר הקרינה מהקרח הימי והיבשתי ובכך תורמת גם היא לשינוי גלובלית”.

פתרון אפשרי הוא למצוא דלק חלופי עבור הספינות. בנורבגיה, למשל, תחל לפעול בעוד כמה חודשים ספינת המטען Yara Birkeland, ספינה מונעת-חשמל. במקביל אליה תפעל במפרץ סן פרנסיסקו מעבורת נוסעים ראשונה מסוגה המונעת בתאי דלק מימן. בשני המקרים, מגבלת התכולה של הסוללות או של תאי הדלק מאפשרת פעילות למרחקים קצרים בלבד. מצד שני, הקיצוץ בפליטת המזהמים הוא משמעותי.

חלופה מסקרנת אחרת היא מיושנת יותר: לחזור ולהרים מפרש. ספינות מפרש נמצאות בשימוש יותר מ-5,000 שנים. מאמצע המאה ה-19 דחקו מנועי קיטור ודיזל את המפרשים. בסוף שנות ה-60 של המאה ה-20 עוד פותח בגרמניה מנגנון תרנים חדשני שיושם באחת מהיאכטות הגדולות בעולם (הנץ ממלטה) אבל השימוש במפרשים להובלת מטען היה, עד לאחרונה, שולי.

 

אולם העובדה כי הנעה באמצעות מפרשים היא נטולת-פליטות – למעט הניווט בכניסה וביציאה מהנמל, שבמהלכו אפשר להסתפק במנועים קטנים יחסית, שאינם חייב לשרוף סולר – הובילה להקמת מספר מיזמים של ספינות מטען כאלו.

ב-2007 הקימו שותפים הולנדים את פיירטרנספורט, חברה המציעה שירותי מטען באמצעות ספינות מפרשים משוקמות. בדומה להם משמישה חברה אמריקאית דוברה שנבנתה ב-1946 כדי להפעיל קו מטען במפרץ הדסון. מספר חברות כאלו התאגדו כדי להציע שירותים משותפים ולקדם את תפיסת העולם המקיימת שלהם. “סוחרי השחר החדש” מציעים שירותי התיווך בין חברות התאגיד לעסקים המעוניינים להישען על שירותי מטען כאלו כחלק מיישום קיימות בשרשרת האספקה. חברה כזו למשל היא Lush למוצרי קוסמטיקה שהחלה לייבא שָעַם עבור האריזות שלה מפורטוגל לאנגליה. בסך הכל צריך לציין שמדובר בצי ספינות קטנטנות ביחס לאוניות סוחר. מפרשיות מטען באורך של עשרות מטרים בודדים והמטען שהן מסוגלות לשאת אינו מהווה אפילו שבריר אחוז מתוך כלל המטען שמובל בעולם ע”י אוניות סוחר.

הצעד הזה אינו טריוויאלי עבור חברות שצריכות לתאם לוחות זמנים ארוכים יותר בין הרכש לבין הייצור, ההוצאות הכרוכות בהובלה כזו יכולות להיות יקרות יותר יחסית לאמצעים סטנדרטיים ונמלים גדולים אינם מותאמים לספינות מפרש. מצד שני, ספינות כאלו אינן חשופות לתנודות במחיר הנפט. בנוסף, יש נמלים שאינם מתאימים לכניסת ספינות המטען הענקיות וספינות המפרש אולי יאפשרו לשמור על הנמלים הקטנים ומעגני הדיג כנכס תרבותי וסביבתי יחד עם פעילות מסחרית.

ספינת האהבה

חברת ניאוליין הצרפתית מפתחת כעת ספינת מטען חדישה שתשלב הנעה באמצעות מפרשים עם מנועים היברידיים וסוללות התומכות בהטענה בנמל כך שהספינה עצמה אמורה בעתיד  לפלוט עוד פחות מזהמים כאשר הטענה חשמלית בנמלים תהפוך לזמינה. שתי ספינות נבנות בשלב הפיילוט והן יהיו מסוגלות לשנע מטען שווה ערך ל-500 מכוניות במסלול חוצה-אוקיאנוס אטלנטי בין צרפת לארה”ב החל ב-2021. אגב, הסיבה לבחירה במכוניות כמדד היא השותפות עם חברת רנו הרואה בפתרון רכיב בצמצום הפליטות בשרשרת האספקה שלה. המהירות הממוצעת של ספינות מטען רגילות היא 14 קשר (מיל ימי בשעה) וניאוליין מציעה שיט איטי מעט יותר (11 קשר) אבל בזכות מערכת העוקבת אחר הרוחות, היא מתיימרת להבטיח את המהירות הזו ולכן גם את התזמון במסלול. למרות ההבטחות, גם כאן צריך לזכור שהרוחות בים אינן קבועות בכיוונן ובעוצמתן ועל מנת לשמור על מהירות קבועה יש לעקוב אחרי הרוח, מה שלעיתים עלול להוביל לשינוי נתיב ההפלגה באופן שיאריך את המרחק הכולל שעל הספינה לעבור עד ליעד ויאחר את זמן הגעת המטען.

בניגוד לפתרון המתועש של ניאוליין בעיירה פונטה מוראלס לחופי קוסטה ריקה מפתח מיזם מקומי בשם סיילקארגו ספינת מטען צנועה של 250 טון. הספינה נקראת “סייבָּה” (Ceiba) על שמו של עץ טרופי והיא עצמה עשויה עצים מיערות מוּרשי-כריתה או כאלו שנפלו ביער. גם כאן יש מנוע חשמלי כדי להשלים את המשימות שמפרשי הקנבס לא יוכלו, אלא שהסוללות שלה מתמלאות באמצעות המרת אנרגית תנועה לחשמל ואין לה כלל מנוע דיזל. הפרויקט מבקש להיות מקיים באורח מלא, כולל בהתנהלות החברה, הייצור והמסחר שהיא תנהל בעתיד. המודל הכלכלי שלה מבוסס על תשלום פרמיה עבור שירותיה מה שיעניין בשלב ראשון כנראה רק חברות שקיימות היא מטרה ראשית שלהן, כמו חברות לסחר הוגן בקפה.

זו הסיבה לבחירה בקוסטה ריקה – מדינה שהתחייבה להפוך לניטראלית מבחינת פליטות הפחמן שלה וסחר נטול-פחמן, משתלב בתכנית. המיזם אינו מקבל תמיכה מהממשלה במדינה אבל זכה לפרס מטעמה כמיזם-הזנק מבטיח.

סייבה אולי לא תשנה סקטור תעשייה שמגלגל מיליארדי דולרים בשנה כשתצא לדרך ב-2021, אבל יתרון נוסף של הספינה הוא האופן שבו היא תסיים את חייה. פירוק ספינות הוא תהליך מזהם במיוחד, שאף מסכן את חייהם של העובדים במספנות. החזרה לחומרים מתכלים בייצור יבטיח סגירת מעגל אחרת גם אחרי שהמטען האחרון יגיע ליעד.

“יש מקום לבחון עוד את חלופת המפרש מפני שטמון בה פוטנציאל של ממש להפחתת הנזק הסביבתי מספנות”, אומרת קסלר. “עם זאת, יש לקחת בחשבון שעולם הספנות נוקשה מאד וקשה במיוחד לשינוי. ספינות פועלות מעל 20 שנה ולכן קצב התחלופה שלהן איטי מאד וכך גם קצב הכניסה של טכנולוגיות חדשות. בנוסף, מכיוון שספינות אינן פועלות בתחומי המדינה אליהן הן משויכות, נדרש שיתוף פעולה בינלאומי רחב כדי להוביל שינויים במגזר זה. בימים אלו נכנסות לתוקף תקנות של איגוד הספנות הבינלאומי (IMO) , האוסרות על שימוש בדלק מזהם. תקנות אלו צפויות לייקר משמעותית את הדלק לספנות וכך לפתוח הזדמנות לקידום חלופות סביבתיות יותר. בתנאים אלו, הצגת בחינה טכנו-כלכלית מעמיקה של חלופת אנרגיית רוח לספנות (מפרש) לעומת דלק מאובנים תוכל לסייע בקידום שינוי. אומנם לא צפוי להיות פתרון יחיד להשגת קיימות בעולם הספנות, אך לספינות מפרש יש פוטנציאל להוות רכיב בתמהיל הפתרונות”.