פורסם בתאריך: 27/11/2020
כשמתרגמים את זה לתשתית חשמלית, בעצם יש סביבי כמה חתיכות שביחד יכולת להיקרא “מיקרוגריד” (Micro-Grid) – הטלפון הנייד שלי, המחשב, ותחנת התקשורת של סלקום. לכל אחד מהם מחוברת סוללה, ולתשתית הסלולרית כנראה יש גם גנרטור, שמופעל בעת הפסקת חשמל – ואומנם כל הרכיבים האלו מחוברים לרשת החשמל הכללית, אבל ברגע משבר, הם יודעים להמשיך לפעול עצמאית.
עכשיו קחו את הרעיון הזה חמש – עשר שנים קדימה, תחשבו שיש לכם מספר מקורות לקצור או לקנות מהם אנרגיה – הלוחות הסולריים שהחליפו את גג הבית שלכם, העסקה שסגרתם עם השכנים – שעודפים של אנרגיה מהפאנליים הסולאריים שלהם ישרתו אתכם, או שאתם יכולים סתם לקנות חשמל רגיל מחברת חשמל. תחשבו שיש לכם כלים לאגור את החשמל הזה – הסוללה הביתית שרכשתם, שיש לה קיבולת של יום – יומיים של צריכת חשמל אופיינית, או אפילו הסוללה של הרכב החשמלי שלכם. במצב כזה, גם אם יש הפסקת חשמל של מספר שעות, זה ממש לא יזיז לכם. ובואו ניקח את זה עוד צעד קדימה, אולי אפילו אתם יכולים להתחיל לתכנן מתי לצרוך את החשמל שאתם אוספים, מתי להשתמש בחשמל שעולה כסף, ומתי למכור את החשמל שאספתם לשכנים או לחברת חשמל.
נשמע לכם עתידני? ממש לא – בתי חולים, תשתיות סלולריות, ותשתיות קריטיות אחרות, מיישמים את זה כבר הרבה מאוד שנים, כאשר הגיבוי לרשת החשמל הגיע עד היום לא מסוללות אלא בעיקר מגנרטורים. עד היום זה היה מאוד מוגבל ומאוד בעייתי כי הפקת החשמל מגנרטורים קטנים יקרה ומזהמת בהרבה מעלות רכישת חשמל מהרשת.
הנה כמה מספרים שיעיפו לכם את הפאנל: אתם משלמים היום כ-52-55 אגורות לקילווואט שעה (המכונה בשם המחמד “קוט”ש”). כמה עולה לחברת חשמל לייצר ולהביא לכם את זה? בערך 29 אגורות. פעם, ב 2018, טענה חברת חשמל שעלות חשמל “נקי” – סולארי, רוח, ביוגז, ועוד, עולה לה 45 – 83 אגורות. החדשות הנפלאות הן שבשנתיים האחרונות נכנסו לשימוש דור חדש של טכנולוגיות סולאריות זולות ויעילות להפליא, כמה זול? היזמים שלקחו את המכרזים לאנרגיה מתחדשת ב 2019 מוכרים לחברת חשמל קוט”ש במחיר של 15 אגורות – כן, שמעתם נכון – חצי ממה שעולה לחברת חשמל לעשות זאת עם פחם או גז בתחנות שלה, בלי שום סיבסוד ממשלתי, וה 15 אגורות כוללות גם רווח נאה ליזמים.
כשאנחנו באים ליישם את אותם העקרונות על מערכות גדולות יותר, אנחנו רואים עיריות שמתחילות לתכנן מערכי מיקרוגריד עירוניים, ואחד הפתרונות העתידיים הפשוטים הוא לשלב מערכות סולאריות עם חוות של מצברים. אם לא שמתם לב, העתיד כבר כאן, ו 3 חברות בישראל כבר זכו השנה במכרז של חברת חשמל ליישם זאת – בכמה חברת חשמל תקנה מהם חשמל כשתצטרך? ב-20 אגורות לקוט”ש – פחות מחצי ממה שאתם משלמים וכאמור – יותר זול ממה שעולה להם לייצר התחנות הכח שלהם.
דוגמה אחרת, בכלל מעולם הביטקויין, הן מרכזי כריית ביטקויין שביום עובדים על אנרגיה סולארית, ובלילה עובדים רק כשהתעריף השעתי נמוך מספיק. במציאות זה נראה כמו קונטיינר שזרוק ליד שדה סולארי, ובתוכו הכל מלא במחשבים ובמערכות מיזוג. גם זה כבר כאן.
בצד הפתרונות האלטרנטיביים לאגירת אנרגיה אנחנו מתחילים לראות עוד גישות מעניינות, לדוגמה חברת Augwind הישראלית שבונה סוללות ענק תת קרקעיות העשויות ממיכלים לאגירת אויר דחוס. כשיש חשמל דוחסים את המיכל, וכשאין חשמל המיכל נפרק לטורבינה (שבשבת), שסיבובה יוצר חשמל. גם נוסטרומו הישראלית חותרת לפתרון דומה, רק שבמקרה שלה במקום לדחוס אויר, היא מקפיאה מים ואז מפשירה אותם.
זה בעצם יישום של עקרון ותיק הנקרא אגירה שאובה – בונים בראש גבעה או הר בריכה, בשעות היום בעזרת אנרגיה סולארית מפעילים משאבות הדוחפות מים לבריכת האגירה העליונה, ובשעות הלילה פותחים את הברז והמים שזורמים במורד מסובבים טורבינות, ומספקים אנרגיה – האנרגיה הסולארית שנאגרה, הופכת לחשמל שהוא בר שימוש במהלך הלילה. פרוייקט שכזה מתוכנן באיזור אילת בהר עייט, באילת רוב האנרגיה במהלך היום מסופקת ממקורות סולאריים, ואם וכאשר הפרוייקט יתממש תהיה עצמאות אנרגטית לאילת ולערבה, והעצמאות תביא למצב של אפס צריכת אנרגיה מזהמת.
הבעיה הגדולה של מערכות אגירה המבוססות על מים היא עלות העצומה של הקמת פרוייקטים כאלו, והתקופה הארוכה שלוקח לתכנן ולבנות אותם, אם תקראו במקורות את הסיכום של ויקיפדיה על אגירה שאובה, תראו כמה לאט וכמה קשה קידום הנושא, גם בישראל.
הכותב, גל ענבר, יזם עסקי פיננסי, שנהנה לחבר ולפתח עסקים, טכנולוגיה, ואנשים טובים.
שתפו ברשתות החברתיות:
קבל התראה מזדמנת לתיבת הדוא”ל
